המאבק בתאונות העבודה באתרי הבנייה: חייבים לתקן את הענף מהיסוד

בשבוע האחרון, התרחשו שתי תאונות קטלניות בזו אחר זו. תולדה מצערת של תרבות הבטיחות הקלוקלת בענף הבנייה בישראל. כל עובד שקיפח את חייו - הוא עולם ומלואו, והמוות במקרים הללו הוא תמיד מיותר וטוב עושה התקשורת שמעלה את סיפורי ההרוגים למען העלאת המודעות לסכנות ולחשיבות נהלי הבטיחות.

למינהל הבטיחות בזרוע העבודה עשרות מפקחים המסיירים מדי יום באתרי הבנייה ומונעים מאות תאונות קטלניות בחודש. על זה, ככל הנראה לא תשמעו - וחבל. לא בשביל להעלות את קרנם של המפקחים, אלא כדי להעצים את המסר כי יש לתקן תרבות ארוכת שנים של בטיחות קלוקלת. אבל בישראל כמו בישראל עד שאנשים מאבדים את חייהם זה לא אייטם וכמעט ונפגע הם לא מקרים מספיק אטרקטיביים כדי לדווח עליהם, ויש רבים כאלו. לא תאמינו כמה.

מינהל הבטיחות פועל ללא לאות ובמאבק רצוף וקשה נגד תרבות הבטיחות הרופפת, כזאת שמקדשת את מהירות בניית הפרויקטים על חשבון בטיחות העובדים. זה נכון שאין מטה קסם, ולא ניתן למנוע את התאונות לגמרי, אבל לו רק הגורם האנושי היה קשוב יותר, היה מקפיד יותר, יתכן שהייתם שומעים על כך פחות.

המפקחים לא יכולים לכסות את 15,000 אתרי הבנייה בישראל

כשנכנסתי לתפקידי, לפני שנתיים, חרטתי על דגלי ליצור מהפך בשיטות ההפעלה וההרתעה של המינהל ביחס לנושא חשוב זה. הסדרנו את השימוש בפיגומים על פי תקן מחייב, העברנו איסור להעסקת בני נוער באתרי בנייה, הסדרנו חובת מינוי עוזר בטיחות בכל אתר, העסקת מפעילי מנוף באמצעות חברות כח אדם ייעודיות ותחת היתר בטיחות ועוד, כל זאת בנוסף לפעולות הפיקוח הרבות.
ועדיין, עבודה רבה לפנינו. אחריות גדולה על כתפינו.

כאשר מדי שבוע נסגרים עשרות אתרי בנייה ע"י המפקחים, ומאות עובדים מפסיקים את עבודתם באבחה אחת ונשלחים לבתיהם, אנו יודעים בוודאות שניצלו עשרות עובדים מפציעה חמורה ודאית. אולם משאב המפקחים לא יכול לכסות את 15,000 אתרי הבנייה בישראל, ולכן חוסר הסובלנות לליקויי בטיחות חייב להיות ישים לשם הרתעה מיידית. הרי אתר בנייה הוא מקום העבודה הכי מסוכן בעולם, בכל מקום אורבת סכנה - בפיגומים, בקומות הלא גמורות, בגידור במרפסות, בחפירות, במערכות החשמל שזה עתה מורכבות ועוד. בנוסף גם הדינמיות של העבודות מסחרר ומהווה אתגר בטיחותי לא קטן לעוסקים בבטיחות גם בישראל וגם בעולם.

אנחנו מצפים ומקווים שגם האזרחים ייקחו חלק ויפקחו עיניהם לנעשה בסביבתם. אנו למשל, לצד פעולות ההרתעה, מיישמים לאורך השנים האחרונות מדיניות של שקיפות מוחלטת בכל הנוגע לפעולות פיקוח והאכיפה של מפקחינו שמפורסמת מדי יום באתר האינטרנט ובכלל זה פרסום שמם של החברות הקבלניות שעליהן הוטלו צווי בטיחות, כתובת האתר, מהות הליקוי בגינו הוטל הצו ועוד. אותם פעולות של הטלת צווי בטיחות, עיצומים, כתבי אישום, שימוש ברחפנים, מבצעים משולבים עם רשויות אחרות הביאו בשנתיים האחרונות לבלימה של 20% במספר ההרוגים בהתייחס לשנים 2018 ו-2019. חפשו את החברות. בדקו אותם. הפעילו לחץ. זה לטובת כולם.

וכמובן שגם כאן, יש צורך בהמשך חקיקה. העולם הנדל"ני בו אנו חיים משתנה ללא הרף. מאפייני הבנייה בישראל של שנות השמונים והתשעים שונים מהותית מהסביבה העסקית והמשקית בו פעל הענף עת חוקקו התקנות הקיימות בסוף שנות השישים של המאה הקודמת: החל מגובה המבנים, צפיפותם, מורכבות ניהול הבטיחות בסביבת מרובת לאומים ושפות זרות, האצת כניסת מיכון חדש ושונה לאתרים כגון מעליות בנייה, עגורנים וכלים חדשניים.

על כן נדרש לבחון כיצד התקנות הקיימות צריכות להשתנות גם בהיבט זה בכדי שיתנו מענה מיטבי לתנאים העדכניים, ובשאיפה גם העתידיים, לפיהם השוק פועל. היוזמה עתה הינה לקדם חוק בטיחות אחד שיכלול את רוב התקנות הקיימות תוך עדכונם והגדרת פרמטרים לסביבה ולהכשרה והסמכה של בעלי תפקידים ועובדים בענף הבנייה בישראל. פעולות אלו ביחד עם הקמת רשות לאומית חדשה לבטיחות ובריאות עובדים, תהווה את השינוי המיטבי העמוק ביותר שיחול על בטיחות העובדים בענף הבנייה הישראלי מקום המדינה.

הכותב הוא ראש מינהל הבטיחות בזרוע העבודה במשרד הכלכלה