רוברט אנטוקול מייסד פלייטיקה: "החגיגה נגמרה, החורף מגיע"

ערן גפן, מייסד G^Team, בשיחה עם רוברט אנטוקול, מייסד ומנכ"ל פלייטיקה 

כשהגעתי לפגישה עם מייסד ומנכ"ל פלייטיקה רוברט אנטוקול, הוא הלך לקראתי בחיוך אנרגטי. "מה קורה, גבר, שנים שלא נפגשנו", אמר. האמת היא שלא זכרתי מאיפה, אבל רוברט הזכיר לי. "נפגשנו לפני 20 שנה, באתי למכור לך שיתוף פעולה עם אתר ספורט שהיה לי בשם ספורטלו, ולך הייתה חברת אינטראקטיב". "בטח התנשאנו עליך", עניתי. "ברור", אישר בחיוך של ניצחון.

נראה שזה חלק מהדרייב שלו, עוד מהימים שהיה עולה חדש מלטביה, ילד בגן עם סנדלים וגרביים, וסבל מהצקות של ילדים אחרים. אבל הוא לא נעלב ולא מתלונן. להפך. הוא הופך את זה לדלק שלו. היום פלייטיקה נסחרת בנאסד״ק לפי שווי של כ-7 מיליארד דולר ומעסיקה יותר מ־4,000 עובדים מסביב לעולם. בסיום השיחה הוא אומר לי בביטחון: ״אנחנו בונים את החברה הכי גדולה ומוצלחת שיצאה מישראל״.

ספר רגע מה זה פלייטיקה היום. תודה אגב שאתה מוכן לשבת לדבר, זה לא טריוויאלי.
"אני באמת פחות מתראיין, אבל אני אוהב לדבר. כשהיינו חברה פרטית התעסקנו בעיקר בעבודה, אבל מאז שהפכנו לחברה ציבורית אנשים רוצים לשמוע יותר, להבין מה הדנ"א של החברה. אני זורם".

אז ספר קצת, למי שלא מכיר ולא מבין שזו מפלצת.
"כן, מפלצת חיובית".

נהיית פוליטיקלי קורקט?
"כן, אני לומד. פלייטיקה היא קודם כל חברת משחקים, דברים כיפיים. אורי שחק ואני הקמנו אותה ב-2010, והיום יש לנו יותר מ-4,000 עובדים ובערך 19-20 משרדים ב-14 מדינות בעולם. עוד לא דיווחנו על 2021 אז אני נזהר, אבל אנחנו חברה שעושה מעל 2.5 מיליארד דולר הכנסות בשנה ומאוד רווחיים. אנחנו עושים מעל 900 מיליון דולר EBITDA. מתוך 100 המשחקים הכי רווחיים בארה"ב, 10 הם שלנו. כלומר 10% מהשוק האמריקאי הוא של פלייטיקה, שזה נתון מדהים. פשוט שליטה מוחלטת שלנו.

"תמיד היו מתבלבלים וחושבים שאנחנו חברת הימורים. אבל אני אף פעם לא הייתי בקזינו וזה מצחיק אותי. לאחרונה למדתי לשחק בלאק ג'ק ואני לא כל כך טוב בזה. יש לנו פורטפוליו רחב מאוד, משחקי קלפים כמו סוליטייר, משחקים פשוטים. אבל אני שוב פעם מדגיש, אנחנו לא חברת הימורים".

אמרתי משחקי מזל.
"משחקי מזל, אבל אני אומר - אין מזל. אתה לא יכול להצליח רק על מזל. מזל עוזר. אתה צריך לגרום למזל. אני מאמין שכל בן אדם - ההזדמנות להצלחה עוברת לידו. פשוט רוב האנשים או שלא רואים את זה או שאין להם מספיק אומץ לגעת בזה. זו האמונה שלי, ההצלחה עוברת ליד כולם, המזל עובר ליד כולם, פשוט הרוב לא רואים והרוב לא נוגעים".

איך אתה התחלת?
"אני עליתי מלטביה בגיל 4. אני זוכר את עצמי הולך לגן עם סנדלים וגרביים, ואת הילדים צוחקים עליי. אני לא מתלונן, רק אומר שאני זוכר את זה. גדלתי בקריית ביאליק, ההורים שלי גרים שם עד היום ואני מאוד מחובר למקום. בצבא הייתי בנ"מ, אחר כך טיילתי בהודו ובתאילנד".

