התוכניות נותרו במגירה: שנה לאסון הזפת הגדול, וישראל שוב חשופה למפגע כבד ללא הגנה

בקרוב, תציין ישראל שנה לאסון הזיהום הימי בזפת לאורך חופי ישראל. במשך כחודש, פקדה כמות גדולה לאורך חופים מצפון הארץ לדרומה, ומתנדבים נקראו לסייע לרשויות לנקות מאות טונות של נפט גולמי שהתגבש לכדי זפת בשל דליפה של אונייה במים הכלכליים של ישראל. בעלי חיים רבים נפגעו כתוצאה מהאסון, ובחלק מחופי הארץ, עד היום מדווחים רוחצים על שאריות זפת ובחופים מסוימים על סלעים שנותרו משובצי כתמים שחורים. השבוע, התריעו מערכות האיחוד האירופי על כתם נפט שנע לכיוון חופי ישראל, וכוחות צה"ל והגנת הסביבה הוקפצו לסיורים באזור. כאילו לא למדנו כלום ולא הפקנו לקחים.

שנה לאחר אסון הזפת ולמרות התזכורת הצורבת לסיכון הגדול לו גורמים הדלקים המאובנים כשהם באים במגע עם הסביבה האקולוגית הרגישה, ישראל אינה מוכנה להתמודדות עם אירוע בקנה מידה גדול, והתוכנית שכתיבתה הושלמה לפני כעשור - אינה מתוקצבת. בשטח, ישנו מחסור בכוח אדם ובציוד, ובשעת אמת, יתקשה המשרד להגנת הסביבה להגן על הסביבה הימית והחופית של ישראל באופן אפקטיבי.

אמנם בשנה בזיהום הנפט האחרון קיבלנו תזכורת כאובה, אבל מדובר באירוע מתמשך. בשנת 2008, החליטה הממשלה לאמץ את התוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת), אותה הכין המשרד להגנת הסביבה. זאת, באשר הפעילות הכלכלית בים - משינוע דלק להקמת אסדות גז וחיפוש מאגרים, הולכת וגוברת משנה לשנה. הממשלה אף הנחתה משרדי ממשלה רבים שאירוע זיהום יגלוש לתחומם בשעת צרה, כך שיערכו ליישום התוכנית בתוך שנה. אותה החלטה כללה שורה ארוכה של משימות, לרבות רכישת ציוד, חקיקה לעיגון התוכנית בהתאם לאמנה בינלאומית עליה חתמה ישראל בשנת 1999 (OPRC) ועוד.

אך היישום של אותה תוכנית, מתעכב כבר יותר מעשור. עד היום, לא חוקק חוק בנושא, ביחידה הימית למניעת זיהום ים ישנו מחסור של 20 תקני כוח אדם, ישנו עיכוב של שנים בהשלמת רכש של כלי שייט וציוד נדרש, חוסר במערך מודיעין וההתרעה עצמאי בנוסף לשירות הסוכנות האירופאית הנותן מענה חלקי ובלתי מספק בשלב זה, ואף גירעון בקרן הייעודית למניעת זיהום ים, בשל שימוש בכספי הקרן להוצאות השוטפות של היחידה להגנת הסביבה הימית והן בשל הפחתה בהכנסות הקרן.

גם התערבות מבקר המדינה לא עזרה

גם דוח מבקר המדינה בשנת 2013 נפל על אוזניים ערלות. המבקר התריע כי מאז שנת 2008 לא נעשות הפעולות הנדרשות, והדגיש כי ישנה חובה לקבוע תוכנית יישום ולוח זמנים מחייב לביצוע מכלול הפעולות הנדרשות להיערכות לטיפול בזיהומים בים. בעקבות אסון הזפת שפקד את חופינו, ולמרות שאותה תוכנית הייתה מונחת על המדף לשם תקצוב וביצוע, החליטה הממשלה להקים ועדת מנכ"לים בכדי לדון בפערים המרכזיים להיערכות לאומית לטיפול בתקרית זיהום ים בשמן ולקבוע החלטות לביצוע לפי אחריות הגופים המעורבים. למרות שאת התוכנית ניתן היה לתקצב ולהוציא אל הפועל עוד קודם לכן, בתקציב המדינה האחרון - היא לא תועדפה, ולא תוקצבה. חוק שהונח להערות הציבור לאחר המתנה ארוכת שנים במאי 2021, לא הוגש עד היום לוועדת השרים לענייני חקיקה, ולא קודם.

