בשנת 1792 המציא הכימאי הבריטי ויליאם פריש את הציונים הכמותיים למבחנים ובפרספקטיבה של יותר מ-200 שנה אפשר לומר בביטחון שמדובר באירוע שאולי נראה זניח אבל בפועל הוא משנה מציאות.
בספרו המפורסם של פירסיג, "זן ואמנות אחזקת האופנוע", פידרוס, גיבור הספר האוטוביוגרפי למחצה, התעקש לא לתת ציונים. לאחר משבר שהתרחש בכיתתו הובילה החלטה זו לחשיפה אמיתית של איכות הסטודנטיות והסטודנטים וחשוב מכך, לתהליך לימוד משמעותי. בכנות, איני מאמין ואיני חושב שפגשתי פעם מרצה המאמינה כי הציון משקף דבר מה אמיתי ועמוק על הידע של הסטודנטיות והסטודנטים שלה. הבעיה היא שכיום הציון הוא חזות הכול.
כשאנחנו מעניקים ציון, אנחנו מאמצים שיטת עבודה שאיננו מאמינים בה ויודעים שהיא שגויה. אנו יודעים שהיא פוגעת - בסטודנטיות, אולי אפילו בטובות ביותר. הציונים מרחיקים מהמערכת האקדמית לא מעט צעירות וצעירים - ואולי הם בדיוק אלה שיכולים להביע משהו חדשני ומרענן ולא לחזור על סיסמאות שחוקות.
המערכת האקדמית עצלנית ונטולת עמוד שדרה. אם יש דרך קלה - היא בוחרת בה. אבל לא זו הסיבה העמוקה לאימוץ גישת הציונים, זו נעוצה במציאות חיינו - אנחנו חיים בעולם שהוא כל כולו טכנולוגיה. מערכת ההערכות הכמותנית (ציונים, מבחני IQ וכדומה) היא רק עדות נוספת לכך. מי שאינו תופס זאת לא מבין טכנולוגיה מהי.
מרטין היידגר טוען כי מהות הטכניקה אינה דבר טכני. טכנולוגיה איננה דבר, או כלי, או דבר מוחשי - היא אופן המוּשלכוּת של האדם לעולם. הטכנולוגיה היא מערכת טוטאלית, סדר דברים שלתוכו אנו מושלכים ובתוכו אנו פועלים ומוּפעלים. הטכנולוגיה אינה דבר היא הוויה. הטכנולוגיה מציבה את הטבע ואת האדם במסגרת סדר דברים שבו לא ניתן לחשוב אלא במסגרת של ניצול מקסימלי של המשאב. גם האדם, כחלק מההמון, הוא משאב, דבר בין דברים חסרי זהות. במסגרת הזו איננו יכולים להבין את קיומנו אלא במונחים של אופטימיזציה.
אם מאמצים נקודת מבט זו על טכנולוגיה, מבינים שהמצאת הציון אינה אלא אירוע בודד ברצף אירועים שבו הפכנו את עצמנו לאובייקט שיש למדוד אותו ולנצל אותו. בעולם הטכנולוגי אם זה לא מדיד, זה לא קיים - מכאן נובע שאם אין לך ציון, אתה לא חלק מהעולם.
בשנת 1792 בא לעולם עוד פיתוח טכנולוגי - הגיליוטינה. הגיליוטינה היא טכנולוגיה יעילה ומהירה להוצאה להורג - יש עדות שהצליחו לערוף באמצעותו 20 ראשים ב-38 דקות. הגיליוטינה כמו הציון הוא "רק כלי" ובאותה נשימה, הציון כמו הגיליוטינה, הוא הרבה יותר מכלי. שני הכלים הללו משקפים את הכניעה לטוטאליות של הטכנולוגיה. הגיליוטינה והציון, למרות הפערים הברורים, הם טכניקות שמונעות מתוך השאיפה ליעילות. ויעילות היא החוק הראשון, והחשוב ביותר, במסגרת ההוויה הטכנולוגית.
הציונים, כמו תוכנות הניטור והמעקב, הם כאן וכאן להישאר. פוקו לימד אותנו כי מי שאומר לא לטכנולוגיה, סופו בבית המשוגעים - שהרי בעידן הזה אין תבונה יש רק טכנולוגיה. לפיכך, במצב הקיים אין לנו ברירה אלא להמשיך לשחק את המשחק הזה או להיות מוכנים לשלם ובמזומן, ובמילותיו של סחרוף: "אז כמה זה עולה להישאר תמים... עכשיו זה זמן של מספרים".
הכותב הוא חוקר ומרצה במכללה האקדמית תל חי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
