היועמ"ש: להגביל נבחרי ציבור בחסימת עוקבים ברשתות החברתיות

הפעיל החברתי אלמוג רובינשטיין החליט להעביר ביקורת בטוויטר על ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, בסוגיית תחבורה ציבורית והולכי רגל. בעקבות הביקורת שהעביר, ראש העיר החליט לחסום את רובינשטיין ברשת החברתית, מה שהוביל את הפעיל להגיש עתירה על ההחלטה הזו בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב.

בעתירה ביקש רובינשטיין להסיר את החסימה, לתת סעד הצהרתי לפיו ראש העיר יימנע ממחיקת פרסומים המכילים דברי ביקורת, ולתת הוראה לראש העיר לפרסם כללי שימוש סבירים בחשבונו ברשתות החברתיות.

בית המשפט קבע כי מדובר בסוגיה משפטית שטרם הוכרעה, ויש לה השלכות רוחב, ולכן הוחלט לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש את עמדתו בנושא. 

כיכר העיר המודרנית 

בעמדת היועמ"ש, שגובשה על-ידי פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) בשיתוף עם מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט ציבורי-חוקתי ומשפט ציבורי-מינהלי), נכתב כי הרשתות החברתיות הפכו ל"כיכר העיר" המודרנית. ברשתות החברתיות אפשר לנהל דיון עשיר בעזרת כלי פשוטים ובזמינות מוגברת. ברשתות החברתיות אפשר לתקשר מול נבחרי הציבור, ונבחרי הציבור יכולים לקבל תגובות מידיות מהציבור על אירועים והתבטאויות שונות.

בעמדה של היועמ"ש נעשתה אבחנה בין חשבון ציבורי או של רשות ציבורית, שם חלים כללי המשפט הציבורי - אל מול אדם פרטי שפתח חשבון, והוא רשאי לחסום משתמשים ולמחוק תגובות כפוף לכללי הזירה.

החלוקה הזו משפיעה גם במצבים בהם קיים מימון ציבורי להפעלת החשבון. כך לדוגמה, אין לבצע תעמולת בחירות בדף שמופעל על-ידי עובדי רשות ציבורית או שמבוסס על רשימת מנויים של תושבי עיר. בחשבון פרטי של איש ציבור, שלא נהנה ממימון ציבורי, הוא לא יהיה כפוף למגבלות הללו.

משמעות הדבר היא שבחשבון ציבורי יהיה אסור למחוק תגובות או לחסום את המשתמש רק כי הביע ביקורת על הרשות או על נבחר הציבור. הסרה או חסימה שכזו היא פגיעה בחופש הביטוי והדרת המשתמש במסגרת השיח. 

משחק כפול

אך למעשה, בעמדתו, היועמ"ש עומד על מורכבות לגבי דמויות ציבוריות, והחידוש נמצא כאן: נבחר ציבור שפתח חשבון פרטי, אבל בעל אופי פומבי, ישחק פה משחק כפול. מצד אחד, המאפיינים פרטיים - אין מימון חיצוני, נבחר הציבור מנהל בעצמו את החשבון ועוד. מצד שני, אלה שעוקבים אחר נבחר הציבור, מצפים לקבל שם עדכונים לגבי עבודתו כנבחר ציבור, ולכן מתבטל הצורך ברשימות מנויים שמוחזקות על-ידי הרשות הציבורית. העוקבים והבוחרים מנהלים קשר ישיר עם נבחר הציבור ברשתות החברתיות, כך שגם "חסימה של אדם משפיעה על יכולתו להיות חשוף לביטויים פוליטיים ועלולה אף לפגוע בזכותו למעורבות פוליטית בכלל, ובפרט בקשר לאותו נבחר ציבור".

היועמ"ש קובע כי גם כאשר חשבון ברשת חברתית אינו "נכס" של הרשות הציבורית, והוא אינו מופעל בעזרת משאביה, והפרסומים של נבחר הציבור נעשים במסגרת תפקידו הציבורי - עדיין יהיו מצבים שבהם כללים מהמשפט הציבורי יחולו ביחס לחשבונות אלה. היועמ"ש מבהיר כי זה לא אומר שכללי המשפט הציבורי יחולו בהכרח בכללותם על החשבון, אלא הכול בהתאם למכלול הנסיבות וסיווג אופן השימוש בחשבון.

לצד גיבוש העמדה העקרונית, היועץ המשפטי לממשלה הנחה לקיים עבודת מטה כדי לבחון בצורה מפורטת ורוחבית את הדין, ולבדוק אם ראוי לקדם תיקוני חקיקה בנושא.

בחודש אוגוסט, כחודשיים לאחר שהיועמ"ש הודיע כי הוא מתייצב להליך, העיתונאי העצמאי תומר אביטל ואתר "שקוף" הגישו עתירה לבג"ץ נגד חסימת גולשים בחשבונות של נבחרי ציבור ומחיקת תגובותיהם. בפתח העתירה נכתב כי הרשתות החברתיות מהוות פלטפורמה בלתי אמצעית לציבור לקיים קשר עם השלטון ונציגיו. מרבית נבחרי הציבור והגופים הציבוריים עושים שימוש נרחב ברשתות החברתיות על-מנת להעביר מסרים, לשתף במידע הנוגע לתפקידם ולנהל שיח עם הציבור על פעילותם הציבורית. בתגובת המדינה שהוגשה לבית המשפט העליון נכתב כי יש להמתין תחילה להכרעה בעניין העתירה המינהלית נגד קוניק שהוגשה לפני התירה לבג"ץ.