משבר וטילים: חמש דקות ממוסקבה, חמש דקות מוושינגטון

בשעה שהניחושים על מגמת פניו של ולדימיר פוטין נמשכים, ואוקראינה וארה"ב חולקות זו על הערכותיה הצבאיות של זו, זה אולי הזמן לניחושי־משנה על העונשים ההדדיים.

והיה כי רוסיה תפלוש, ארה"ב מתכננת להטיל עליה עיצומים שכמותם עדיין לא נראו; והיה כי רוסיה תפלוש, האיחוד האירופי מתכנן... מה בדיוק? ספק ניכר ברצינות התגובה האירופית מתגנב אל עצם השאלה.

והיה כי ארה"ב תטיל עיצומים פיננסיים מרחיקי לכת, רוסיה מתכננת "ניתוק מלא של היחסים". זה מה שחוזר ומזהיר שר החוץ הנצחי שלה, סרגיי לברוב; והיה כי ארה"ב תעבה את נוכחותה הצבאית לאורך גבולות רוסיה, או אולי גבולותיה של אוקראינה הכבושה, רוסיה עשויה לפרוש כוחות יבשה וצי בקרבה מיידית לחופי ארה"ב.

 "מקל החובלים הגדול ביותר"

ברשימת העיצומים האמריקאיים־אירופיים בולטים סילוקה של רוסיה מן המסלקה הבין־בנקאית (SWIFT), מהלך שישתק את המערכת הפיננסית שלה; והפסקת היבוא של גז טבעי מרוסיה לאירופה, שתשלול ממשטר פוטין את אחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר שלו.

שני המהלכים האלה מחייבים הסכמה רחבה. ארה"ב אינה שולטת ב־SWIFT, אף כי היא דומיננטית. שרת החוץ החדשה של גרמניה כבר הסתייגה. "מקל־החובלים הגדול ביותר אינו בהכרח החרב הנבונה ביותר", היא אמרה, בעירוב של מטאפורות. האמריקאים הצליחו לסלק את איראן מ־SWIFT, בימי הנשיא אובמה, והסבו לה נזק כבד.

לעומת זאת, ארה"ב אינה זקוקה להסכמת איש כדי לשלול מרוסיה את השימוש בדולר. אמנם שורה של ארצות, כולל סין, עושות מאמצים, ממשיים או רטוריים, לנתק את עצמן מן הדולר, אם באמצעות דיגיטיזציה של מטבעותיהן, או באמצעות פנייה אל מטבעות הקריפטו, אבל הדולר הוא עדיין המלך, או בעצם הקיסר. הוא אמצעי התשלום העיקרי בעולם. והדולר עובר דרך הבנק המרכזי של ארה"ב.

עונש כלכלי נוסף: הגבלת היצוא של טכנולוגיה אמריקאית, מצב העניינים בימי השיא של המלחמה הקרה בין מזרח למערב. אז, ברית המועצות נותקה ממחשבים שולחניים של יבמ ומן התוכנות של מייקרוסופט. עכשיו ייאסר על רוסיה לרכוש שבבים, המכילים רכיבים אמריקאיים; ואיזה שבבים אינם מכילים רכיבים כאלה. בלי שבבים, מטוסים אינם טסים וטלפונים חכמים אינם חכמים. התעשייה המצליחה ביותר ברוסיה של פוטין, הלוא היא התעשייה הצבאית, תיפגע פגיעה חמורה.

"עסק גרוע", אומר ביידן לאירופה

הפסקת היבוא של גז טבעי תהיה הרבה יותר מסובכת. אירופים אחדים משווים אותה עם חרם הנפט הערבי על המערב, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ב־1973 ־ חוץ מזה שהפעם זה יהיה חרם צרכנים.

דרגת התלות של אירופה בגז הרוסי מדברת בעדה: 50% בגרמניה, 30% באיטליה ובהולנד, 20% בצרפת, 80% בהונגריה ובפינלנד, 100% באוסטריה ובסלובקיה. בסך הכול, רוסיה מספקת 40% מצורכי הגז האירופיים (על פי העיתון הצרפתי 'לה מונד'). אילו רצתה, היא הייתה יכולה לספק אפילו יותר, אבל הרוסים הפחיתו את יצוא הגז שלהם ב־25% ברבע האחרון של 2021 לעומת הרבע הקודם.

  

מצב העניינים הזה טורד את מנוחתה של ארה"ב. הוא העסיק עוד את הנשיא הקודם טראמפ, אבל פחות מסיבות אסטרטגיות ויותר מסיבות מסחריות. בשבוע שעבר, הנשיא ביידן הכריז שצינור הגז 'נורדסטרים 2', שהרוסים הניחו על קרקעית הים הבלטי כדי לעקוף את אוקראינה ואת פולין, הוא "עסק גרוע".

ביום ו' סרה אל ביידן, הנשיאה של נציבות האיחוד האירופי, אורסולה פון ליידן, והסכימה אתו על הצורך לגוון את מקורות האנרגיה של אירופה "ולמנוע זעזועי אספקה, כולל כאלה העלולים לנבוע מפלישה חדשה לאוקראינה".

