ברקע פרישתו של העורך בועז ביסמוט: האם "ישראל היום" משנה קו פוליטי?

שעות מועטות לאחר הפצת סקר ה-TGI שבישר על התאוששות בחשיפה לעיתונות באופן כללי, ולעיתון "ישראל היום" בפרט, החלה להתגלגל במערכות התקשורת השמועה שקיבלה במהרה תוקף של הודעה רשמית, ולפיה העורך הראשי של "ישראל היום", בועז ביסמוט, פורש מתפקידו אחרי חמש שנים.

כמקובל, ובהלימה לנתונים שהתפרסמו, נעטפה הפרישה (יש הטוענים הדחה) בכל אמירות הפוליטיקלי קורקט המקובלות בסיטואציות כאלה. ביסמוט דיבר על הישגים, על תחושת מיצוי ועל שאיפה לפנות לאתגרים חדשים; ומו"ל העיתון ד"ר מרים אדלסון הרעיפה תודות ויישר כוח - מילים גדולות שמסתירות מחלוקות גדולות יותר.

על-פי מקורבים, כבר חודשים ארוכים שהשניים אינם רואים עין בעין את הקו המערכתי של העיתון. "ישראל היום" הוקם באופן רשמי כדי לקדם את הקו האידאולוגי של הימין, אבל בפועל נתפס ככלי תקשורת המקדם את האג’נדה של ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. מי שהיה חלון הראווה של הקו הזה הוא ביסמוט, שמונה לתפקיד במקום עמוס רגב, אשר פוטר בעקבות חילוקי דעות עם לשכת נתניהו.

רוח גבית לבנט

על-פי מקורבים, בחודשים האחרונים ביקשה אדלסון, שמעורבת בקו המערכתי בעיתון לפרטי-פרטים ומוגדרת כמי "שדבר לא בורח מתחת עיניה", לצאת מהקו הביביסטי. במקום זאת היא ביקשה לתת רוח גבית לראש הממשלה הנוכחי, נפתלי בנט, שנתפס בעיניה כנציג הימין.

לא מדובר בגחמה של רגע. הרי אדלסון, גם אם נשכה את הלשון, אפשרה לאנשי העיתון לתת לנתניהו רוח גבית - גם כשדלפו ההקלטות שלו בשיחות עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון נוני מוזס, והתברר שהוא היה מוכן למכור את הזוג אדלסון תמורת נזיד עדשים של סיקור טוב.

הקו המערכתי ב"ישראל היום" החל להשתנות בהדרגה לפני מספר חודשים, לאחר שנתניהו נכשל שוב ושוב בהרכבת ממשלה. בתעשייה מעריכים כי אדלסון הבינה שאם בכוונתה להיות קול הימין בישראל, היא לא תוכל להמשיך את הקו הביביסטי, ועליה לבחור סוס חדש לרכוב עליו.

בשבוע האחרון, בבליץ הראיונות של בנט בתקשורת, יוחדה לו במה מיוחדת ב"ישראל היום". ההחלטה לעשות כן קשורה יותר לבחירה של אדלסון להיפרד מהתמיכה המערכתית הגורפת בנתניהו, ופחות בגלל שהחליטה לתמוך בבנט. הפרידה מביסמוט היא לכאורה החותמת הרשמית לשינוי הקו הזה.

אפשר להניח כי העובדה שעסקת הטיעון של נתניהו לא הבשילה, היא שהביאה את הדברים אל קיצם. אם העסקה הייתה נסגרת, נתניהו היה יורד מבמת ההיסטוריה הפוליטית לפחות לשנים הקרובות, והרצון לתמוך בו כבר לא היה רלוונטי. הישארותו בתמונה מקצינה את ההבדלים בין ביסמוט התומך הנלהב לבין אדלסון שפנתה לדרך חדשה.

לא באמת דרמה

הפרידה מביסמוט היא אולי החותמת הסופית לכך שתם עידן ב"ישראל היום", אבל מבחינת ענף התקשורת, פרישתו איננה באמת דרמה.