הרגשת ישראלי?
"מהר מאוד הרגשתי חלק מישראל. אני אדם סתגלן".

ואז מה קרה?
"אשתי הייתה מהעובדות הראשונות באינטרנט זהב, וב-1997 היא הביאה הביתה מחשב ואינטרנט. ומפה החיים שלי השתנו. עד אז עבדתי במכירות - ספרים, מחשבים, מחשבי אפל, המון דברים. אבל כשהגיע המחשב הביתה נפתח לי עולם, ובעיקר החיבור למשחקים".

היוזמות הראשונות היו בעצם אתרים על הנושא, סוג של תוכן, נכון?
"תוכן, משחקים. תמיד עשיתי דברים שאני אוהב ומבין. אני פוגש אנשים שלוקח להם 40 דקות להסביר מה הם עושים, מי שעובד אצלי יכול להסביר בדקה. ואין לי את הרקע, לא הייתי ב-8200".

כלומר, לא היית מקושר.
"נכון. שמעתי הרבה 'לא'. אבל אחרי האקזיט קיבלתי הודעות ממלא אנשים בסגנון 'לא אמרו לי, איך לא ידענו, זה השותף שלי שאמר לא'. אמרתי 'חבר'ה, הכול טוב. אין כעס. תשמע, היו חברות, קרנות שרצו להשקיע, וברגע האחרון ברחו והשאירו אותי המום. פעם, בסטארט-אפ הראשון שלי, סגרתי עסקת פרסום מדהימה עם אחת החברות הגדולות בארץ. כשנפגשתי עם סמנכ"ל השיווק הודיעו לי שהחליטו לרדת מזה. אז למדתי שפלייטיקה תהיה חברה רווחית מהיום הראשון, שלא אצטרך להיות תלוי באף אחד".

מתי הבנת שיש לך רעיון טוב?
"החברה הראשונה שלי מכרה משחקים ב-20 דולר לאחד, זה היה המודל העסקי. ופתאום הגיע מודל עסקי חדש שאומר - חבר'ה, תשחקו. לא צריך לשלם. תיהנו. ראיתי את המתחרים עושים את זה והבנתי שאני יכול לעשות לא פחות טוב. הבנתי שהרעיון הוא לא בהכרח לגרום ליוזר לשלם עכשיו, אלא שיהיה לו כיף ושיישאר במשחק בלי לחץ. אחרי חודש-חודשיים, אם ירצה להתקדם מהר יותר, הוא ישלם.

"הבנתי שאחרים עוד לא מבינים את זה, ויוזר שלא משלם תוך יומיים לא מעניין אותם. ועכשיו אני קופץ 11 שנה קדימה, זה היתרון הכי גדול שיכול להיות לחברה כמו פלייטיקה. תסתכל מה קורה מסביב, חברות משחקים מגייסות בלי סוף. טונה של כסף".

אני רוצה רגע להבין את סוד הקסם של פלייטיקה. היא מציעה חוויה משחקית דיגיטלית לאנשים, יודעת להכניס אותם פנימה למוצר ולשמר אותם באמצעות דאטה וטכנולוגיה.
"לא, בזכות הדאטה והטכנולוגיה. אנחנו מבינים אותם. אנחנו משמרים אותם בזכות הפיצ'רים והמוצר שלנו. בסוף דאטה זה כמו ראייה. בלי זה, אתה עובד לפי תחושות בטן. הכי מצחיק אותי שאני מסתכל ואני יושב שם בחדר עם כל החבר'ה האלה, עם הפסיכומטרי 750. אני עשיתי 3 יחידות מתמטיקה אבל מה, יש לי זיכרון טוב. אני זוכר מצוין, והם לימדו אותי".

