בשטח של 55 דונם במושב עידן שבערבה התיכונה, ממתינים להיקטף בימים הקרובים האבטיח והמלון של משפחת וקנין, לקראת עונת הקיץ הקרובה. לצידם כבר גדלים זרעי העגבניות, השרי ודלעת הערמונים. עד לפני ארבע שנים, כשהגידולים הבשילו, בני הזוג איילת ומשה וקנין ידעו שהקטיף הוא רק תחנה אחת שהתוצרת שלהם הולכת לעבור בדרכה למקרר של הצרכן הישראלי: "החקלאים מגיעים לסוחרים או לסיטונאים - והם קובעים לך את המחיר", מתארת וקנין את המסלול הקלאסי של מרבית החקלאות הישראלית. "אנחנו אורזים, משלמים על הוצאות ההובלה, ואפילו לא יודעים כמה אנחנו הולכים לקבל. כמובן שהם מורידים בדרך כמה ארגזים, בטענה שהסחורה פגומה".
את השיטה הזו החליטה משפחת וקנין לשבור. בניסיון למצוא ערוץ מכירה מתגמל יותר, הם החליטו לוותר על התיווך הסיטונאי - ולמכור את הסחורה שלהם ישירות לצרכנים. "וזה הלך מצוין", היא נזכרת. "היינו מביאים את התוצרת לנקודת חלוקה ואנשים היו אוספים. לאט-לאט התפזרנו בכל מיני נקודות, ולקחנו גם תוצרת של חקלאים אחרים במושב, ומכרנו גם אותה".
לפני כשלוש שנים, עקב נסיבות בריאותיות, הזוג נאלץ להפסיק עם קו החלוקה. בשלב זה נכנסו לתמונה בתם, לירון הררי ובעלה יונתן, איש הייטק, שגם הוריו חקלאים ממושב פארן בערבה. מאז הם משווקים את התוצרת החקלאית של הוריהם, ושל חקלאים נוספים מהסביבה. "לירון בעצם קונה ממני את התוצרת", מסבירה וקנין, "ומוכרת אותה הלאה. באופן הזה אני גם מפרנסת את הבת שלי, וגם מקבלת מחיר הוגן".
"יום לפני שהתוצרת נשלחת אליי למרלוג, העובדים של אבי מתעסקים רק במשימות הקשורות להזמנה שלי - שקילות המארזים", מצטרפת הררי. "העמלות פחות גבוהות מאשר בשיווק סיטונאי, אבל עדיין יש עמלה שאני מתפרנסת ממנה. זה העסק שלי".
בתחילת כל שבוע מבוצעות ההזמנות באמצעות קבוצות וואטסאפ, ואחת לשבוע, בימי רביעי, התוצרת מגיעה למרלוג ששכרו בכפר טרומן, ומשם נשלחת ל־23 אזורי מכירה במרכז.
ואז הגיעה הקורונה - ואפילו בני הזוג הררי והוריהם, שהתחילו עם השיווק הישיר עוד קודם, לא שיערו את היקף ההצלחה. "זה היה מטורף, כל סגר הביא לעלייה במספר הלקוחות", מספרת הררי. "מבחינת כוח-אדם, היינו צריכים להגדיל את כמות האורזים. היו ימים שכל המשפחה התגייסה לעזור בהכנת ההזמנות.
"החלוקה שלנו בנקודות האיסוף סיפקה לאנשים התאווררות, ויצרה חיבורים בין אנשים ברדיוס המגורים הקרוב. גם התפתחה ערבות הדדית: כשלקוח מסוים התגלה כחיובי, מזמינים מאותה נקודה התנדבו להביא לו עד הבית".
