לא שחור ולבן: מה הסיפור של המובלעות הפרו־רוסיות באוקראינה?

"אני רואה צורך בקבלת החלטה שכבר הייתה צריכה להתקבל לפני זמן רב: להכיר באופן מיידי בעצמאותן של הרפובליקה העממית של דונצק ושל הרפובליקה העממית של לוהנסק" - במלים אלה הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין חתם על צווים המצהירים שאזורים אלה בחבל דונבאס כבר לא מהווים חלק מאוקראינה. ההכרזה של פוטין הגיעה כמה שעות לאחר שמנהיגי המחוזות הבדלניים הפיצו סרטון, שבו הם ביקשו להכריז על עצמאות.

בצעד שעורר עליו, כצפוי, את מדינות נאט"ו, פוטין הורה לחיילים להיכנס לחלקים המוחזקים בידי בדלנים במזרח אוקראינה כחלק ממה שהוא הגדיר כמשימה של "שמירה על השלום" - זאת שעות בודדות לאחר שחתם על הצווים המכריזים על עצמאותם.

בנאום משולהב ביום שני בערב, הנשיא הרוסי הוותיק, שחלפו כבר יותר מעשרים שנה מאז עלה לשלטון לראשונה, מתח ביקורת נוקבת על קשרי הביטחון הצומחים של קייב עם המערב, ובמיוחד עם ארצות הברית, ונראה היה כי הוא מטיל ספק לגבי זכותה של אוקראינה להגדרה עצמית: "באוקראינה מעולם לא היו מסורות של מדינה עצמאית", הוא אמר, והוסיף שהחלקים המזרחיים במדינה בהן ממוקמות דונצק ולוהנסק הם "אדמות רוסיות עתיקות".

בשנים האחרונות רוסיה עשתה כמעט כל שביכולתה כדי להפוך את דונבאס למדינה נפרדת מאוקראינה. האינטגרציה הפוליטית של שתי המובלעות הפרו־הרוסיות עם רוסיה הולכת יד ביד עם ניסיון לוודא שמבחינה תרבותית, הן יהיו מנוכרות משאר אוקראינה.

גאוגרפיה: איפה המחוזות האלה נמצאים? 

מחוזות דונצק ולוהנסק - שהם חלק מחבל ארץ המוכר כדונבאס - נמצאים במזרח אוקראינה, בסמוך לגבול עם רוסיה. האזור כולל גם חלקים שנשלטים על ידי קייב וגם חלקים שנשלטים על ידי בדלנים. האזורים בשליטת הבדלנים בדונבאס נעשו מוכרים כרפובליקה העממית של לוהנסק (LPR) והרפובליקה העממית של דונצק (DPR).

הממשלה האוקראינית בקייב קבעה ששני המחוזות כבושים בפועל על ידי הרוסים. הרפובליקות הכריזו על עצמאות, אך לא הוכרו עד כה על ידי אף ממשלה בעולם כמדינות או אוטונומיות עצמאיות. במשך השנים, הממשלה האוקראינית סירבה להיכנס לשיחות ישירות איתן.

עד אמש, אף מדינה לא הכירה בשאיפתם. לאחר שנפגש עם מועצת הביטחון הרוסית שלו בקרמלין באירוע מיוחצן היטב ביום שני, הכריז כאמור פוטין על עצמאותם של שני המחוזות. כעת, בעלות בריתה של רוסיה, כמו סוריה וניקרגואה מבטיחות להצטרף להכרה הרוסית. 

בכל אחד מהמחוזות יש נשיא, שהכריז על עצמו כמנהיג. למרות שקייב לא מכירה בלגיטימיות שלהן, במערכות בחירות בעייתיות מבחינת דמוקרטית נבחר ב־2018 דניס פושילין להוביל את הרפובליקה העממית של דונצק, וליאוניד פסצ'ניק מנהיג את האיזור הבדלני בלוהנסק.

 דניס פושילין, מנהיג הרפובליקהת של דונצק / צילום: Reuters, EYEPRESS

 ליאוניד פסצ'ניק מנהיג הרפובליקה של לוהנסק / צילום: Reuters, EYEPRESS

הרכב האוכלוסייה: פועלים רוסיים שהיגרו לאחר מלחה"ע ה-2

כתוצאה מהגירה של פועלים רוסים לאחר מלחמת העולם השנייה לשטחי אוקראינה הסמוכים לגבול, רוב 3.6 מיליון התושבים שחיים בדונצק ובלוהנסק הם דוברי השפה הרוסית. חלק ניכר מהם הם בעלי שורשים רוסיים מובהקים.