אוקיי, אז אמרת, אני אקח את כל המהנדסים המדהימים האלה ואלחם עליהם מול חברות הסייבר, אבל בסוף מדובר במשחקים. שם אנחנו רוצים את המוחות הכי גדולים של העולם? במכונות מזל?
"זאת שאלה טיפה חמקמקה, פילוסופית. אני חושב על העתיד. יש לנו 4,000 עובדים, 1,000 מהם בישראל. אתה יודע כמה מסים אנחנו משלמים פה? כמה אנחנו עושים טוב? כמה כיפות ברזל פלייטיקה עשתה בישראל? נכון שאם היינו לוקחים את כל המוחות האלה יכולנו לפתור בעיות אחרות, אבל אנחנו בתחום הבידור. אנשים יושבים בבית, והמשחקים האלה משמחים אותם".

יש היום קטע שבשביל לגייס עובדים, חברות צריכות להציע מטרה ומשמעות. אתה לא מרגיש שזה חסר אצלך?
"לא. תדע לך שבשנתיים האחרונות, בגלל הקוביד, הבינו שהמשמעות היא אנטרטיינמנט. המגפה חשפה את הבדידות של אנשים. אנחנו משמחים אנשים ועוזרים להם. נכון, אנחנו לא מוצאים פתרון למגפה מבחינה רפואית, זה לא הביזנס שלנו.
"אבל אנחנו חזקים בביצועים. קח את האנשים המדהימים של פלייטיקה ותגיד להם - בואו נקים את הרכבת הקלה בישראל. אני מבטיח לך שנעשה את זה יותר טוב ממה שעושים היום".

יש לכם שעון שמודד כמה זמן סך הכל אנשים מבלים אצלכם במשחקים?
"תגיד לי, כמה זמן מבזבזים בקניונים? על סדרות בנטפליקס? על האח הגדול? אתה חושב שהמכונה של נטפליקס משוכללת פחות משל פלייטיקה? אתה יודע כמה סדרות אני מנסה להפסיק לראות והם מושכים אותי? זה חלק מהעולם. נכון, אנחנו גורמים לאנשים לבזבז זמן, אבל יש פה סוג של ציניות, כי בסוף אתה בונה עסק שאמור להרוויח. החברה מרוויחה, העובדים מרוויחים, המדינה מרוויחה".

מה כוח העל שלך?
"אני מוטיבייטור טוב. אני יודע לבנות מוטיבציה אצל אנשים, שירגישו מוערכים ושותפים. אין להם שום סיבה אחרת להיות בפלייטיקה. וכן, המנהלים שלי עובדים איתי כבר יותר מעשר שנים. ב-2011 מכרנו את החברה לסיזר אנטרטיינמנט, ב-2016 מכרנו לקונסורציום של חברה סינית וב-2021 יצאנו להנפקה. אפס, 120 מיליון, 4.4 מיליארד, 11 מיליארד".

והכי מוזר, שאתה עדיין המנכ"ל.
"אתה רוצה לשאול אותי למה?".

למה?
"מה אני אעשה אחרי פלייטיקה? מי ייקח אותי לעבודה? אני בן 54 עוד מעט, ומרגיש שאני בתחילת הדרך. ואני לא יודע אם יש לי כוח להרים עוד חברה".

יש לכם כמה סטודיואים. תסביר מה זה הסטודיואים האלה?
"אוקיי, פלייטיקה נוסדה ממשחק אחד, פלטפורמה אחת. ואחרי זה התחלנו לרכוש".

למה לרכוש בכלל? תסביר.
"יש הרבה יותר חברות עם מוצרים מדהימים שלא יודעות לבנות קהילה ולא יודעות לעשות ריטנשן כמו שצריך. הן פשוט מפוקסות על דבר אחר לגמרי. ולמה אני עכשיו צריך ללכת להתחיל לפתח מבוקר עד ערב ולהשקיע, הרי לעשות משחק מצליח אתה יודע זה כמו סרט מצליח, זה אחד ל-.

"אז מה אני עכשיו צריך לבזבז זמן וכסף, אני אלך אחפש, אני אמצא לי חברות מדהימות עם אנשים מדהימים, ארענן את החברה כל הזמן עם אנשים מדהימים ויצירתיים ואני אקח מוצרים שכבר מוכח שהם מוצרים טובים ואני אגדיל אותם ואגרום להם לצמוח".

אבל 90% מעסקאות האקוויזישן נכשלות. אנחנו יודעים את זה.
"אצלי לא".