ואכן, עם פרוץ מגפת הקורונה הישראלים גילו שניתן לקבל עד פתח הבית תוצרת חקלאית איכותית: בשנת הקורונה הראשונה צמחו מאות קבוצות וואטסאפ ברחבי הארץ, שדרכן שווקה הסחורה ישירות מהחקלאים לצרכנים, במודלים שונים. החקלאים, שחיפשו אפיקים שיחליפו את האספקה למסעדות ולבתי המלון שנסגרו - שמחו לוותר על פערי התיווך, הצרכנים התגברו על הרתיעה בלקנות בלי למשש את הסחורה.
אי אפשר לנתק את השגשוג של המכירה הישירה בקורונה, ממגמה משמעותית שהתלוותה לה: כמו במקרה של משפחת וקנין ובתם, יותר ויותר ילדים של חקלאים ותיקים סייעו להוריהם בהקמת מערך השיווק. אם באמצעות קבוצות וואטסאפ ופוסטים בפייסבוק ואם באמצעות משלוחים ברחבי הארץ וסיוע בניהול האופרציה.
"ראינו את זה בגל הראשון בהיקף משמעותי", אומר דודו קוכמן, מזכ"ל איחוד חקלאי ישראל. "החקלאים מצאו עצמם אז במצב נוראי: חלקם שיווקו לגופים מוסדיים ונאלצו לזרוק תוצרת. במקביל, הבנים חזרו הביתה בשל החל"ת, וגילו שגם הוריהם במצוקה, והציעו להם לשווק באמצעות קבוצות וואטסאפ. ככה כולנו התחלנו לקבל כל יום הודעות על פרחים וירקות. הצרכנים גילו סימפטיה לחקלאי ופיתחו קשר בהתאם".
"רשת מטורפת של שיווק"
אחד מאותם חקלאים שהבנים שלו סייעו לו לעבור בקורונה למכירה ישירה הוא שמעון מלול, שמגדל למחייתו תפוחים, נקטרינות, דובדבנים וענבי יין במושב שעל שברמת הגולן. ערב הקורונה, אחרי 40 שנה של חקלאות, התנודות הכרוכות במקצוע הזה כבר כמעט גרמו לו לפרוש. "רב הזמן, ההוצאות עלו על ההכנסות", הוא מספר. אבל אז, עם פרוץ המגפה, שני בניו הקימו את כל העסק לתחייה: הם רכשו רכב המיועד למשלוחים, הקימו מערך לוגיסטי, ומאז הם משווקים את התוצרת המשפחתית ישירות לבתים. "הם הקימו רשת מטורפת של שיווק", אומר מלול. "יש להם המון קבוצות רכישה, והם חושבים לקנות עכשיו עוד רכב".
עד כמה גדול הפער ברווחים של החקלאי ממכירה סיטונאית לישירה? לדברי מלול, כשהוא מוכר פרי לבית אריזה הוא מקבל על הפרי כ-2 שקל לקילו, כאשר אותו פרי נמכר בהמשך ברשת השיווק במחיר של כ־12 שקל. לעומת זאת, כשהוא מוכר במכירה ישירה, המחיר הוא בסביבות 6 שקל לקילו, שאותו הוא מקבל כמעט במלואו - כך שגם הצרכן משלם פחות וגם החקלאי מקבל יותר.
העלויות של ההובלה לא נוגסות ברווחים? "הבנים שלי הגיעו עם משלוח עד אילת, ואפילו הרוויחו, ועוד נשארו לסוף שבוע עם החברות שלהם. אני מרוויח היום פי 3. אנחנו לא עשירים, אבל זו התמורה שצריכה להיות לחקלאי. אם לא הבנים שלי, לא הייתי ממשיך עם החקלאות. הכל עובד לרעת החקלאים: חסרות ידיים קוטפות, ועכשיו נכנס עניין היבוא (הרפורמה להורדת מכסים על יבוא פירות וירקות - ה"מ)".