בעקבות התרחשותם של אסונות נפט גדולים בעולם, בתחילת שנות התשעים נחתמה בעולם אמנת ה-OPRC, עליה חתמה ישראל כ-9 שנים מאוחר יותר. האמנה נועדה להוביל למוכנות לתקריות של זיהום ים בשמן על סוגיו, לרבות הכנת תוכנית חירום והקמת מערך לתגובה מהירה. התכנית הלאומית של ישראל למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן, התלמ"ת, מהווה מסגרת ארגונית, המאגדת את הגורמים השונים הפועלים בתגובה לאירוע של שפיכת שמן שעלול לגרום לזיהום הסביבה הימית לאורך חופי מדינת ישראל ובים התיכון.

התוכנית כוללת שורה של משימות לגופים שונים, לרבות מפעלים ומתקנים לחיפוש והפקה של נפט וגז, משרדי הממשלה, הרשויות החופיות, משרד הביטחון ועוד. דרכי ההתמודדות בעת תקרית שפך נפט בים, הן בשלושה מישורים עיקריים: מוכנות המחייבת הכנת תוכנית חירום, הצטיידות, הכשרה ותרגול, תגובה לתקרצית - מניעה וצמצום הנזקים בכלל והסביבתיים בפרט, ושיקום המצב בים ובחופים שנפגעו, בזמן הקצר ביותר שניתן.

פעמוני האזהרה מלפני שנה לא עזרו

ביומו האחרון של חודש ינואר, בשבוע שבו את העולם פקדו שלושה אסונות נפט גדולים שגרמו לנזק אקולוגי כבד מאוד, ולפני שעודכן הציבור בכך שכוחות צה"ל והמשרד להגנת הסביבה עורכים חיפושים אחר כתם שמן חשוד בים, פנו בעמותת צלול לוועדת הפנים והגנת הסביבה, ודרשו לערוך דיון בנושא ההתמהמהות הממשלתית. "כבר היה דוח מבקר בעניין, היה אירוע זפת, ושם דבר לא זז", אומר ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ים וקשרי ממשל בצלול. "חסרים כלי שייט, חסרות סירות פיקוח וטיפול בכתמי נפט שאפשר לשאוב כשמוצאים אותם בים. חסרות אסדות לפינוי וקיבולת של השמן ששואבים. היכולת לטפל היום בזיהומים גדולים תלויה בקבלני משנה ובזמינות שלהם. נתנו תקציבים ליחידה הימית מהקרן לזיהום ים, אבל אי אפשר לתקצב את היחידה הזו רק מהקרן, כי היחידה עוסקת בנושאים רבים באופן שוטף וצריכה להיות מתוקצבת ממקורות תקציביים קבועים. צריך תקציב חד פעמי כדי לרכוש את כלי השיט ולהקים את המערך".

ארבל מדגיש כי ישנם פתרונות שהמדינה יכולה לאמץ עוד לפני אישור התוכנית. כך למשל, בארגון שומרי הבית דרשו שיוצב על אסדת לוויתן גלאי לזיהוי זיהום ים, כך שאם כבר יש בים אסדה שמייצרת סיכון, הפלטפורמה הזו תנוצל לזיהוי מפגעים. לאחר דחייה של חצי שנה, המערכת הייתה צריכה להיות מותקנת ביוני אשתקד, אך ההתקנה עודנה מתעכבת. "זה כבר היה יכול לקרות מזמן", אומר ארבל. במדינות אחרות שבהן יש יותר היערכות, יש מערכות ייעודיות לזיהוי על כלי טייס. אנחנו יודעים שהתעשייה האווירית וחברה ישראלית נוספת שיש לה טכנולוגיה לזיהוי כתמי שמן הציעו את המערכות האלו למדינה".

הניטור הוא רק השלב הראשון

כך או כך, היכולת לטפל במפגעי נפט מוגבלת. במשרד להגנת הסביבה מדגישים כי אם יתגלה כי מדובר בכתם המשתרע על פני קילומטרים רבים, היכולת לטפל בו בים תהיה מוגבלת למדי. כאשר זיהומי דלק הפוקדים את הים, לא ניתן למנוע את הפגיעה הראשונית בבעלי החיים ובסביבה הימית. לפי ד"ר יגאל ברנשטיין, מומחה וחוקר השפעת זיהומי נפט באוניברסיטת מיאמי, גם טיפול מיטבי בדליפה, יכול להוביל לאיסוף של עד 20% מהדלק שדלף לים. זאת, בעוד ששטח הזיהום עשוי להיות גדול מזה המזוהה בתצלומי אוויר. הסביבה האקולוגית היא הראשונה להיפגע. ככל שהנפט נמצא קרוב יותר לחוף, נפגעת סביבה אקולוגית יותר עשירה. ככל שהזיהום יתקרב לחוף, הפגיעה תהיה גדולה יותר והיכולת לטפל בה קטנה יותר.