איך?
"כי אני חושב שבסוף הרבה פעמים אנשים קונים חברה, והם לא מסתכלים על האינטגרציה. הם חושבים, יופי, יש אחלה מוצר, אני אקנה. אני, לפני שאני רואה את המוצר אני כבר חושב על חצי שנה אחרי זה, איך הוא יהיה, איזה אנשים מפלייטיקה יכולים לעזור לו, איזו טכנולוגיה תוכל לעזור לו. ואם אני לא רואה את התשובות לזה אני לא קונה אותם".

אבל זה ידוע שמודל האקוויזישן הוא בעייתי, וכולם מכורים אליו.
"בדיוק. הרי אתה יודע, אתה באת מהעולם הזה".

קונים את המשתמשים בכסף ומוציאים.
"לא. נגמרה החגיגה. כשאני הקמתי פלייטיקה, להביא יוזר עלה לנו משהו כמו 40 סנט. היום זה עולה לך 20 דולר. אם אתה לא יודע לשמור את השחקן במערכת, עזוב את הכסף, אין לך סיכוי להצליח. עכשיו מה קורה? חברות היו רגילות לשפוך כסף ואז להתקדם להתקדם להתקדם להתקדם. זה לא עובד ככה יותר. החגיגה נגמרה. לצערי זו הולכת להיות שנה לא פשוטה לסטארטאפים בתחום ה-B2C.

אתה יודע אבל מה הבעיה, שהרבה מהסטרטאפים הישראלים בנויים על המתודה הזאת, של לקנות יוזרים ולהחזיר את הכסף. וזה הביא מתודת פלייבוק מאוד מאוד טובה להרבה מחברות ההייטק שיש לנו היום. השמות הכי נוצצים - זו אותה מתודה ששוכפלה.

"החגיגה הזאת לא יכולה להימשך יותר מדי. ידענו שהחורף יגיע והטובים ישרדו. אבל זה טוב, אתה יודע למה? כי הטובים ישרדו, ואחרים לא".

כמו מודל האיי-בולס של שנות האלפיים, שפשט את הרגל.

"בדיוק, ואז חברות הבינו שאם הן לא עושות כסף הן לא יכולות לצמוח ושינו את המודל".

אז איך הן עושות את הכסף?

"זה מתקשר לכל עולם הקריפטו וה-NFT וכל החלומות והמטאוורס וכל הבאזז וורדס ומלא מלא דברים מגניבים שקורים. אבל יש רק בעיה אחת. זה לא קורה מחר בבוקר. יש עוד זמן. הרי הרבה פעמים הביזנס מקדים את הטכנולוגיה בשנים. כל העולם חדש הזה מטורף, זה כאילו שגילו עכשיו שיש עוד 200 כדורים כמו כדור הארץ"

אתה מאמין בזה? שזה הולך לקרות?

"ברור שזה שם אבל זה לא מחר בבוקר. אתה פעם שיחקת משחק NFT? אתה צריך להיות מדען טילים בשביל לשחק NFT".

אבל אולי אתה מדבר כמו הגדולים שדיברו עליך כשהיית קטן?

"אני חושב על זה כל הזמן".

אולי אתה בומר?

"לא לא לא, אני חושב על זה כל הזמן. אז גם אנחנו כחברה עושים המון המון דברים בתחום הזה. אני בניתי מכונות VR למשחקים לפני חמש שנים, כי כבר חשבנו שזה מגיע אוטוטו. עכשיו, מתי שמת משקפי VR פעם אחרונה?".

לפני שנתיים וזה לא היה לי כיף.

"אני שמתי לפני שבועיים. אני עד עכשיו עם בחילות".

השאלה היא אם פעם אחת במקום להיות שחקן תהיו הפלטפורמה. באיזשהו שלב היא כבר צריכה להיות הפלטפורמה, המגרש, לא השחקן.

"תראה, הדנ"א שלנו תמיד היה להיות חברת B2C. אבל מה, אנחנו ערים למה שקורה סביבנו בעולם. אנחנו לא פוסלים שום דבר".