כמובן, לא רק באמצעות ילדים ממשיכים התפתח הטרנד. עידן עשור, חקלאי ממושב מבטחים, שכלל גם הוא את המכירה הישירה בקורונה. "רציתי להגדיל רווחיות", הוא אומר, "והבנתי שאני יכול להגיע לבתי אב עם סחורה איכותית וטרייה במחיר סביר". מאז המגפה, המשק שלו רק משגשג - והוא ממש לא מתכוון להפסיק בשיטת המכירה הישירה: כמעט כל מי שהתחיל לקנות אצלו בקורונה באופן ישיר, הוא מספר, המשיך - ויש לו כ-500 לקוחות מדי שבוע. "כולם אומרים לי: פתאום הילדים אוכלים ירקות. למרות עלויות ההובלה, זה עדיין מאוד משתלם".
לדבריו, השיווק הישיר מאפשר לחקלאי הבודד להתמודד, לפחות באופן חלקי, מול היכולות של רשתות הענק. "רמי לוי יכול להרשות לעצמו למכור עגבניות בזול. הוא אמנם מפסיד על זה, אבל ירוויח במוצרים אחרים. לי אין את האופציה הזו. אחד כמו רמי לוי, הוא גם הסיטונאי וגם הקמעונאי. אין פה תחרות הוגנת. אבל קחי 100 כמוני, תני להם פלטפורמה ויכולת לוגיסטית, וכולם ייהנו יותר: גם הצרכן וגם יחידת המשק המשפחתית".
לא רק המשקים המשפחתיים הבינו את הפוטנציאל - גם חברות ענק החליטו לתפוס טרמפ על הטרנד בקורונה. כך למשל השיקה תנובה בחודש האחרון את אתר תנובה מרקט, לאחר שרכשה את הפלטפורמה הדיגיטלית שוקבוק. באתר היא מוכרת לצרכנים בהזמנה מקוונת פירות וירקות, כשלצד כל מוצר מצוין שמו של המגדל. בניגוד לרשתות השיווק, שם אין לצרכנים מושג מניין הגיעו המלפפונים.
"לא העגבניה הכי זולה"
המסלול הישיר של תוצרת מהחקלאי לצלחת אומנם צמח בקורונה, אך יש מי שניסו לקדם את התופעה הרבה קודם מתוך מחשבה שזה מה שיעזור להוזלת המחירים: כבר לפני עשור, ועדת קדמי לבחינת התחרותיות בענף המזון התמקדה במחירים הגבוהים של הירקות והפירות, והמליצה בין היתר על קידום שוקי מזון מקומיים, למכירת תוצרת מהחקלאי לצרכן. עם זאת, דו"ח מבקר המדינה מ־2019 העלה כי רק כעבור חמש שנים מהגשת ההמלצות, באוקטובר 2017, החל משרד החקלאות בהפעלת נוהל למימון שוקי איכרים ברשויות המקומיות. וב־2018 הופעלו שוקי איכרים בארבע רשויות מקומיות בלבד.
אבל עם או בלי סיוע ממשלתי וגם לפני הקורונה, חקלאים כבר גילו את יתרונות המכירה הישירה בעצמם - אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב, הוויתור על התיווך לא בהכרח עוזר בכל מה שקשור ליוקר המחייה.
כבר לפני 15 שנה, בועז ומיכל חביביאן נכנסו לתחום, וכיום הם מגדלים 50 סוגי ירקות אורגניים במושב הודיה. את המשק הקים אביו של בועז, שפרש בילדותו. אחרי שנישאו, בועז ומיכל חזרו לשקם את המשק, כשמהיום הראשון פעלו במודל של מכירה ישירה, מתוך אידיאולוגיה. "רצינו קשר ישיר עם המשפחות שקונות אצלנו", אומרת מיכל חביביאן. "זה מעבר לירק עצמו, זו תפיסת עולם. כשהסחורה מגיעה ללקוח דרך גורם שלישי, זה משחק כלכלי, והאיכות יורדת".
