איך לנהל את התקציב המשפחתי כשהכול מסביב מתייקר?

בימי מחאת הקוטג' העליזים, ישבתי בשיעור באוניברסיטה כאשר המחאה הפכה לנושא השיחה המרכזי, והשאלה המרכזית הייתה האם להפסיק לקנות את הקוטג'? סטודנטים רבים ציינו כי הם לא יפסיקו לקנות את הקוטג', ולא יצטרפו למאמץ ליצור חרם צרכנים במטרה ללחוץ את המחירים מטה. כששאלתי "מדוע?" מרבית התגובות היו: "כי זה מה שאני אוהב"; "הילדים רגילים לאכול קוטג'"; ו"אני גומר קופסא ביום על הסנדביצ'ים לבית הספר". לאחר כל אלו הגיעה הטענה: "כי זה במילא לא יעזור". אני לא זוכרת מה היה נושא השיעור שבו גלשנו לשיחה הזאת, אפילו באיזה קורס הוא היה, אבל את הרתיעה משינוי ההרגלים, אפילו בשביל לעזור לעצמנו, אני זוכרת היטב. בעיקר בגלל שנתקלתי בה אינספור פעמים בהמשך.

  

עליות המחירים כואבות, גם אם אינן משתקפות במדד המחירים לצרכן. ההתייקרויות יכאבו עוד יותר כשהן יתחילו להשתקף בו - ולכך יהיה שם: אינפלציה. כאשר אנחנו מנסים להתמודד עם המציאות הכלכלית, חשוב לדבר על שינוי ההרגלים. אף שאנו במדור צרכנות פיננסית, לא תמצאו כאן עצות איך תחסכו בחשמל, או כיצד לא להגיע לסופר רעבים. מה שכן תמצאו הוא איך צריך לנהל את הכסף, במקום שהוא ינהל אתכם, וכיצד ליטול אחריות על המצב גם בתקופה הזאת. לשם כך, נתמקד בארבעה דפוסי התנהגות הקשורים לכסף.

1. בלי מעורבות רגשית

"אני עובדת כל כך קשה, מהבוקר עד הערב, ואני לא יכולה להרשות לעצמי? למדתי כל כך הרבה שנים, מגיע לי". אלו משפטים שאני שומעת מחברים, ונועדו להצדיק קניות שאין ביכולתם לעשות. לכסף יש היבט רגשי חזק שטבוע אצל כל אחד ואחת מאיתנו. הכסף שאנחנו מרוויחים משמש לתמחור הכישורים והיכולות שאנו רוכשים. הוא משמש לקניות רגשיות, להרגעת סערות, לרכישת חפצים שאנו תופסים אותם כביטוי האישי שלנו, והיעדרו יוצר תחושות מחסור. וכך, נוצר הזעזוע מפני הצורך "להחזיר מוצרים מהעגלה בסופר", כי מתלווה לו תחושה של "לא הצלחנו להרשות לעצמינו משהו שחשקנו בו".

עליית המחירים מחייבת את הידוק התקציב המשפחתי. הדרך לעשות זאת עוברת דרך ניתוק ההיבט הרגשי מהתקציב. אם החזרתם את מגש הבורקסים שמחירו קפץ, זה לא אומר עליכם דבר; גם אם לא קניתם ויטמינצ'יק לילד, זה לא הופך אתכם להורים פחות טובים. והדבר הראשון שצריך לוותר עליו זה תחושת ה"אני עובד קשה אז מגיע לי". מגיע לכם לבנות בית על בסיס כלכלי יציב. נסו להסתכל על זה בצורה מפוכחת: "זה הסכום שאני יכול להוציא על סופר לחודש הקרוב, מה הדרך הכי טובה לנצל אותו?"

2. מה זה צורך?

"אני קונה רק לפי צורך", אמרה לי חברה שהוציאה 3,000 שקל בחודש עבור בגדים. "רק 1,500 שקל לחודש על אוכל בחוץ? מה אנחנו סגפנים?" התלונן ידיד שבת זוגו ניסתה לתקצב את הסכומים שהם מוציאים על אוכל בחוץ, אחרי שנקלעו למינוס גבוה. אנחנו חיים בעידן של שפע, ואחת ההשפעות הגדולות שלו היא טשטוש המונח "אני צריך". אותו טשטוש אצלנו המבוגרים, עובר לילדינו.

