מה הסמכות של הממשלה על רשות התחרות?

שם: יאיר לפיד
מפלגה: יש עתיד
מתוך: טוויטר
תאריך: 31.1
ציטוט: "הרשתות הגדולות צריכות לדעת שלא נהסס להפעיל מולם את רשות התחרות ואמצעים נוספים"

בימים האחרונים אנו עדים לסדרת תגובות ממשלתיות במטרה להתמודד עם גל עליות המחירים. לאחר ששר האוצר ושרת הכלכלה פנו למספר חברות בדרישה לביטול העלאות המחירים, היה זה שר החוץ יאיר לפיד שבציוץ בטוויטר העביר את המסר הבא: "הרשתות הגדולות צריכות לדעת שלא נהסס להפעיל מולן את רשות התחרות ואמצעים נוספים". האם הדרג הפוליטי אכן יכול "להפעיל" את רשות התחרות? יצאנו לבדוק.

רשות התחרות (בעבר: רשות ההגבלים העסקיים) הוקמה בשנת 1994 מכוח חוק התחרות הכלכלית (אז: חוק ההגבלים העסקיים). תפקידה של הרשות הוא שמירה על התחרות הכלכלית במשק בהתאם לסמכויותיה על פי החוק. במסגרת תפקידה מפקחת הרשות על הסדרים כובלים ("קרטלים"), מיזוגים ומונופולים ופועלת למניעת פגיעה בתחרות מצד גופים עסקיים. בראש הרשות עומדת הממונה על התחרות. לרשות התחרות יש סמכויות אכיפה פליליות, סמכויות אכיפה אזרחיות-מינהליות וסמכויות המאפשרות ליזום הליכים שיפוטיים.

בסעיף 51 לחוק התחרות הכלכלית - החוק שמכוחו פועלת רשות התחרות - נקבע כי הממונה על ביצוע החוק היא שרת הכלכלה. כמו כן, הממונה על התחרות מתמנה על ידי הממשלה, לפי הצעת שרת הכלכלה. האם זה אומר שרשות התחרות כפופה לדרג הפוליטי? ממש לא. למעשה, לעצמאות רשות התחרות נודעה חשיבות מיוחדת.

כפי שמצוין בדו"ח של הרשות משנת 2013, עוד מאמצע שנות השבעים (כ-20 שנה לפני שהוקמה הרשות), עמדו חברי הוועדה למיזוגים וקונגלומרטים על החשיבות של קיומה העצמאי של רשות התחרות. כך, חברי הוועדה הציעו להקים "רשות מרכזית המופקדת על הבעיות השונות במיזוגים והגבלים עסקיים… שתהיה גוף עצמאי". ב-1994 הוקמה רשות התחרות (אז: רשות ההגבלים העסקיים) כיחידת סמך עצמאית. בדברי ההסבר לחקיקה מודגש כי הקמת הרשות נועדה להקנות לממונה עצמאות וחופש פעולה מינהלי - ואלה באים לידי ביטוי בשלושה עוגנים מרכזיים: עצמאות הממונה, עצמאות תקציבית ועצמאות מוסדית. לפי אתר רשות התחרות, מעמד זה של רשות עצמאית שתהיה חסרת פניות ונטולת השפעות זרות נדרש, בין היתר, משום שתפקיד הרשות מחייב התייצבות מול גופים עסקיים בעלי עוצמה כלכלית משמעותית שעלולים להפעיל לחצים על קבלת החלטות בעניינם. עצמאות הרשות, אם כן, נועדה להבטיח הליך ענייני של קבלת החלטות שמבוסס על שיקולים מקצועיים גרידא. גם ארגון המדינות המפותחות (OECD) ציין את הנחיצות שבמעמד העצמאי של רשות התחרות בישראל, ובדו"ח משנת 2016 שיבח את ההגנות על עצמאות הרשות הישראלית מפני התערבות הדרג הפוליטי והדגיש את החשיבות בשמירה על מצב זה.

לכן, אם הדרג הפוליטי מעוניין לרתום את רשות התחרות למהלכים רחבים יותר, עליו להעניק לו בחקיקה סמכויות נוספות. כך למשל נעשה בשנת 2014, אז חוק קידום התחרות בענף המזון העניק לממונה סמכות להטיל עיצומים כספיים בגין הפרות של הוראות חוק ייחודיות. דוגמה נוספת מגיעה משנת 2017, במהלכה הוענקו בחקיקה (כהוראת שעה) לממונה סמכויות נוספות הקשורות לטיפול בפגיעה בתחרות בתחום היבוא. כמו כן, הממשלה יכולה לכלול את נציגי רשות התחרות בוועדות ממשלתיות ובצוותי בדיקה, כפי שעשתה למשל עם הקמת הוועדה לבדיקת פערי התיווך בתוצרת החקלאית בפירות וירקות.

יצוין כי בעבר היו גם נסיונות בכיוון ההפוך - של נטילת סמכויות מרשות התחרות. על רקע חילוקי הדעות בין שרים בממשלה לבין רשות התחרות ביחס למיזוג של בנק אגוד לתוך מזרחי-טפחות, דווח ב-2017 שבכנסת מתגבשת הצעת חוק לפיקוח של שר האוצר ושר הכלכלה על סמכויות מסוימות של רשות התחרות שנוגעות לאישורי מיזוגים. אולם הצעה זו לא הבשילה לבסוף לכדי חוק, כך שסמכות הרשות לאשר מיזוגים לא נפגעה.

למרות זאת, במקרים חריגים, סעיף 52 לחוק התחרות הכלכלית מאפשר לשרת הכלכלה, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת, להתגבר על החלטת רשות התחרות. כמה חריגים? התערבות כזאת מתאפשרת אך ורק "מטעמים של מדיניות חוץ או ביטחון המדינה" (ולא מטעמים כלכליים או תחרותיים). בסעיף זה מעולם לא נעשה שימוש, למעט מקרה מפורסם אחד: היה זה ב-2015, כאשר ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, בתפקידו כממלא מקום שר הכלכלה, חתם על הפעלת סעיף 52 לחוק כדי להוציא לפועל את מתווה הגז.

לסיכום, רשות התחרות היא רשות עצמאית שנהנית מהגנה מפני התערבות של הדרג הפוליטי. לממשלת ישראל אין אמצעים לכפות על רשות התחרות לנקוט באמצעי אכיפה כנגד הגבלים עסקיים ושינוי סמכויות הרשות כרוך בשינויי חקיקה. לכן דבריו של לפיד מטעים.