כיום משק חביביאן מעסיק כ־100 עובדים המשנעים את הסחורה ברחבי הארץ. בסופו של דבר, אומרת חביביאן, למרות שמחיר המוצרים גבוה יותר מאשר ברשתות השיווק, האיכות שונה לחלוטין והמוצרים מחזיקים זמן רב יותר. אבל היא מודה שזה לא מתאים לכל משפחה. "המודלים הכלכליים היום נועדו להרחיק את היצרן מהלקוח, ואנחנו רוצים לקצר את השרשרת. זה הבדל עצום כשאת מקבלת הביתה ירק שנקטף באותו יום ובערב מכינה ממנו סלט. זו דרך חיים, ואת ההשלכות של אכילה בריאה אי אפשר לאמוד בכסף".
גם יעקב אליצור, תושב בקעת הירדן שעוסק בשיווק ישיר בחברת שיווק הפירות וירקות עטרה, מסביר באופן דומה את המחיר: "אנשים חושבים שאני אמור למכור יותר בזול, כי אין פערי תיווך. אבל אני לא יכול לשחק עם האיכות. מי שמחפש לחסוך, זה לא אני. אני לא מחפש להביא לך את העגבניה הכי זולה".
נוי הדס, בת למשפחת חקלאים מהצפון, זיהתה כבר לפני עשור את הרצון של צרכנים לתוצרת טרייה ואיכותית, והקימה את "נוי השדה", רשת חקלאית למכירה של תוצרת חקלאית, שמונה כיום 11 סניפים ואתר אינטרנט. "מדי יום אני נתקלת בחקלאים שנפגעו מאוד כלכלית מהתעמרות של רשתות השיווק וחברות אחרות שגוזלות מהם הכנסה", היא אומרת. "הן משלמות להם שוטף פלוס 120 ובדרך מחליטים שחלק מהסחורה נפסלת. אצלנו יש תשלום ישיר לחקלאי בלי פסילות, והחקלאי יודע כמה הוא מקבל על התוצרת".
נוי השדה גם מורידה מהגב של החקלאים את העניין הלוגיסטי. "מבחינת החקלאים, כל
עניין הלוגיסטיקה מאוד מורכב, והם לא אוהבים את זה".
במהלך השנים היא חשה ברתיעה של הצרכנן הישראלי מפירות וירקות במשלוח, כי "הצרכן הישראלי אוהב לבחור", ואולם בקורונה ההזמנות גדלו, והדס הגדילה את העסק בהתאם, אך לא בלי חשש. "שאלנו את עצמנו מה יהיה ביום שאחרי. גילינו לתדהמתנו, שלא רק שהלקוחות נשארו, אלא שבחתך החודשי אנו עולים בכמות המשלוחים מדי חודש ב־5%-15%". כיום, לדבריה, עובדת נוי השדה עם כ־250 חקלאים, ומדי יום מבצעת החברה כ־3,000 משלוחים.
"חקלאים לא יודעים לשווק"
למרות הזינוק החד שהתרחש בקורונה בשיווק הישיר, החקלאים והיזמים שניסו את מזלם בשוק הזה, הבינו עם תום הסגרים שההמשך הרבה פחות קל, כפי שמדגים סיפורו של ארז שטיבל מבית עריף שהקים בתחילת הקורונה מיזם התנדבותי המחבר בין חקלאים לצרכנים. זה התחיל כשפנה אליו חבר שמגדל שום במושב ברוש וביקש עזרה במכירת התוצרת באיזור שלו. "שאלתי כמה צריך למכור כדי שיישתלם לו להגיע", מספר שטיבל, "הוא אמר לי - 100 קילו. פרסמתי פוסט ומיד הגיעו מלא פניות. בפועל הוא מכר 1.5 טון שום בשלוש מכירות".
בתוך מספר ימים, פנו אליו חקלאים נוספים מהאיזור, ושטיבל פתח עוד ועוד קבוצות וואטסאפ. מהחקלאים לא ביקש עמלה, למעט שישאירו מעשר לנזקקים, והוא עצמו קיבל סל מזון למשפחתו. ההזמנות נעשות דרך טופס גוגל דוקס את הכסף לחקלאים העבירו באמצעות ביט.