מה זאת אומרת לקנות לפי צורך? כמה פעמים חשבתם על כל דבר שאתם קונים ואמרתם "את זה אני צריך", וזה היה צורך טהור ואמיתי. הבסיס שלנו הוא הצורך באוכל ובמים. אנחנו צריכים לאכול, אך האם אנחנו נדרשים לאכול בורקסים בכלים חד פעמיים? האם אנחנו צריכים לצרוך מוצרי מזון מעובדים? מה בעצם הצורך שלנו? עתה, אני רוצה לציין נקודה חשובה: אני לא מכוונת להטיף פה לסגפנות. לא חושבת שלקנות שק אורז, שק שעועית ולהתקלח במים קרים היא הדרך המתאימה לכולם לחיות. מה כן? צריך להבין שכסף זה משאב מוגבל, שאותו אנחנו צריכים לנהל לפי סדר העדיפויות שלנו. וכל מה שנבחר לעשות איתו, בהכרח יגרור ויתור על דברים אחרים.

כאשר המחירים עולים, סדר העדיפויות שלנו צריך להיות ברור מאי פעם, כי מחיר הוויתור עולה. האם 3,000 שקל בחודש עבור בגדים לילדים זה צורך? האם ניתן לקבל בגדים יד שנייה? האם ניתן למצוא בגדים זולים יותר? האם "רק 1,500 שקל בחודש לאוכל בחוץ" זו סגפנות? זה בסדר גמור להוציא כסף על בגדים לילדים ועל אוכל בחוץ, אבל זו בחירה. תעשו אותה בצורה מודעת.

3. "אבל הילדים"

חלק גדול מהקושי לשנות הרגלים הוא איך זה יתפרש מול הילדים. קשה לכולנו להגיד לילדים "לא". קשה לנו להוביל למצב שהילדים שלנו יהיו חריגים, מה שמסתתר במשפט "אבל לכולם יש ולי לא".

כמו כן, התשובה לשאלה "אם התרגלו שיש מבחר מעדנים ודגני בוקר בבית, האם נעבור כעת לקנות את המותג הזול? ונצמצם?" היא כן. כדאי לעשות זאת בשיח עם הילדים, ונכון מגיל צעיר לחנך לצרכנות נבונה.

4. "ההשוואות מדכאות"

אחת הטענות שנשמעות לאחרונה היא "מה אתם רוצים, שכל היום נשווה מחירים? זה מדכא". לעתים, אנחנו מאמצים לעצמנו הרגלים כלכליים בעייתיים: הולכים לסופר היקר יותר כי אנחנו אוהבים את המעדנייה שלו, ועל הדרך כבר עושים את כל הקנייה.

הצורך להצטמצם יוביל לצורך לשנות את ההרגלים, או לפחות את חלקם. כמו שדיאטה דורשת ויתורים, כך גם דיאטה פיננסית. אז נכון, בקצה האחד של הסקאלה נמצאים שק האורז וירקות מסוף היום בשוק - הרגל קניות שיכול לחסוך כסף רב, אך גם אם אורח חיים זה לא מתאים לכם, לא צריך ללכת לצד השני של הסקאלה: קנייה ללא חשבון במקום הכי נוח ויקר.

גם אם אתם לא רוצים לבצע השוואה וריצה בין מספר סופרים כדי לטרגט את המוצר הזול: היצמדו לקנייה בתקציב מוגדר, אל תתפתו למבצעי קופה, צמצמו מוצרים מעובדים, ואם בוחרים לקנות חלק מהדברים בסופר יקר - אל תתפתו לבצע שם את הקנייה הגדולה.

אגב, לצד הצורך, חשוב לדבר על מה שאני מכנה "צרכנות חשדנית". הגעתם לחנות כדי לקנות טייטס לילדה ובחנות יש מבצע 3+3? לצאת מהחנות עם שישה פריטים, זה לא צורך. מבצעי קנה ב־700 שקל ושלם 400 שקל הם לא הזדמנות, אלא דרך לגרום לכם לפרוץ את התקציב.

אם אתם צריכים זוג משקפיים, אין סיבה לקנות שניים, גם אם השני הוא במבצע, כי המשמעות היא ששמתם כסף על הזוג השני. את אותו הכסף הייתם יכולים להוציא על דברים חשובים יותר. ולבסוף, זה בסדר לומר - "במחיר הזה אני לא קונה את המוצר". לא כי אני מסכן, אלא כי התמחור שלו לא מצדיק את הקנייה.