איך להוריד את יוקר המחיה בישראל? הממונה על התחרות לשעבר דיויד גילה בטור מיוחד

בימים האחרונים חוזרת השאלה מה הדרכים לעצור עליות מחירים. הנה סיכום ביניים: ראשית, נראה שהלחץ החברתי והתקשורתי, והבקשות מצד שרים, הצליחו להדוף חלק מעליות המחירים לעת עתה. מבחינה זו יש לברך את אסם, דיפלומט, וחברות אחרות שהודיעו שהן חוזרות בהן מהכוונה להעלות מחירים כרגע.

אולם, התרחישים של הימים האחרונים צריכים להיות עבורנו נורת אזהרה להמשך: מדובר במלחמת התשה מתמשכת ובלתי נגמרת. צריך לעקוב כיצד הספקים נוהגים בשטח. במיוחד מעורפלות, נכון לכתיבת שורות אלה, ההודעות של חברות כמו שסטוביץ (ספקית קולגייט, ספיד סטיק, פלמוליב, מאסטר שף ועוד) וליימן שליסל (ספקית לואקר, מנטוס, ועוד) שלא ברור מהן האם מחיר המחירון שלהן לא יעלה. נורת האזהרה התמידית היא גם לרשות התחרות, גם לקמעונאים, וגם לנו הצרכנים.

האחריות של הממשלה והכוח של הצרכנים

חשוב שהצרכן ישתמש ביכולת שלו להשוות בין החברות. היום, בלחיצת כפתור, הוא יכול לגלות באיזה סופרמרקט יוכל לרכוש את הסל במחיר הזול ביותר. בתוך הסופרמרקט, חשוב שהצרכן יבחן גם תחליפים למותג המועדף עליו וישווה מחירים. אז הוא יוכל להחרים מוצר יקר ולרכוש במקומו מוצר יותר זול. את החרם הזה מותר לצרכנים לעשות גם בצורה מאורגנת, למשל באמצעות הרשתות החברתיות.

גם על רשות התחרות ועל הממשלה לעמוד על המשמר במלחמת התשה זו. נטל הראייה הוא עדיין על רשות התחרות, למרות שעשתה כמה צעדים בתקופה האחרונה המעידים על שינוי לטובה של מדיניותה.

הגיע הזמן להמיר את ההגבלות לעבירות

שניים מהאתגרים העיקריים הם החזרת יותר איסורים למישור הפלילי (במקום המישור המנהלי, הפחות מרתיע) ואכיפת חוק המזון, שכמעט לא נאכף בשנים האחרונות. יותר מכך, החוק רוכך בצורות שונות על ידי הרשות.

איסור אחד חשוב בחוק התחרות שרוכך לאחרונה משמעותית על ידי רשות התחרות הוא האיסור על ספק לאסור על לקוח שלו (למשל קמעונאי) להוריד מחירים. למשל, יבואן של מוצרי חשמל שמכתיב לקמעונאים לא להוריד את המחיר לצרכן של המוצר; ספק של צבעים שמכתיב לרשתות "עשה זאת בעצמך" וטמבוריות לא להוריד את המחיר של הצבע; מפיץ סרטים שמכתיב לקולנוע לא להוריד את מחיר הכרטיס, וכו'.

זהו איסור שההשקפה שלנו ברשות עם הכנסתו הייתה שהוא חמור במיוחד, ומצדיק גינוי אוטומטי, כפוף לכך שהצדדים יכולים להתכבד ולהגיש את ההסדר שלהם לבחינה מראש של הממונה על תחרות. אך בימים האחרונים לקדנציה של הממונה הקודמת, ובימים הראשונים לקדנציה של שרת הכלכלה ברביבאי, החתימה רשות התחרות את השרה על פטור שמכפיף הסדרים מסוג זה לכלל הרבה יותר מקל. שינוי זה מקטין משמעותית את ההרתעה ואת יכולת האכיפה נגד הסדרים בעייתיים אלה.

 עו''ד מיכל כהן, הממונה על התחרות / צילום: אביגיל פפרינו-באר

האיסור שיכול היה להרתיע את המונפולים

איסור אחר שהרשות הקטינה לממדים מזעריים הוא האיסור על מחיר מופרז של מונופול. אסם למשל, היא מונופול מוכרז בפסטה, וקיימים עשרות רבות של מונופולים, מוכרזים ולא מוכרזים, בשוק המזון ובשווקים רבים אחרים.

אילו האיסור הזה היה נאכף בנחישות, הדבר היה מרתיע את המונופולים והם לא היו גובים מחיר מופרז ליכתחילה. אבל בשנים האחרונות הרשות פרסמה את דעתה כי האיסור הזה הוא מסוכן, ולכן יש לאכוף אותו לעיתים נדירות.

ההחלטה על שולחן בית המשפט העליון

בתי המשפט דווקא התחילו לאכוף את איסור המחיר המופרז על מונפול, באמצעות תובענות ייצוגיות.כך, אושרו תובענות ייצוגיות נגד תנובה על מחירי הקוטג' והגבינה הצהובה, ואושרה גם תובענה ייצוגית נגד קוקה קולה על מחיר בקבוקים משפחתיים של משקאות הקולה. אך במסגרת הערעור של קוקה קולה לבית המשפט העליון, רשות התחרות, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה היוצא אביחי מנדלבליט, העבירה לבית המשפט העליון את עמדתה כי האיסור על מחיר מופרז הוא מסוכן. אם בית המשפט העליון יאמץ עמדה זו, הדבר כמעט יכחיד את האיסור הזה, וכך עשרות רבות של מונופולים יירתעו פחות מלהעלות מחירים.

הכותב הוא חוקר ומרצה בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, לשעבר הממונה על הגבלים עסקיים