תשמעו סיפור: בשלהי 2018, לאחר תהליך מיון ואיתור כקבוע בחוק, נבחרו מועמדים לתפקידי יו"ר הרשות השנייה וחברי מועצה חדשים (ברובם), לאחר שהמועצה הקודמת כילתה את ימיה הקבועים בחוק. גם לתפקידי מנכ"ל הרשות השנייה ויו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין אותרו מועמדים, ושר התקשורת, אז איוב קרא, המליץ לממשלה למנות אותם.
אלא שגורם בכיר בממשלה לא מיהר. הוא לא רצה. היו לו הסברים. זה לא הזמן, הבחירות קרבות, ולא ממנים בתקופת בחירות. הייעוץ המשפטי תמך בגישה הזאת, הוגשו שתי עתירות, אך תוצאתן הייתה מוגבלת. הממשלה חויבה לדון במינוי המנכ"לית ויו"ר מועצת הכבלים, והחליטה שלא להחליט. בעניין חברי המועצה אפילו לא חויבה הממשלה לדון.
אחרי הבחירות לא קמה ממשלה חדשה, אך התחלף שר התקשורת. הוא צריך ללמוד את החומר, אמרו. בינתיים נמשכה הזמניות ואיתה רעותיה החולות. חולשה, רפיסות, חידלון ונשיאת עיניים לשאלה מה יהיה מחר ומה יקרה אם רצון הממנה לא יתמלא.
הזמן חלף, והוגשה עוד עתירה. גם כעת בחר בג"ץ שלא להתערב, שכן בחירות חדשות היו בפתח. לאחריהן, הוקמה ממשלת חילופים במאי 2020. מונה שר תקשורת חדש, יועז הנדל, שאישר את המינויים של השר קרא אחרי תהליך בחינה נוסף וביקש מהממשלה לאשרם. אבל מישהו בממשלה, גורם בכיר, לא רצה.
הוגשה עוד עתירה, והפעם חויבה הממשלה לדון במינויים, משום שגם היועץ המשפטי כבר השתכנע שמהלך הדברים אינו תקין. הממשלה דנה במינויים, אך בתרגיל מרהיב של ביזיון בית המשפט, הפך הדיון לקרב סיסמאות מחנאי בסגנון "הם לא יגידו לנו מה לעשות", והוחלט שלא להחליט. בג"ץ אמר שוב - צריך לדון ולהחליט. גם היועץ המשפטי לממשלה אמר. אז דנו.
באותה תקופה הייתה הממשלה הפריטטית באי-שוויון מספרי. מפלגתו של בני גנץ כבר הייתה מפוצלת, והוא החזיק מספר תיקים ופחות אצבעות בממשלה.
הממשלה קיימה דיון שערורייתי ולא ענייני במינויים ודחתה אותם. הוגשה עתירה רביעית - והפעם, מלבד שרי הליכוד והעומד בראשם, לא נמצא מי שיגן על ההליך הפגום וחוסר הרצון למנות.
שר התקשורת אז, שכיהן גם כראש הממשלה החלופי, כתב לבג"ץ את הדברים הבאים: "יובהר כי יש חשיבות רבה לעצמאותם של בעלי תפקידים אלה, אך במקרה הנדון, ייתכן כי יש מי שמעדיף שמשרות אלה יישארו מאוישות על-ידי ממלאי-מקום, תלויים ובלתי קבועים". מילים כדורבנות, שחצבו בסלע. בג"ץ הורה לדון, הממשלה אישרה סוף-סוף, ובעלי התפקידים מונו באופן קבוע.
ללא ועדת איתור וללא סימן למינוי קבע
אלא שמאז קמה ממשלת השינוי, ובאמת ניכר שינוי, בעיקר בעמדתו של בני גנץ. גנץ כבר לא שר התקשורת ולא ראש ממשלה חליפי, אבל הוא עדיין מכהן כשר הביטחון. לאחר תהליך בחינה ארוך, הוא החליט בינתיים שלא להחליט בסוגיית סגירת גלי צה"ל.
המפקד הקודם, שמעון אלקבץ, סיים את כהונתו באוגוסט, והיה צורך במינוי מחליף. מה עושים? ממנים ממלאת-מקום. ללא ועדת איתור וללא סימן למינוי קבע. גם בענייני מינויים אחרים, כמו בתעשייה האווירית, בחר גנץ לעכב ולפעול בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה.
בסדר, אמרו אז מלשכתו, זה יהיה זמני. שלושה חודשים. אלא שהשלושה התמשכו, והליך איתור קבוע יצא.
פנינו לגנץ ולייעוץ המשפטי לממשלה בספטמבר והזכרנו כי הזמניות אינה חוקית ואינה רצויה. גנץ לא השיב. בדצמבר, מסרו מהייעוץ המשפטי לממשלה כי בשבועות הקרובים תוקם ועדת איתור לתפקיד. אנחנו כבר באמצע פברואר, והיא טרם הוקמה.
בינתיים, תחת משטר הזמניות, מתחוללים בחודשים האחרונים שינויים בגלי צה"ל, חלקם משמעותיים למדי. ראוי היה שגם אם יש לשינויים אלה הצדקה מקצועית (כמו במקרה של יעקב ברדוגו למשל), תוסר עננת הזמניות וההשפעה הפוליטית מעל תפקיד העומד בראש התחנה. כך היה צריך אז, כך נכון גם היום.
הכותב הוא היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ומי שייצג אותה בעתירות לבג"ץ למינוי מועצת הרשות השנייה, מנכ"לית הרשות השנייה ויו"ר מועצת הכבלים והלוויין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.