אחת לשבוע, במגרש חניה ביישוב שלו, החקלאים מגיעים ומבצעים מסירה ללקוחות שהזמינו. אבל התמונה השתנתה באופן משמעותי: בשיא הקורונה, הוא מספר, היו כ־300 לקוחות שנהנו מתוצרת של כ־20 חקלאים, אך כיום משתתפים במיזם ארבעה חקלאים, שעל הדרך עושים שירות גם לשכניהם החקלאים ומשנעים תוצרת שלהם, ומספר הלקוחות ירד לכ-30-60.
איך אתה מסביר את זה?
"היה לי חקלאי אחד שעבר לעבוד בבלעדיות מול אחת מרשתות השיווק, וחקלאי אחר חשש להיתקע עם סחורה. מי שיש לו היקף גדול של תוצרת, לא יכול להסתפק בכוח הקנייה הזה. בתחילת הקורונה החקלאים היו מגיעים גם בשביל ארבע הזמנות, היום זה לא משתלם להם. יש קבוצות רכישה בודדות, בעוד הרוב התפרקו".
גם הררי, מספרת שגל הלקוחות החדש לא החזיק הרבה זמן, והם לא נשענים עליו. "עם הזמן, הלקוחות שהגיעו בפיק הגדול ירדו. גם כי אין לנו את כל המבחר שקיים ברשתות, וגם כי לאנשים קשה לתכנן מראש את הכמויות שיצרכו". וקנין, אימה מסכימה: "זה לא פשוט כל ההתעסקות הזו, אבל אין באמת ברירה, ממכירה סיטונאית אני לא יכולה להתפרנס. דרך המכירה הישירה הצלחנו להוריד את הלחץ. מעבר לזה, כיף לקבל פידבק מהצרכן הסופי - אנשים שולחים לנו הודעות שהעגבניות החזיקו שבועיים במקרר".
החקלאי דודו מיכאלי מאשקלון, שמגדל 50 סוגי ירקות ב-400 דונם סמוך לזיקים החליט לוותר בכלל על אופרציית המכירה הישירה. גם הוא כמו רבים שינע את התוצרת שלו בעזרת בני משפחה לבתים, ועם הביקוש הגדל, הם נעזרו בשליחים גם לאזורים מרוחקים: "הגענו לחיפה ולדימונה", מספר מיכאלי. הפלטפורמה הלכה וגדלה והגיעה עד ל־2,000 משלוחים בשבוע, עד כדי כך שמיכאלי ושותפיו הרגישו שהם מאבדים את החקלאות עצמה לטובת העיסוק בלוגיסטיקה והפצה. "הלוגיסטיקה לא פשוטה", הוא אומר. "זה היה יותר מדי, גם להתעסק בחקלאות וגם בהפצה. לא היה לנו יום ולא לילה". לפני מספר חודשים, הם מכרו את הפלטפורמה לחברה בשם "האורגני", שרוכשת מהם תוצרת ומפיצה בין הלקוחות. "הרגשנו שאנחנו הופכים להיות חברת שירות", אומר מיכאלי, "אז העברנו את זה למי שמתמחה בזה, ואנחנו נמשיך להתעסק בחקלאות".
דודו מיכאלי / צילום: איל יצהר
סקר שערך משרד החקלאות בנובמבר 2020, בשלהי הגל הראשון, מאשש את הקושי של החקלאים עם השיווק: הסקר שנערך בקרב כ־400 חקלאים המגדלים פירות וירקות, העלה כי 29% מהמגדלים שיווקו בתקופה זו את תוצרתם בשיווק ישיר ומקוון לצרכן, באמצעות רשתות חברתיות, כמו פייסבוק (58%), אפליקציות כמו וואטסאפ או טלגרם (54%) ואתרים ייעודיים (27%). כשהסקר בחן את הקשיים של המגדלים, שמעכבים את כניסתם לשיווק המקוון 44% מהמשיבים הצביעו על בעיה בתחום השיווק והפרסום, ו־58% מהמגדלים סימנו את תחום ההובלה והלוגיסטיקה.