אם בתחילת הסכסוך שאלת הזהות לא הייתה דחופה ומקומיים רבים חשו שניתן להיות גם אוקראיני וגם רוסי באותו זמן, ההתרחשויות בשנים האחרונות שינו את זה.

 חייל אוקראיני ליד בניין שהופגז בכפר באזור לוהנסק, מזרח אוקראינה, ביום שבת / צילום: Associated Press, Vadim Ghirda

היסטוריה: דוקטרינת הדונבאס הרוסי

גם לאחר נפילת מסך הברזל בסוף שנות השמונים והתפרקות ברית המועצות לאחר מכן, מוסקבה המשיכה לראות את אוקראינה כמרחב גיאופוליטי חשוב. ולכן המנהיגים הרוסים צפו בחשש רב וגלוי בעליית הסנטימנט הפרו־מערבי באוקראינה בשנים האחרונות.

החל מהשנה שעברה נראה ש"דוקטרינת הדונבאס הרוסי" מייצגת את האידיאולוגיה הרשמית של שתי המובלעות הפרו־רוסיות האלה.

על פי הדוקטרינה, חבל דונבאס הוא אדמה רוסית, והמדינות שנוצרו לאחר פירוק ברית המועצות (במקרה של אוקראינה: לאחר הצבעה שבה 90% מהתושבים רצו עצמאות) הן "מלאכותיות" ומהוות פרוייקטים "אנטי־רוסיים". בשנתיים האחרונות דגלים רוסיים החלו להחליף את הדגלים של שני המחוזות בבניינים אדמיניסטרטיביים, רחובות וכיכרות.

מלחמת האזרחים באוקראינה

בפברואר 2014 הודח הנשיא הפרו־רוסי ויקטור ינוקוביץ' בסדרה של הפגנות שנמשכו כשלושה חודשים נגד החלטתו של הנשיא לא לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי. ינקוביץ' ברח לרוסיה, שם הוא קיבל מקלט מדיני.

 אקטיביסטיים פרו רוסיים בשטח דונבאס חוגגים מול בניין העירייה אחרי ההשתלטות עליו, 2014 / צילום: Associated Press

עלייתם לשלטון של חוגים אוקראינים פרו־מערביים, תידלק את השאיפה של חלק מהאוכלוסייה באזורים ספציפיים בדרום־מזרח אוקראינה להתנתק מאוקראינה ולחבור לרוסיה או להקים מדינה עצמאית בשם נובורוסיה ("רוסיה החדשה").

בסוף פברואר 2014 פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה ובדלנים פרו־רוסיים למבני ממשלה, בסיסים צבאיים ובנייני הממשל של אוקראינה בחצי האי קרים. ההשתלטות של רוסיה על קרים השיגה שליטה גם במים הכלכליים של חצי האי בים השחור ובים אזוב, שבהם יש רזרבות גדולות של נפט ושל גז טבעי.

לאחר סיפוח קרים על ידי רוסיה במרץ 2014, החלו הפגנות ומחאות פרו-רוסיות בדרום ומזרח אוקראינה. אלה הסלימו לכדי עימות מזוין בין הכוחות הבדלניים של הרפובליקות העממיות של דונצק ולוהנסק לבין הממשל האוקראיני. מי שליבה את אש "המרד העממי" היה הממשל במוסקבה.

ביטול פרוטוקול מינסק 

 ההכרה של רוסיה באיזור בפועל מסיימת בפועל את הסכמי הרגיעה בלחימה של מינסק, שמעולם לא יושמו באופן מלא.

ההסכמים, שמטרתם עצירת הלחימה באזור דונבאס, נחתמו ב־2014 ו־2015 וקראו למידה גדולה של אוטונומיה לשני המחוזות בתוך אוקראינה, כולל הבטחה לבחירות המקומיות, הסגת כוחות צבאיים חמושים מהאזור ואימוץ תוכנית שיקום כלכלי לתושבים.

