פוטין בולע את אוקראינה בנגיסות קטנות. האם זה יספיק לו בינתיים?

למה לכבוש הכול בבת אחת, כאשר אפשר לנגוס חלקים חלקים. זו נראית הערב (יום ב') נוסחת האכילה של ולדימיר פוטין. הוא לא ציווה (עדיין) על צבאו לחצות את הגבול הבינלאומי, ולשים קץ לקיומה של אוקראינה העצמאית. תחת זאת הוא תלש הערב שני מחוזות בגבולה המזרחי של אוקראינה עם רוסיה באמצעות הכרה רשמית בעצמאותם.

המחוזות האלה, סביב הערים דונייצק ולוהאנסק, נמצאים בחבל ארץ הנקרא דונבאס, עשיר בפחם ומפורסם בתעשייה כבדה. בדונייצק מתגוררים 2.3 מיליון בני אדם, על שטח של 9,000 קמ"ר, ובלוהאנסק קצת פחות ממיליון וחצי בני אדם על פני 8,000 קמ"ר. 

עוד לפני שמונה שנים, רוסיה השליטה על המחוזות האלה אוסף של מורדים בדלניים, שהיא מממנת ומציידת. המורדים הכריזו בשעתם על הקמת "רפובליקה עממית" בכל אחת משתי הערים. הערב, נשיא הפדרציה הרוסית העניק הכרה לתעתוע הפוליטי הזה, שאין לו כל בסיס היסטורי, פוליטי או מוסרי.

ההצדקה היא שאוקראינה מנהלת "השמדת עם" נגד דוברי הרוסית באזוריה המזרחיים. הצבא האוקראיני גורש מן המחוזות האלה עוד ב-2014, ולא היתה לו בהם דריסת רגל. בימים האחרונים, המורדים, בסיוע ממשלת רוסיה והתקשורת שבבעלותה, הפיחו שמועות כוזבות על התקפה אוקראינית ממשמשת ובאה על הרפובליקות. המורדים הכריחו אלפים רבים מתושבי הרפובליקות לעלות על צי של אוטובוסים, ולהתפנות מזרחה, אל העיר הרוסית רוסטוב.

היה ברור למדי שהתלונות על "השמדת עם", הידיעות על פלישה אוקראינית והפינוי ההמוני של אזרחים נועדו להכשיר את הקרקע למהלך דרמטי. לא היה ברור אם המהלך הצפוי יהיה פלישה לאוקראינה, או סיפוח למעשה של המחוזות לרוסיה. סיפוח הוא לפי שעה הבחירה.

כמו ב-2008

העצמאות הנלעגת אינה אלא פיסת נייר. מעתה ואילך דונייצק ולוהאנסק הן חלק לכל דבר של הפדרציה הרוסית. אחד ממנהיגי המורדים אפילו נכשל בלשונו, והכריז על סיפוח לרוסיה. זה כנראה לא יקרה לפי שעה, לטובת העמדת הפנים הדיפלומטית. מותר לשער, שיימצאו כמה מדינות בעולם שיכירו בעצמאות, אחדות בעזרת שכר-טרחה של משרד החוץ הרוסי.

אנחנו חופשים להניח את ההנחות האלה, מפני שכל זה כבר התרחש פעם אחת, ב-2008, לאחר מלחמה קצרה בין רוסיה לגיאורגיה. גם אז פוטין, שהיה ראש הממשלה, התלונן על "השמדת עם" של גיאורגיה נגד מיעוט אתני בתחומיה, במחוז הנקרא דרום אוסטיה (Ossetia). הצבא הרוסי פלש, והביס את הגיאורגים. שבועיים אחר כך, רוסיה הכירה רשמית בעצמאות דרום אוסטיה וגם בעצמאות חבל גיאורגי נוסף, אבחזיה. לא רוסים מתגוררים בחבלים ההם, אלא מיעוטים אתניים קווקזיים, עם נטיות פרו-רוסיות.

13 שנה אחר כך, דרום אוסטיה ואבחזיה מוסיפות להיות "עצמאיות" למראית עין, על כידוני הצבא הרוסי. קריעתן הפורמלית מגיאורגיה אמנם לא מוטטה את המדינה הגיאורגית, אבל שיגרה מסר ברור על כוונות רוסיה ועל נכונותה להרחיק לכת עוד יותר. הבירה טביליסי הייתה אז בהשג ידם של הטנקים הרוסיים. כמו באוקראינה, גם בגיאורגיה המסר נשלח על רקע רצונה של המדינה עתיקת היומין הזו להצטרף אל ברית נאט"ו. הכוונה לא יצאה אל הפועל.

מי ירה את הירייה הראשונה

קריעת דונייצק ולוהאנסק מאוקראינה היא מבחן קריטי ביותר לממשלת אוקראינה במלחמת העצבים שרוסיה מנהלת נגדה. האקט הזה טבוע בחותם של תוקפנות על פי החוק הבינלאומי. רוסיה כמובן חדלה להתחשב בחוק הבינלאומי, כאשר פלשה לחצי האי קרים, ב-2014, וכאשר התחילה את המרד בדונבאס.

 לוחמים רוסים בתרגיל צבאי / צילום: Reuters, EyePress News

ממשלת אוקראינה שמרה עד עכשיו על ריסון ניכר בחבלי המזרח. כוחותיה נצטוו לנצור אש, ולהגיב רק כאשר הגנה עצמית מצריכה תגובה. אבל הלחץ הפנימי על הממשלה להגיב על ההכרה ברפובליקות עלול להיות קשה מנשוא. יש גם סכנה שלאומנים אוקראיניים, המאורגנים צבאית וחמושים היטב, ינסו לפעול באופן עצמאי. זו תהיה מתנה לפוטין, שיוכל להציג אותה כאקט מלחמה המצדיק תגובה הולמת.

זה שבועות אחדים שארה"ב ובעלות ברית באירופה מזהירות מפני פעולות רמייה רוסיות בתוך אוקראינה או לאורך גבולותיה, אשר ינסו לעורר את הרושם שאוקראינה ירתה את הירייה הראשונה. את מה שמתרחש בחבלי המזרח אפשר להבין בקונטקסט הזה.

יתכן כמובן, או לא כמובן, שרוסיה תסתפק לפי שעה במהלך הזה, מפני שהוא מיישב לכאורה את דאגתה מפני "השמדת עם". אבל את נוסחת "השמדת העם" היא יכולה להחיל על כל איזור באוקראינה שיש בו דוברי רוסית. רוסית מדוברת בערים הגדולות של המזרח ושל הדרום. פוטין כבר שחרר את חצי האי קרים ב-2014 בשם הצורך להציל דוברי רוסית מציפורניהם של "הפשיסטים האוקראיניים". הוא יכול לעשות כן גם בחרקיב ובאודסה, שתי הערים החשובות ביותר של אוקראינה אחרי קייב.

השאלה הערב מוסיפה להיות השאלה של אתמול, ושל השבוע שעבר, ושל החודש שעבר: מה רוצה ולדימיר פוטין ומתי הוא רוצה את זה?