גורם במיזם שצמח בקורונה ומחבר בין החקלאים לקבוצות רכישה מעיד שהם אכן נדרשו לעשות שינוי תודעתי: "בסגרים, הרבה אנשים לא עבדו, כך שלא היתה להם בעיה להגיע לנקודת איסוף לקחת תוצרת. אבל אז זה השתנה. והבנו שאם לא ניתן מענה לוגיסטי זה לא יימשך".
המענה הלוגיסטי נמצא בדמות מרלוג קטן שהקימה באסט'ס במושב ניר עקיבא, בנגב הצפון מערבי, שם מתגוררים היזמים, ואליו מתנקזת תוצרת חקלאית של יותר מ 30 חקלאים.
מהפכה או חלום רומנטי?
מי שזיהה מזמן את הקושי של החקלאי הבודד בשיווק הוא קוכמן, מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי שמאגדת חקלאים ממעמד בינוני. קוכמן רצה לקדם את השיווק הישיר באופן רוחבי. "החלום הרטוב של החקלאים זה לחזק את המכירה הישירה", הוא אומר. "ניסיתי לקדם שווקים עירוניים, אבל יש בעיה: חקלאים לא יודעים לשווק, לכן הם עדיין תלויים בחסדי הסוחרים".
את הפוטנציאל הגלום בתקופת הקורונה קוכמן הבין כמעט מיד. "כחבר בהתאחדות, באתי לישיבה המיידית הראשונית, ואמרתי: יש לנו הזדמנות להפוך את הלימון ללימונדה. ראיתי שהקורונה נתנה בוסט והבנתי שאסור לנו לעמוד מהצד. מהר מאוד מינינו צוות, ומהר מאוד גילינו שחקלאים אולי טובים בחקלאות, אך לא יודעים להתמודד עם לקוח קצה".
על אף שבתחילת הקורונה הבנים הממשיכים לקחו את המושכות, קוכמן הבין שאי אפשר לבנות על כך בטווח הרחוק. "ובאמת, מרביתם לצערי לא נותרו. בין היתר בגלל האופק שלא רק שלא מעודד חקלאות בישראל אלא פוגע גם במה שיש, כמו במקרה של רפורמת הייבוא".
עם התובנה הזו הוא התחיל לקדם את הנושא עם משרד החקלאות, ובשיתוף ארגון הג'וינט הוקמו הכשרות לחקלאים, המקנות להם מיומנויות של שיווק ישיר. כיום ישנן הכשרות במועצות האזוריות עמק חפר ואשכול, ושלוש נוספות צפויות להיפתח בקרוב.
בינתיים, קוכמן מרוצה מתוצאות ההכשרות: "יש כאלו שהקימו פלטפורמות דיגיטליות, יש חקלאים שמרכזים הזמנות במקום אחד. טוב שיש מגוון. הייתי רוצה שזה יגיע ל־30%, אך זה עומד כיום על 5% מכלל המשקים החקלאיים. חקלאים זה עם שמאוד קשה לו לשנות הרגלים, והקורונה די דחפה אותם לכיוון הזה. חלקם ראו שזה לא נורא, אפילו יש בזה דברים טובים".
ואכן, גורמים נוספים בענף משוכנעים שיש פה פוטנציאל משמעותי. ירון בלחסן, חקלאי מרמות נפתלי ומנכ"ל איגוד מגדלי הפירות, סבור שזו אף הזדמנות לתחלופת דורות. "היום הגיל הממוצע של החקלאים גבוה, ומספרם יורד משמעותית. אם פעם, נניח, במושב רמות נפתלי היו 80 חקלאים, היום יש פה 20. כך שיש כאן בשורה לדור הצעיר, לחזור למשקים, ולהכניס משב רוח אחר, ליצור פלטפורמה ומקור הכנסה. החקלאות הולכת להיכנס לעידן חדש. אם נכניס את זה לתוכנית עבודה מסודרת שתכלול גם הכשרה וגם תקציב, בטווח הרחוק נראה שינוי".