בארגון "אדם, טבע ודין" מדגישים כי השימוש בדלקים מאובנים, מוביל לסיכון הסביבה האקולוגית באופן בלתי ניתן לביטול. "מעבר לצעדים המערכתיים שעל ממשלת ישראל לעשות במעבר מהיר ומלא מהתבססות על דלקים מאובנים מזהמים ומסוכנים לאנרגיית שמש נקיה, ובעצירת פרויקטים שהופכים את ישראל למדינת תשתית נפט אזורית (דוגמת הנחת קו צינור הנפט של קצאא בין אילת לאשקלון), על הממשלה לקחת אחריות ולשים קץ להפקרות הרגולטיבית בים התיכון". בארגון קוראים לממשלה לחוקק חוק ים לישראל, בו תאוסדר הריבונות הישרלית במים הכלכליים בדגש על אחריות סביבתית ופיקוח של המשרד להגנת הסביבה על הליכי קבלת ההחלטות, הקמת רשות ים לישראל - שכן כיום ישנם גופים רבים מדי העוסקים בניהול המרחב הימי, אימוץ חוק התלמ"ת, אסדרת אזורים מוגנים ושמורות במרחב הימי כולו, ותוכנית מתאר ארצית לים התיכון, שתבטיח סנכרון בין כלל השימושים באופן שאינו מייצר סיכונים בלתי סבירים למערכת האקולוגית הימית.

מי המשרד הממשלתי האחראי?

במשרד להגנת הסביבה מודים כי יישומן של מסקנות ועדת המנכ"לים "לוקח זמן רב". בנוסף, אומרים במשרד כי התריעו "על הצורך בתוספת תקני כוח אדם ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, ואלו ממתינים לאישור משרד האוצר". לצד זאת, מדגישים במשרד להגנת הסביבה כי "היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה תמשיך לפעול על מנת להגן הים והחופים, וזאת בהתאם למשאבים שמוקצים לה.

"יש ערוצים שהואצו בעקבות הוועדה וקורים כבר עכשיו, בהם: מכרזי רכש שונים של ציוד, כגון ציוד ספיגה, הקמת תחנה למניעת זיהום ים באשקלון; משרד הביטחון נערך גם הוא להידוק השרותים שינתנו למשרד להגנת הסביבה ודיונים בנושא מתקיימים כבר מספר חודשים; תזכיר חוק התלמ"ת הופץ והתקבלו הערות רבות המחייבות המשך דיונים והגעה להסכמות. עמותת אקואושן זכתה לתמיכה, הכוונה מקצועית והדרכה צמודה מהיחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, מתוך הכרה בכוונותיה וביכולותיה. הודות לשיתוף פעולה צמוד זה הוקם מערך המתנדבים שאמור לסייע לרשויות המקומיות החופיות להתמודד ביתר הצלחה בתקרית הבאה. הקרן למניעת זיהום ים תקצה 250 אלף שקל בכל שנה לתמיכה ברשת זאת".

תגובת משרד האוצר: "במסגרת תקציב המדינה לשנים 2022-2021 קיבל המשרד להגנת הסביבה תוספות תקציב משמעותיות הנותנות מענה לתוכניות שאותן המשרד מתעדף. המשרד להגנת הסביבה אמון על קביעת סדרי העדיפויות בתקציב המשרד".

ב־2008 פורסמו המלצות להתמודדות עם זיהום שלא יושמו

● התוכנית לא תוקצבה
● לא חוקק חוק בנושא
● ביחידה האחראית סובלים ממחסור חמור בתקנים
● השלמת רכש של כלי שייט וציוד נדרש מתעכבת שנים
● לא הוקם מערך מודיעין והמדינה נסמכת על שירותי הסוכנות האירופית
● מערך המתנדבים של עמותת "אקואושן" לטיפול בזיהום בעת הצורך, לא תוקצב