המהפך של ג'רום פאוול: יו"ר הפד מתכונן לכבות את מדפסת הכסף

ביום רביעי האחרון, ג’רום פאוול ניסה לברוא את עצמו מחדש כ’נץ’. אחרי שלאורך חלקים ניכרים מהשנה, פאוול התעקש שהאינפלציה היא תופעה חולפת, השבוע יו"ר הפדרל ריזרב הבהיר שהוא מתכוון להילחם בה, וגם לא פסל אפשרות שהריבית תעלה מהר יותר מהצפוי. הוא עשה זאת במסיבת עיתונאים ששוב נערכה מרחוק, בצל עוד גל של קורונה. "יש די הרבה מקום להעלות את שער הריבית בלי לאיים על שוק התעסוקה", הכריז פאוול, וגרם לשווקים לאבד גובה במו פיו.

בינתיים, הפד הותיר את הריבית ברמה אפסית. אבל פאוול לא הותיר מקום לספק: פני הפד להעלאת ריבית, לראשונה מאז 2018. המהלך הזה יורגש בכלכלה העולמית כולה.
ההסבר של פאוול להעלאת הריבית המתוכננת פשוט. הפד אחראי על תעסוקה מקסימלית ויציבות מחירים. מה המצב בשטח? מצד אחד, שוק העבודה האמריקאי ביצע התאוששות מרשימה. מהצד השני, האינפלציה זינקה בשנה החולפת הרבה מעבר ל-2%, היעד של הפד. המסקנה מתבקשת: "הכלכלה כבר לא זקוקה לרמות גבוהות של תמיכה מוניטרית", כך לפי פאוול. ולכן הפד בדרך להעלות ריבית, כנראה כבר במרץ, ולהפסיק באותו חודש את תוכנית רכישות הנכסים שלו.

המצב שונה ממה שהיה ב־2015

העובדה שהפד מתכוון להעלות ריבית לא הפתיעה, זה היה ברור. מה שהפתיע הוא הטון הניצי של פאוול. הוא והדגיש עד כמה המצב שונה מ-2015, הפעם הקודמת שבה הפד העלה ריבית. להבדיל מאז, היום האינפלציה גבוהה, שוק העבודה מפגין חוזק, האבטלה ירדה ל-3.9%, והמשק האמריקאי צומח מהר יחסית (יותר מ’הפוטנציאל ארוך הטווח’ שלו). ולכן, אם ב-2015 הפד העלה ריבית לאט ובזהירות, נראה שעכשיו פאוול מאותת על מהלך אגרסיבי יחסית.

בחודש שעבר ההערכה הייתה שהפד יעלה את הריבית 3 פעמים השנה, ובהדרגה. עכשיו זה כבר נראה הרבה פחות בטוח. ברור שהפד מתכוון להתחיל להעלות ריבית במרץ. אבל האם הפד יעלה ריבית 4 פעמים השנה (או אולי יותר)? האם הריבית תעלה בקרוב במהירות, במקום בהדרגה לאורך השנה? האם הוא יקפיץ את הריבית בחצי אחוז בפעם אחת, במקום להעלות אותה ברבע אחוז בכל פעם?

במסיבת העיתונאים פאוול לא היה מוכן לפסול את אף אחת מהאפשרויות ("לא התחלנו לחשוב על זה"). במקום זאת, הוא התחייב להיות גמיש וצנוע, לפעול בהתאם לנתונים, וגם הגדיר את האינפלציה בתור האיום הגדול לתחזיות שלו.