"אם הייתי מוכר במכירה ישירה", אומר ירון סולומון, מתנועת כפרי האיחוד החקלאי, המגדל בדרום קלמנטינות ואבוקדו, "הייתי מרוויח הרבה יותר. אבל אני לא בנוי לזה". עם זאת, גם הוא אופטימי: "אני מאוד מקווה שזה יתפוס. אני חושב שזה יכול להוות חלק יותר משמעותי, אם יעבדו במקביל גם על חינוך לתרבות צריכה. יש פה פוטנציאל להגיע ל־10-15% מהשוק להערכתי".
אז האם מדובר בטרנד חולף ותו לא, או שעם הכוונה נכונה וסיוע ממשלתי, יש פה זרעים למהפכה של ממש בחקלאות הישראלית? ניכר שלא כולם אופטימיים באשר ליכולת למנף את המכירה הישירה לכדי היקף משמעותי בשוק. מי שמפוגג את ההתלהבות הוא דווקא יו"ר התאחדות החקלאים, ולשעבר ח"כ מטעם מרצ, אבשלום (אבו) וילן. "כל הנסיונות לפרוץ את רף ה־5% במכירה ישירה, לא צלחו", הוא אומר. "לעשות מכירה ישירה זה לא מהלך פשוט. אתה צריך לזה השקעות לא קטנות, לפרוס רשת של ספקים. חברות השיווק מוכרות גם לרשתות וגם לחנויות שמשרתות אוכלוסיה של 1,000 איש. זה סיפור די מורכב, ולא במקרה שזה לא נשאר".
גם ציפי סבג פרידקין, מנהלת תחום חקר שווקים במשרד החקלאות שלקחה חלק בהכשרות בתחום, חושבת שהמכירה הישירה לא יכולה להוות תחליף לערוצי השיווק הרגילים, אלא רק כערוץ נוסף. "היתרון הוא שהיא מפחיתה את התלות של המגדל בחברות השיווק".
"המכירה הישירה מבחינת החקלאי זה כאב ראש", אומר גורם נוסף בענף. "חקלאים צריכים מסות. לכן זה בהיקפים שוליים. עם כל הכבוד", הוא מסכם, "צריך פתרון שמשפיע בצורה עמוקה על השוק - ולא להסתפק במשהו לוקאלי רומנטי".
איילת וקנין ולירון הררי
אם ובת ממושב עידן בערבה
התוצרת: עגבניות, שרי, דלעת ערמונים, אבטיח ומלון
השיווק: התוצרת מגיעה למרלוג בכפר טרומן, ומשם נשלחת ל-23 אזורי מכירה ברחבי הארץ. מדווחות על עלייה במכירות בתחילת הקורונה
שמעון, יהודה ואיתי מלול
אב ובניו ממושב שעל שברמת הגולן
התוצרת: תפוחים, נקטרינות, דובדבנים וענבי יין.
השיווק: הבנים הקימו מערך משלוחים לבית בקורונה. שמעון מעיד שמאז "הרווחים עלו פי שלושה"
נוי הדס
הבעלים של רשת "נוי השדה", בת למשפחת חקלאים
התוצרת: תוצרת של כ-250 חקלאים, שמשווקת ב-11 סניפים ואתר של הרשת.
השיווק: החברה מבצעת כ-3,000 משלוחים מדי יום
דודו מיכאלי
חקלאי מאשקלון, בשותפות עם אחיו
התוצרת: 50 סוגי ירקות בשטח של 400 דונם ליד זיקים
השיווק: בקורונה הסתייע בבני משפחתו למשלוחים, כ-2,000 בשבוע. מאז, מכר את פלטפורמת השיווק לחברה אחרת וחזר לגידולים