בתקופה האחרונה מדברים רבות על יוקר המחיה והתוכנית הכלכלית החדשה שמובילה הממשלה להפחתתו. הנושא מעורר אמוציות ומחלוקות רבות בציבור אך דומה כי קיימת הסכמה רחבה לכך שעלות המחיה בישראל היא גבוהה מדי וכי הצעדים הממשלתיים שננקטו עד עתה להורדת יוקר המחיה אינם מספקים. השיח העכשווי נסוב בעיקר סביב השאלה אילו הקלות מס נוספות נכון לאמץ על מנת להפחית בצורה ממשית את יוקר המחיה. מדובר בשיח חשוב ונכון אך אני מבקש להתייחס לעניין הורדת יוקר המחיה מזווית שונה שטרם דובר עליה מספיק.
דמיינו לעצמכם שללא כל אימוץ של חקיקה כלכלית חדשה חמש מאות אלף משפחות עובדות, רובן מהשכבות הנמוכות והבינוניות, היו מקבלות מהמדינה מדי שנה החזר מס ממוצע של כ-1,800 שקל למשפחה. דמיינו בנוסף שמדי שנה ההכנסה הפנויה של אין ספור שכירים ועצמאים שמפקידים לעצמם כספים באפיקים פנסיוניים הייתה עולה בנוסף במאות עד אלפי שקלים לכל אדם. דמיינו לעצמכם שהחוק הקיים היה מאפשר להפחית בכל שנה את מס השבח שמוטל על כ-45,000 אנשים מבין מוכרי דירות מגורים בעד עשרות אלפי שקלים לכל אדם. אפשר להמשיך במשחק הדמיון המודרך עם עוד ועוד דוגמאות, אבל אני מציע שעכשיו נפסיק לדמיין ונפקח כולנו את העיניים.
תשלום היתר נעשה בעיקר ע"י אנשים מהשכבות הפחות מבוססות
לפי דוח מבקר המדינה שפורסם באוקטובר 2021, מדי שנה מיליארדי שקלים של מסים שמשולמים ביתר נותרים בחזקתה של רשות המסים ולא מוחזרים לציבור. צריך להבין כי שיטת המס בישראל מבוססת על ניכויי מס במקור וכללי מיסוי נוספים שמובילים לכך שהמס המועבר במהלך השנה לרשות המסים הוא כמעט תמיד שווה או גבוה יותר מסכום המס האמיתי שעל האדם לשלם. חבות המס האמיתית נקבעת רק בסוף השנה ותלויה בשורה ארוכה של נסיבות. תשלום מיסי היתר נעשה בעיקר על ידי אנשים מהשכבות הפחות מבוססות באוכלוסייה שהכנסתם אינה חוצה את הרף המחייב הגשת דוחות מס (כ-650,000 שקל לשנה) ואין ביכולתם להיעזר באנשי מקצוע. רשות המסים מחזיקה את הכספים האלו ששולמו ביתר ולא מבצעת צעדים אקטיביים וממשיים להשבת הכספים לציבור. בכך גורמת רשות המסים, שלא מרצונה, להרחבת הפערים בחברה.
למה כשיש לאדם חוב מס של 1,000 שקל, רשות המסים תשלח אליו מכתבים והתראות, תחייב אותו בקנסות ובמידת הצורך אף תטיל עיקולים לא פרופורציונליים על נכסיו ואילו כאשר אדם זכאי לקבלת החזר מס של 1,000 שקל ממנה קולה של רשות המסים נודם ולא נשמע? יש קושי ממשי ליישב את הנמרצות והאגרסיביות של רשות המסים בגביית חובות מחייבים עם הנרפות והאדישות בהשבת כספים לזכאיים לכך. אנחנו מעוניינים ברשות מסים חזקה אך גם הגונה.
מה כל-כך קשה ליידע אנשים שעבדו בשתי עבודות במהלך השנה כי הם עשויים להיות זכאים להחזר מס ולהנחות אותם בצעדים הנדרשים מהם לקבלת ההחזר? למה אי-אפשר לעדכן את היולדת שהאריכה את חופשת הלידה שהיא כנראה שילמה מיסי יתר? ובכלל, למה טפסי הדיווח של הרשות לא בנויים בצורה כזאת שתאפשר מיצוי מקסימלי של הקלות המס המגיעות לאזרח? אם אדם שזכאי לבצע פריסת מס לא עשה זאת בעצמו כי הוא אינו מודע לכך תתכבד הרשות ותודיע לו על אפשרות הפריסה והמשמעות הכלכלית הנחזית שלה.
קובעי המדיניות חייבים להבין שאם בנוסף ליעדי הגבייה החשובים שהם מציבים לרשות המסים לא יקבעו לה גם יעדים מדידים של שירות לאזרח, מקסום הקלות המס והשבת מיסי יתר אז שום דבר ממשי לא ישתנה. זה בסדר גמור שמתמרצים את מפקחי המס לאתר הון שחור ומעלימי מס אך זה לא בסדר שאין כל תמרוץ להשבת כספים לאוכלוסיית הבלתי נראים. לכן, לצורך הורדת יוקר המחיה הייתי מציע להתחיל בחתימה על חוזה חדש והוגן בין רשות המסים לבין התושבים: אנחנו מוכנים לשלם מסים בהתאם לחוק, לא פחות אך גם לא יותר.
הכותב הוא שותף מסים במשרד עורכי דין גרוס ושות'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.