כבר לא מדברים על "אינפלציה חולפת"

כשהוא מבטיח להיות גמיש, פאוול מנסה לכוונן את הציפיות ולשנות תדמית, אחרי שההערכה שלו שהאינפלציה תחלוף התבדתה. בחודש שעבר, פאוול הודה בטעות, והציע להפסיק לדבר על אינפלציה ‘חולפת’. אתמול, הוא כבר הסביר שמצב האינפלציה הפך ‘למעט יותר גרוע’ מאז פגישת ועדת השווקים הפתוחים בדצמבר, ושגם לא נרשמה התקדמות בחזית שרשראות האספקה, כולל רכיבים חיוניים כמו שבבים מוליכים למחצה.
לפד אין יותר מדי מה לעשות לגבי פקקים בנמלים, למחסור בנהגי משאית, או לשאר השיבושים שהמגפה גרמה, ושעומדים מאחורי חלק מעליות המחירים. אבל לפי פאוול, עליות המחירים הפכו לתופעה רחבה, שנוגעות במגוון אזורים בכלכלה האמריקאית, וגם השכר החל לעלות במהירות יחסית - מה שעלול לדחוף את האינפלציה עוד למעלה. ומכאן הכוונה של הפד לפעול.

  

ההחלטה של הפד תורגש הרבה מעבר לגבולות ארה"ב. הפד מכתיב את מה שמכונה ‘המחזור הפיננסי העולמי’, ולהחלטות שלו יש השפעה על התנאים בשאר העולם. "מדיניות מוניטרית פחות מרחיבה בארה"ב צפויה לגרום לתנאים פיננסיים גלובליים ‘הדוקים’ יותר", כך הגדירה זאת השבוע קרן המטבע הבינלאומית, והזהירה ששערי ריבית גבוהים יותר בארה"ב יגרמו להתייקרות עלויות האשראי בעולם כולו. עבור חלק מהמדינות, במיוחד בקרב הכלכלות המתפתחות והשווקים המתעוררים שגם לווים בדולרים, צפויה תקופה מאתגרת במיוחד.

העלאת הריבית הצפויה בארה"ב היא אחד האתגרים שעליהם מצביעה קרן המטבע, שעדכנה את תחזיות הצמיחה שלה כלפי מטה, ודיברה על ‘התאוששות ששובשה’. באוקטובר, הקרן צפתה שהכלכלה העולמית תצמח ב-4.9%. עכשיו, היא צופה צמיחה גלובלית של 4.4% השנה. מי שמושכות למטה את התחזית הן שני עמודי התווך של הכלכלה העולמית: ארה"ב וסין.

בין הגורמים להאטה בארה"ב, כך הסבירה השבוע גיטה גופינת, הכלכלנית הראשית של קרן המטבע, אפשר למצוא לא רק את שינוי התוכניות של הפד. בנוסף, קרן המטבע כבר לא מניחה שהנשיא ביידן יצליח להעביר את Build Back Better , התוכנית הכלכלית השאפתנית שלו, וזה יתבטא בצמיחה נמוכה יותר. כמו פאוול, גם היא מסמנת את המשבר המתמשך בשרשראות האספקה בתור עוד גורם שמאט את הצמיחה בארה"ב. החשש הוא שככל שקשיי האספקה יתמשכו, כך האינפלציה תכה שורש.

 גיתה גופינת, קרן המטבע / צילום: Associated Press, Esteban Felix

השפעת מדיניות הקורונה של סין

ואילו הורדת תחזית הצמיחה של סין, לפי גופינת, משקפת את ההתכווצות הנמשכת של סקטור הנדל"ן (שאם תתפשט לכלכלה כולה, יהיו לה השלכות כבדות), וגם התאוששות חלשה מהצפוי של הצריכה הפרטית. והיא מזכירה את סין גם בעוד הקשר: מדיניות ה’אפס קורונה’ של סין, שבמסגרתה מוטלים סגרים ומגבלות קשות עם כל התפרצות של הנגיף, עלולה להחריף את השיבושים באספקה העולמית.

ההתמודדות עם הקורונה תמשיך לשחק תפקיד מפתח בקביעת גורל הכלכלה. נכון לעכשיו, הקרן שולחת אצבע מאשימה למערב, במדינות העשירות שיעור החיסון עומד על 70% מהאוכלוסייה, ואילו במדינות עם הכנסה נמוכה שיעור המחוסנים עומד על 4% בלבד. זו קרקע פורייה להופעת וריאנטים חדשים של הנגיף, להתמשכות של המגפה, ולמגבלות חדשות.