אומנם מדובר בעיתון הנפוץ ביותר בישראל - בעיקר משום שהוא ממומן על-ידי בעלי הון ולא מושתת על מודל כלכלי וצורך לייצר רווחים - אבל תפוצה לא קונה בהכרח הכרה והשפעה על דעת הקהל. במובנים אלה, "ישראל היום" לא הצליח להשפיע על סדר היום הציבורי.

בחמש השנים שבהן ביסמוט שימש כעורך הראשי, לא פורסמו ב"ישראל היום" חשיפות משמעותיות או סקופים גדולים. כתבות שמתפרסמות בו לא זוכות בדרך-כלל לפולוו-אפ מצד כלי תקשורת אחרים - לא בנושאים פוליטיים וגם לא בנושאים כמו בריאות, חינוך או תרבות.

היעידר ההשפעה של העיתון על סדר היום הציבורי אינו נובע מהקו הימני שלו - בארץ ישנם עיתונאים וכלי תקשורת ימניים שמצליחים לייצר חדשות המייצרות סדר יום. החדגוניות במסרים והאינטרסים הגלויים והבוטים שהוביל ביסמוט הם שעיקרו את העיתון מפוטנציאל ההשפעה שלו.

בשנים שלפני מינויו, בעת שעמוס רגב ערך את העיתון, היה לפחות ניסיון לייצר מראית-עין של מגוון דעות. היו מי שהגדירו זאת כעלה תאנה, אבל בעיתון כתבו עיתונאים כמו חמי שלו ודן מרגלית, ששימש כפרשן למרות שביקר בחריפות את ראש הממשלה דאז נתניהו, וזכה להגנתו של רגב. זמן קצר לאחר מינויו של ביסמוט פוטרו מרגלית ועובדים בכירים נוספים - במה שנתפס אז כאיתות לכיוון אליו הולך העיתון: נאמנות מוחלטת לנתניהו.

אין יותר פרזנטור

הקו שבו בחר לפעול ביסמוט לא הועיל לעיתון אבל בהחלט הועיל לעורך עצמו ומיתג אותו כפרזנטור של "ישראל היום", עם מקום קבוע ב"אולפן שישי" של חדשות 12 ואפילו עם דמות משלו בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת". יש האומרים כי האפיל התקשורתי שלו לא הגביר את החיבה אליו בתוך העיתון פנימה.

בשלב הנוכחי מונה לתפקיד העורך הראשי הזמני העיתונאי עמר לחמנוביץ’, שמכהן כיום כעורך המוסף "ישראל השבוע". מדובר בעורך מתון, המתואר כאדם נוח ש"לא צפוי להפוך להיות פרזנטור באולפנים".

השאלה האמיתית תהיה את מי תבחר אדלסון למנות כעורך קבוע - כי המינוי יאותת לאן המו"לית בוחרת לקחת את העיתון - והאם שוב תקודם אג’נדה פרסונלית של דמות פוליטית כלשהי.

אפשרות אחרת היא שאדלסון תממש את הפוטנציאל הלא ממומש שקיים בישראל, שהציבור בה ברובו בעל אוריינטציה ימנית, ותפעל לייצר כלי תקשורת בעל אוריינטציה ימנית שמשרת רעיון ולא אדם.

רמז על הכיוון אליו שואפת אדלסון אפשר היה לקבל מהתגובה שנשלחה מ"ישראל היום", לאחר שהתקשורת נשטפה בשמועות לפיהן ביסמוט פוטר. גורם בכיר בעיתון ביקש למסור כי "בניגוד לפרסומים המרושעים, ביסמוט לא פוטר אלא החליט לעזוב את תפקידו בשל תחושת מיצוי. הידיעות על שינוי הקו המערכתי לכיוון כזה או אחר מצוצות מהאצבע, ומשקפות אולי מאווי לב של כלי תקשורת מתחרים. 'ישראל היום' ימשיך להוביל את התקשורת הישראלית עם מספר הקוראים הגדול ביותר ועם קו אידאולוגי לאומי ופטריוטי ולא קו אישי". 

מבועז ביסמוט לא נמסרה תגובה לדברים.