בנית פה מכונה, אבל גם מכונה של כסף. זה לא מבלבל? כאילו, יש כזה דבר יותר מדי כסף? זה קצת כאילו, מפוצץ את הראש.
"אני אף פעם לא חושב על זה. אני לא סופר כסף, אני סופר הצלחות. אם הכסף הזה לא מביא לי הצלחות הוא לא שווה כלום. עכשיו לא רק הצלחות עסקיות גם הצלחות בכלל בחיים".

אוקיי, אבל אתה בעצמך אומר שהשנתיים האחרונות היו...
"כן, אבל זה לא בגללנו. כי זה מה שקורה מסביב. 64 הנפקות שנה שעברה, אוקיי. כמה חברות באמת מרוויחות כסף בהנפקות האלו? בוא תגיד לי אתה".

תגיד לי אתה.
"אני לא יודע, אני יודע רק על עצמי. רובם לא. גייסו המון כסף, מה עושים עם הכסף? בזבזו אותו, הופעות, די-ג'יים, מטוסים, דברים. עכשיו העובדים שלי באים ואומרים בוא'נה, אני עובד בפלייטיקה, אנחנו חברה קצת יותר גדולה וקצת יותר מצליחה, ויודעת לעשות כסף. למה שמה יש הופעות יותר טובות מאצלנו? יש לי ברירה? והם צודקים. אז גם אני נכנס לזה. אז בסוף אז כן זה מה שקורה, אתה לא יכול ללכת נגד הזרם.

"אז כן, אנחנו מנסים להישאר שפויים. לא יכול להיות חברה שלא מרוויחה דולר מביאה דיג'יי ומבזבזת עשרות מיליוני שקלים, זה עושה לי לא טוב, כי זה סימפטום של בועה. כשפלייטיקה עושה אירוע, הכסף של האירוע לא מגיע מהמשקיעים, הוא מגיע מהכנסות. אני מסתכל על חברות אחרות. בחייאת רבאק, לא הרווחתם דולר, מה אתם כבר מבזבזים. איך אתם מסתכלים למשקיעים שלכם בעיניים, ועוד אחרי שהמנייה שלהם נחתכה. גם שלי נחתכה כמו כולם, כן? אבל אני עדיין מרוויח".

חתכו את כל הישראליות.
"אני לא חושב שחתכו בגלל שאנחנו ישראלים. אנחנו נחתכנו בדרך אחרת לגמרי, מציפיות שנפרוץ מעל סכומים אחרים. לא עמדנו בזה ונענשנו, והכול בסדר. אבל אנחנו עדיין חברה מרוויחה ויציבה עם מיליארד דולר בחשבון בנק. אנחנו עדיין לא תלויים, אבל מה עם אלו שכן?".

אבל גם אתם. לא הטסתם 3,000 עובדים לסוף שבוע באיביזה?
"אין לך ברירה. אתה עובד בחברה מצליחה. הבאתי שלושת אלפים אנשים לאיביזה, מתוכם 1,800 ממזרח אירופה שזאת הפעם הראשונה שלהם שהם טסו לחו"ל. אני לא מדבר על החבר'ה הישראלים שטסים הרבה. אתה יודע מה זה עשה להם? אתה יודע שעד היום, אני עושה פעם בחודש שיחות עם העובדים שלי בזום, ותמיד השאלה הראשונה מתי איביזה? וזה לא מגיע מהישראלים".

נשמע שעכשיו נקודתית אתם גם יכולים למנף.
"אנחנו נמצאים בנקודה הכי טובה שיכולה להיות. ויש לנו המון כסף לקנות חברות. השנה תהיה שנה אחרת לגמרי".

אתה יודע, ראיתי חיזיון הרגע. אמרת, יש לנו צוות שיודע לעשות הכול. אתה בעצמך בן אדם שיודע להרים דברים, להביא אנשים. אתה כבר פעם שלישית אקזיט. כאילו מה, מה הדבר הבא? אולי לקחת את כל היכולות האלה ולעשות דברים לטובה?
"כל מה שאנחנו עושים למשחקים אנחנו יכולים לעשות בתחומים אחרים. בסוף זה לא משנה אם הפרודקט הוא משחק או משהו אחר. אנחנו כבר פוזלים למקומות אחרים". 

ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים. הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ"לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט, שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".

gefen@gteam.org