ואם זה לא מספיק, הקרן מציינת גורמים נוספים שמסכנים את התחזית, כולל הגיאופוליטיקה - סיכון מוחשי בימים שבהם רוסיה מרכזת כוחות על גבול אוקראינה. המתיחות במזרח אירופה ובמזרח אסיה מסכנת את אספקת האנרגיה, הסחר הבינלאומי, ושיתוף הפעולה בין קובעי המדיניות, קובעת הקרן. ועליית מחירי המזון והאנרגיה כבר תרמו לאי שקט חברתי.

וירוס משתולל, רוחות מלחמה, שרשראות אספקה ששובשו - אלו לא החומרים שמהם בדר"כ מורכבים דוחות של קרן המטבע, שעוסקת לרוב בשאלות של שערי ריבית, גובה הגירעון, ורפורמות מבניות. אין פלא שגופינת קובעת שהתחזית שלה נתונה ל"אי ודאות גבוהה", ושרוב הסיכונים לתחזית הם כלפי מטה. אבל עם זאת, בוודאי כשמדובר בכלכלות המתקדמות, התחזית היא עדיין לצמיחה גבוהה מהרגיל. ובשנה החולפת, לפני הנתונים הטריים, הכלכלה האמריקאית צמחה ב-5.7%, קצב הצמיחה הגבוה ביותר מאז אמצע שנות השמונים.

בחזרה לפאוול. האם יכול להיות שגם הפד, כמו הבית הלבן תרמו לזינוק באינפלציה? פאוול, שנשאל על כך השבוע, קבע שעל השאלה ניתן יהיה לענות רק בעוד 25 שנה, כשאפשר יהיה לבחון את המשבר הנוכחי מפרספקטיבה היסטורית. ובכל זאת, הוא הציע להיזכר כמה דרמטי היה המצב בתחילת המגפה, כשהכלכלה נסגרה בין לילה, והאוכלוסייה נשלחה להסתגר בבית: "זו הייתה תגובה מאוד חזקה בתגובה לאירוע היסטורי מאוד ייחודי".

העלאת הריבית של פאוול חושפת אותו לעוד ביקורת, לפיה המלחמה באינפלציה תבוא על חשבון העובדים, שסוף סוף החלו לראות את השכר שלהם עולה, מטרה שפאוול הציב בשנים האחרונות. והנה, ברגע שזה קורה, הפד מתחיל להעלות ריבית.

יו"ר הפד הגיע עם תשובות מוכנות: הוא הסביר שיציבות מחירים היא רכיב חיוני שדרוש כדי שהמשק האמריקאי יוכל לרשום תקופה של התאוששות ממושכת, כמו בעשור שאחרי המשבר הפיננסי. אבל מעבר לזה, האינפלציה מוחקת חלק מעליות השכר של השנה חולפת, ומי שסובל ממנה יותר מכל הם האנשים בשכבות הנמוכות, שמוציאים כמעט את כל ההכנסה שלהם על מזון, דלק, חימום ושכר דירה. וכאמור, הוא חושב שהפד יכול להעלות את הריבית, בלי לפגוע בהתאוששות. שוק העבודה האמריקאי כל כך רותח, הוא הסביר, שהוא יכול לספוג העלאת ריבית.

ומה לגבי שוק המניות? פאוול הבהיר שזה לא המוקד שלו: המנדט של הפד הוא לדאוג לתעסוקה ומחירים יציבים. הוא לא נשמע מודאג מהאפשרות שהעלאת הריבית תביא לטלטלה שתסכן את היציבות הפיננסית.

ואילו פאוול, הסביר ש"מחירי נכסים כשלעצמם לא מהווים סיכון ליציבות הפיננסית". וזה בגלל שהמאזנים של משקי הבית, העסקים, והבנקים נמצאים במצב טוב. המסר היה ברור: פאוול, האיש שכיכב בשנתיים האחרונות ב"ממים" של המשקיעים ברשתות החברתיות, כשהוא ממטיר דולרים לכל כיוון, לא חושש להתחיל לכבות את מדפסת הכסף.