האישה ביקשה שהבעל יעזוב את דירת המגורים לאחר 25 שנה. מה קבע ביהמ”ש?

 בית המשפט לענייני משפחה קיבל תביעה של אישה שביקשה לסלק את בעלה מדירת המגורים בה הם מתגוררים במשך 25 שנה, מאחר שזו רשומה על שמה בשותפות עם אחיה בלבד. כמו כן, נדחו טענות שהשתתף בתחזוקת הדירה ואף ויתר בעבר על זכות בדירה אחרת כדי להתגורר בדירת האישה.

תופעה נפוצה היא שבני זוג מתגוררים בדירה שהופכת להיות משכן קבע, משקיעים בה את שנותיהם ומשאביהם מבלי להשקיע מחשבה או תכנון בדרך הרישום החוקית של הדירה. לימים, על-פי רוב לעת פירוד, פורץ ביניהם סכסוך שבמסגרתו טוען אחד מבני הזוג לזכויות בעלות בדירה בדרך שונה מן המרשם החוקי. באופן קטגורי ניתן לומר כי נקודת המוצא של מי שטוען לזכויות שאינן רשומות במרשם החוקי (בדרך כלל מדובר ברישום בטאבו או ברשות מקרקעי ישראל) היא נחותה ביותר ועליו לעמוד בנטל משפטי כבד.

נוסף על הטענות הקנייניות לשיתוף בנכס מקרקעין בניגוד לרישום החוקי, בתי המשפט לענייני משפחה מאפשרים הכרה בזכויות שכאלה מכוחן של קונסטרוקציות ותיקות: סעיפים מסוימים בחוק יחסי ממון או בהתבסס על הפסיקה שעסקה ב"כוונת שיתוף ספציפי", אבל גם כאן - מדובר בנטל משפטי לא פשוט.

מקרה מעניין שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות ממחיש את השיקולים המשפטיים ועושה סדר.

■ עובדות המקרה: בני זוג מתגוררים (עוד טרם נישואיהם) כ-25 שנה ברציפות בדירה הרשומה על שם האישה ואחיה. האישה מבקשת להתגרש מבעלה בעקבות גילויי אלימות והתנהלות כלכלית שהובילה לפשיטת רגל, ואגב כך מבקשת להפסיק את מגוריו בדירה. בין היתר, התובעים מסתמכים על תצהיר שהגיש הנתבע בהליכי פשיטת הרגל, לפיו הוא מתגורר בדירה שאיננה שייכת לו. הבעל טוען שמגוריו הממושכים בדירה והשקעות רבות שביצע בה מקנים לו בה זכויות בעלות ולכן אי אפשר לסלקו, בפרט כאשר כניסתו לדירה נעשתה תוך ויתור על זכויות בדירת עמידר שהייתה לו.

■ ההחלטה: בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האחים והורה על פינויו של הבעל. מתוך התחשבות במצבו הכלכלי, ניתנה לו שהות של 30 ימים להתארגנות בטרם הפינוי, וסכום החיוב שהושת עליו לכיסוי הוצאות המשפט היה חלקי בלבד. בהינתן שזכויות הבעלות בדירה רשומות על שם האישה ואחיה, הבעל כשל מלהוכיח בעלות בדירה, ובכל הקשור לשימוש - הוכח כי מדובר בזכות שימוש הדירה שניתנה לו בחינם. טענות הבעל לזכויות נדחו משום שמדובר בנכס שהיה קיים לה עוד טרם נישואיהם. גם אם היה מציג הנתבע ראיות לגרסתו, ספק אם היה מצליח לשכנע כי הוציא מכיסו כספים בשיעור משמעותי שמצדיק תוצאה שונה.

■ המשמעות: הכרה בזכויות שאינן רשומות במרשם החוקי (שהחוק מקדש את תוכנו) - פתחה צר מאוד והיא טעונה עמידה בנטל הוכחה מוגבר וכבד. נגד זכות הבעלים לדרוש את פינוי הנכס, ניתן לטעון כי השימוש נעשה כדין כדי לשמור על הזכויות המתאימות. טענות לזכויות (בעלות או שימוש) במקרקעין מכוח יחסים זוגיים נבחנות על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, וגם אז מי שמבקש להוכיח זכויות שאינן רשומות במרשם החוקי נדרש לשכנע את בית המשפט בצדקתו.

תלה"מ 59137-10-20

הכותבים הם השותפים המייסדים במשרד עורכי הדין הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה