אם זה תלוי במשרד האוצר, מדינת ישראל עומדת לפספס הזדמנות לשינוי קריטי בנושא שקיומי לעתידה.
לאחרונה פורסם כי האוצר מקדם, בהסכמה, מתווה לפיו רשתות החינוך החרדיות יקבלו תוספת תקציב על פי הישגי תלמידים במקצועות הליבה- עברית, אנגלית ומתמטיקה. על פניו מדובר במהפכה דרמטית ומבורכת.
שהרי אם בתי ספר וישיבות מהמיינסטרים החרדי יתחילו באמת ללמד אנגלית ומתמטיקה תהיה זו תרומה אדירה ליכולת של בוגריהם להשתלב בשוק התעסוקה ולפיכך לעצם היכולת של מדינת ישראל להמשיך ולהתקיים כמדינת עולם ראשון ולא להפוך למדינת עולם שלישי.
עד כדי כך קיומית הסכנה שבהמשך המצב הקיים של השתתפות נמוכה, בכמות ובאיכות, של חלק גדל והולך מהאוכלוסייה בישראל, הגברים החרדים, בשוק התעסוקה. ולא רק לעתיד הכלכלי של ישראל, אלא לעצם קיומה. שהרי אין תסריט לפיו כלכלה של עולם שלישי יכולה להחזיק צבא של עולם ראשון, ובלי צבא שכזה זה לא ברור איך תוכל ישראל בכלל להתקיים. כך שאם אכן נפרצה הדרך להכנסת "לימודי ליבה" תמורת תקצוב, למיינסטרים החרדי, זו בשורה שאי אפשר להגזים בחשיבותה.
ועדין, אם זה כל מה שיקרה, כלומר אם האוצר יהיה הכוח המוביל והממשלה תסתפק בהתחייבות של הרשתות להכנסת לימודי ליבה, אפילו בהנחה שלא יהיה זה "ישראבלוף" ושבאיזושהי דרך נס ימצאו מורים שעברו הכשרה ולמידה אפקטיבית. כל עוד ולא יעוגן במקביל, בחקיקה, הזרם הממלכתי חרדי, יהיה זה פספוס אדיר של אחת המהפכות הכי חשובות שיכולה לחולל הממשלה הנוכחית.
החינוך הממלכתי חרדי הוקם על ידי הרב שי פירון, כאשר כיהן כשר חינוך. הוקמו בתי ספר והוקם מחוז במשרד החינוך. אך הכל נעשה בהחלטות ממשלה ללא עיגון בחקיקה. ואכן, כאשר השתנתה הממשלה והמפלגות החרדיות חזרו לקואליציה, הן עשו הכל, ובהצלחה רבה, כדי למנוע בכל דרך את גדילתו של הזרם.
מטרתו של הזרם הממלכתי חרדי לאפשר, להורים המעוניינים בכך, בתי ספר חרדיים שלא רק מלמדים ליבה אלא גם פועלים על פי קריטריונים ממלכתיים. בתי ספר שבהם אי אפשר לקבוע מכסות קבלה על פי עדה. שבהם אי אפשר למנות מנהלים על פי קשרים.
שבהם אי אפשר לגזור מהשכר של המורות והגננות, המועבר מהמדינה, "מס רשת". בתי ספק שבהם על המורים חלים אותם חוקי עבודה כמו על כל שאר המורים בארץ. שבהם לא יתכן שיהיו מורים שלא הפרישו להם פנסיה. בתי ספר בהם אי אפשר לא לקבל ילד שלהוריו אין טלפון כשר.
אי אפשר לאיים על ההורים שיעיפו את הילד אם הם ישתתפו באיזושהי מחאה חברתית או יכתבו בכלי תקשורת לא לעניין. וזו רק רשימה חלקית של דברים שמתרחשים כל הזמן בבתי הספר של הרשתות ב"מוכר שאינו רשמי" או בישיבות ותלמודי התורה במוסדות הפטור. חינוך ממלכתי חרדי לא מתמצה רק בשאלת תכני הלימוד והליבה זה לא רק התוכן. אפילו לא בעיקר התוכן. זה הרבה הרבה יותר מזה.
עיגון הממלכתי חרדי אין פירושו כפיה. להפך. מדובר על מתן אפשרות להורים שמעוניינים בכך. אפשרות שלא קיימת היום, כאשר אין חוק וההורים נתונים לחסדי הרשות המקומית. עיגון הזרם בחוק משמעותו הטלת חובה על הרשות המקומית לאפשר פתיחה של בית ספר. כיום קבוצות הורים חרדים שמבקשים חינוך ממלכתי נשלחים על ידי הרשויות המקומיות לרשתות הפרטיות הקיימות. האינטרס של הרשות המקומית ברור- לבית ספר ממלכתי היא חייבת לדאוג למבנה ולתשתית. לרשת היא לא חייבת כלום. בסוף בסוף, זה כסף.
למשרד האוצר נח לעבוד רק דרך תקצוב אנגלית ומתמטיקה. זה זול בהרבה מאשר לאפשר חינוך ציבורי במלוא מובן המילה. אבל זו ראיה קצרת טווח. עיגון של הממ"ח יזכה את אזרחי ישראל החרדים באפשרות לחינוך ציבורי. הוא יאפשר החלשה משמעותית בעוצמתה של הפוליטיקה החרדית.
הוא ירופף את מנגנוני השליטה, את יכולת הענישה הפנים קהילתית. הוא יאפשר לפרט החרדי להפוך מנתין של אוטונומיה המתקיימת בשטח ישראל, לאזרח של ממש. כמה הורים יבחר בכך באופן מיידי? קשה לדעת. אבל זו הנחת תשתית חשובה לטווח הארוך. חשובה כל כך שהמפלגות החרדיות לא אפשרו בשום פנים ואופן להניחה כל עוד הן היו בקואליציה והן ידעו למה.
אז נכון, אנגלית ומתמטיקה זה חשוב. זה חיוני. ונכון, האוצר לא אוהב להוציא כסף אבל האינטרס הציבורי כאן הוא לא להסתפק באנגלית ומתמטיקה ולא לתת למבט דרך החור של הגרוש להנחות את המדיניות. האינטרס הציבורי, הציוני, הקיומי הוא עיגון הממ"ח.
הכותבת היא סמנכ"לית יוזמת המאה, חברת כנסת לשעבר בבמפלגת כחול לבן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.