ארה"ב יכולה לעזור. היא יצואנית מרכזית של גז טבעי נוזלי, ובשבועות האחרונים היא הפנתה בין 70 ל־80 מכליות גז נוזלי אל נמלי אירופה. אבל זה לא יספיק, יש לארה"ב התחייבויות חוזיות לקנייניות גדולות אחרות, כמו סין, יפן ודרום קוריאה. האמיר של קטאר יסור לבית הלבן בשני, והנשיא אולי ידבר אתו על גז טבעי לאירופה. גם מצרים ואלג'יריה עשויות להתבקש.

המחיר שייגבה מרוסיה מוכרח להיות כבד מאוד, כדי להיות אפקטיבי.

גוג־ומגוג, הנה הוא בא

ולדימיר פוטין מתכונן לקראת גוג־ומגוג הרבה מאוד זמן. הוא קיבל את הצבא הרוסי במלוא עליבותו, לאחר שהובס במלחמה מקומית (נגד המורדים הצ'צ'ניים). לפוטין שיחק מזלו: מחירי הנפט והגז, שרוסיה תלויה בהם למחייתה, התחילו לעלות בימי נשיאותו הראשונים, לאחר התמוטטות כללית בסוף שנות ה־90. עלייתם מימנה תהליך מואץ של התחמשות ושל התארגנות, וחיזקה את הביטחון העצמי ואת השאיפות הגלובליות.

לפני 20 שנה, כוחה הצבאי הקונבנציונלי של רוסיה כמעט לא היה ראוי לתשומת לב. עכשיו היא מקרינה עוצמה על סביבתה, המזכירה את ברית המועצות בשיאה. אבל כלכלית, היא נשארה תלויה ביצוא מינרלים, חומרי גלם ומוצרים חקלאיים במידה שאינה מאפיינת כלכלות בוגרות. היא אינה פקטור של ממש בכלכלה הבינלאומית. ממילא היא מתקשה לאיים בסנקציות כלכליות נגדיות. שר החוץ לאברוב חזר והודיע, שאם יוטלו העיצומים הפיננסיים הנ"ל, התוצאה תהיה "ניתוק מלא של היחסים".

מה זה אומר? כמובן, סגירת נציגויות והוצאת דיפלומטים; לא יונפקו עוד אשרות כניסה; לא יורשה שימוש אזרחי במרחב האווירי. זה מחיר חמור. אפילו בימים הקודרים ביותר של המלחמה הקרה לא נותקו היחסים. אילמלא היו יחסים, משבר הטילים בקובה ב־1962 אולי היה מניב מלחמה גרעינית.

 תרגול של משגרי טילים רוסיים ליד אורנבורג למרגלות הרי אורל, דצמבר 2021 / צילום: Associated Press

שגם לאמריקאים יהיו רק 5 דקות

רגע אחד, קובה? טילים? זה אחד הקלפים הפחות מדוברים בחבילה הרוסית. סגן שר החוץ הרוסי נשאל באחרונה על האפשרות שארצו תשלח צבא וציוד לוונצואלה ולקובה, שתי ארצות שרק קצת ים קריבי מפקיד ביניהן ובין פלורידה. הוא השיב ש"אין להוציא מכלל אפשרות".

הנשיא פוטין אוהב לדבר על זמן ההתראה העובר בין שיגור טיל בליסטי לספיגתו. זה ההסבר שלו לעצבנותו בעניין אוקראינה: אם היא תצטרף לנאט"ו, ואם האמריקאים יציבו בה טילים, ואם הטילים יכוונו אל מוסקבה, לרוסיה יהיו רק חמש דקות.

אז שגם לאמריקאים יהיו רק חמש דקות. איך? עם טילים היפר־סוניים (עד פי עשרה ממהירות הקול), או צוללות נושאות טילים שיישלחו אל מי החופים של ארה"ב; או הצבת טילים על אדמת ונצואלה וקובה, ואולי עוד כמה שונאות־ארה"ב בשכונתה המיידית, כמו ניקרגואה. יש במהלך כזה מידה של היגיון. אם ארה"ב חושבת שיש לה הזכות להתערב במזרח אירופה, אז מדוע שרוסיה לא תתערב בקריבי ובערב האטלנטי? לארה"ב יש דוקטרינת מונרו בת 200 שנה על הגמוניה באמריקה הלטינית. אז מדוע שלרוסיה לא תהיה דוקטרינת פוטין על הגמוניה רוסית במזרח אירופה. עושים עסק?

התשובה הכמעט־ודאית היא לא, לא עושים. פוטין אמר פעם לביידן, הרבה לפני נשיאותו, ש"אנחנו איננו חושבים כמותכם". את זה הוא חזר והוכיח מאז, בסדרה של התגרויות ושל ניסיונות למוטט את הסטאטוס קוו. אמריקאים, אלופי העולם בפרגמטיות, חושבים התנהגות כזאת ללא־רציונלית. אולי הגיע הזמן שאי עמידה בציפיות רציונליות לא תהיה המונופול של נשיא רוסיה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny