הסנסאי היפני שלי לאייקידו מדגיש לא פעם את הסוד מאחורי "אטמי" - מכת הסחה טובה: היא צריכה להיות מספיק משכנעת, אבל לא לעשות באמת כלום, כי הפעולה האמיתית תקרה בכלל במקום אחר. שבוע של טרלול הצליח לשכנע את עם ישראל שיצרני יוקר המחיה הם מפעלי פסטה ויבואני משחות שיניים. היות שגם הממשלה ההיסטרית שיתפה פעולה, קיבלנו פעולת הסחה מושלמת.
הנהנים ממנה רק מצטערים שהיא קרתה עכשיו ולא נניח בעוד חודש. בעוד חודש יתחילו להפציע הדוחות הפיננסיים של שנת 2021, ובהם פצצה ידועה: הרווחים של הבנקים ושל חברות הביטוח יגיעו לשיאים חדשים, ואז - אלא אם כן נמצא איזה יבואן שמפו מרושע - יש סכנה שהציבור לרגע יעסוק בעיקר.
כי האמת היא שאין שום בעיה לייבא עוד סוגי פסטה או משחות שיניים לישראל. כן, יש מגבלות של כשרות וביורוקרטיה מעצבנות, אבל עובדה שכל רשת מרכולים משתבחת במותג פרטי לצד כל כמות מותגים שהמדף מחזיק, ואין שום מוצר בינלאומי - החל ממותגי-על וכלה ביצרנים עלומים מפולין - שאינו מיוצג בארץ.
אבל מתי ראיתם כאן בנק זר או חברת ביטוח בינלאומית? מתי הוקם כאן לאחרונה מוסד פיננסי חדש' בינלאומי או מקומי? לא ראיתם, כי הסחת הפסטה גנבה את תשומת-ליבכם.
משפחה ישראלית ממוצעת, בת 5 נפשות ועם שתי משכורות ממוצעות של בני 45, הכי ישראלית שאפשר לבקש. לפי בנק ישראל, למשפחה כזו יהיו נכסים פיננסיים שכוללים בעיקר פנסיה וקצת קרנות השתלמות של בערך מיליון שקל, דירה עם משכנתה של 800 אלף שקל ואוברדראפט מתגלגל של 30 אלף שקל. הם לא מושלמים, המשפחה הישראלית הממוצעת. המשפחה הישראלית הייתה צריכה לצמצם את החוב ולחסוך יותר, אבל אנחנו לא שופטים אלא רק מתבוננים. כמה הם משלמים על כל הטוב הזה? אם תשאלו אותם, אין להם מושג, כי הם לא מגהצים אף שקל מכל זה בכרטיס האשראי.
על הנכסים הפיננסיים הם משלמים דמי ניהול ועמלת עלות השקעות - ששוב הפיקוח על שוק ההון מורח את ביטולה, של לפחות 15 אלף שקל בשנה. אם הם ברי-מזל, ויש להם ביטוח מנהלים, גם הרבה יותר. על המשכנתה הם משלמים "רק" ריבית שנעה בין 20 אלף ל-25 אלף שקל בשנה. על האוברדרפט הם משלמים עוד 3,000 שקל, ועוד לא נגענו באוסף הביטוחים שלהם או בעמלות הבנקאיות המשונות שהם משלמים.
בנק ישראל גאה בכך שצמצם את מספר העמלות בשני שליש. אתם יודעים כמה עמלות נותרו? אני לא, אבל אני יודע שהן ממלאות 25 עמודים באתר של בנק ישראל. ספרתי עמודים, ממספר העמלות התייאשתי.
משק בית ישראלי ממוצע משאיר לפחות 40 אלף שקל בשנה אצל הבנקים וחברות הביטוח בעלויות שונות ומשונות. לפחות מחצית מהעלות הזו היא תוצאה ישירה של מה שכלכלנים מכנים "עודף קרטליסטי".
כשיש רק חמישה בנקים ורק חמש חברות ביטוח, כשמנגנון הפיקוח לא מאפשר תחרות - לא משנה איך תקראו לזה, זה קרטל. כשלא משנה עד כמה מסתבר שמתן משכנתה למשפחה ישראלית היא מוצר נטול סיכון, ולמרות זאת מרווח הריבית לבנקים לא קטן - זה קרטל. כשוועדה מקצועית מראה שאין שום תועלת בתשלום לניהול השקעות חיצוני, עניין שהוכח בחו"ל לפני 20 שנה, ובכל זאת ביטולו נגרר שוב ושוב - מה זה? קרטל.
לא מאמינים שמכאן, מיחסי ההון-שלטון הכי גלויים במשק הישראלי נולד יוקר המחיה? אז חכו לדוחות השמנמנים ולהודעות הקטנות על הבונוסים הלא קטנים שיגיעו איתם.
או שתמשיכו לחפש את המשפחה שקונה משחות שיניים ב-20 אלף שקל לשנה.
הכותב הוא ראש התוכנית לתואר השני באקטואריה, הקריה האקדמית אונו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