 טנק של הבדלנים הפרו רוסיים בשטח דונבאס לאחר המלחמה / צילום: Associated Press, Dmitry Lovetsky

לאחר שהבדלנים באיזורים דונצק ולוהנסק תפסו את השלטון ב־2014, הם ערכו משאל עם על עצמאות.  מאז 2014, יותר מ־14 אלף איש נהרגו בלחימה בחבל דונבאס בין הבדלנים הפרו־רוסים לבין כוחות צבא אוקראיניים, ולמעלה ממיליון איש נעקרו מבתיהם. במשך השנים אוקראינה והמערב האשימו את רוסיה בתמיכה כספית וצבאית במורדים - טענה שמוסקבה הכחישה.

ההסכם נכתב בידי נציגים מאוקראינה, רוסיה, ומהארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE), תוך תיווך בידי נציגים מגרמניה וצרפת. ההסכם נחתם ב-5 בספטמבר 2014 על ידי נציגי אוקראינה, רוסיה, דונצק ולוהנסק. הסכם נוסף נחתם כחצי שנה לאחר מכן.

אזרחות: רוסיה מנפקת דרכונים - ואז טוענת שהיא מגינה על אזרחיה

על פי הערכות שונות, במובלעות הפרו־רוסיות חיים כיום כ־45%־70% מהאוכלוסייה, שהייתה בהן לפני 2014 - יותר מארבעה מיליון איש באותו הזמן. חמש שנים לאחר מכן, ב־2019, חתם פוטין על צו שנתן לתושבים אפשרות לקבל דרכון רוסי בהליך פשוט.

על פי סוכנות הידיעות AP, עד ינואר השנה הפיקה מוסקבה יותר מ־720 אלף דרכונים רוסיים לכחמישית מתושבי האיזור, ויש נוספים בהמתנה לקבלת דרכון. כל אלה מוגדרים כעת באופן רשמי על ידי הקרמלין כ"אזרחים רוסיה הגרים בדונבאס".

למהלך זה יש משמעות נרחבת מבחינת רוסיה ואוקראינה. כעת יכול הקרמלין (והוא אף עושה כך) לטעון שהוא לא רק תומך בדוברי רוסית בדונבאס אלא דה־פקטו מגן על אזרחים רוסים לכל דבר.

 הנפקת דרכונים לתושבים של דונצק / צילום: Associated Press

 תושבים מתפנים מדונצק על רקע המתיחות הגוברת בשטח / צילום: Associated Press, Roman Yarovitcyn

סימן נוסף להתהדקות ביחסים ולאחריות של רוסיה על המובלעות או אפילו רק לרצון "פומבי" של רוסיה להראות שיש כאלה, ניתן לראות בבחירות לדומא (הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי) שנערכו בספטמבר. במהלך הבחירות נפתחו קלפיות נוספות במחוז רוסטוב, שממוקם ליד הגבול האוקראיני, כדי לאפשר לאזרחים הרוסיים הטריים להצביע.

תנאים סוציאליים: מתקרבים לרוסיה וזוכים להטבות

לזיקה בין רוסיה לחלק ניכר מאזרחי השטחים הפרו־רוסיים, יש השלכות רבות. אחת החשובות בהן, שבה ניתן לראות את המחויבות של רוסיה לאזרחיה הטריים, היא זכותם לדרוש תשלומי פנסיה וביטוח לאומי רוסיים. דבר זה מקל עליהם למצוא עבודה ופרנסה ברוסיה וכן להיות מועסקים על ידי אזרחים ועסקים רוסיים.

וכך, בעוד שהציר הרוסי והקשר בין רוסיה לתושבי המובלעות התהדק במידות מסוימות, הקשר עם אוקראינה הלך והתערער. לדוגמה, לתושבי דונבאס נעשה קשה יותר לקבל תעודת זהות אוקראינית, לנסוע מערבה לתוך אוקראינה, לקבל טיפול רפואי מהמדינה או אפילו לקבל תשלומי רווחה מהמדינה. 

 אישה שהתפנתה מדונצק עומדת בפתח אוהל במחנה פליטים בגבול עם רוסיה / צילום: Associated Press

שתי "הרפובליקות העממיות" הסירו את מעמד השפה האוקראינית כשפה רשמית ב־2020. מאז, בתי הספר באזורים אלה, הפסיקו ללמד אוקראינית ובשיעורי ההיסטוריה חדלו מללמד את ההיסטוריה של אוקראינה - צעד משמעותי ביותר שנועד לנתק את ההקשרים. צעירים שנולדו זמן קצר לפני או במהלך המשבר גדלים ללא שום תחושה של זהות אוקראינית.

כלכלה: הקרמלין ביטל את מכס היבוא על כל הסחורות 

התעשיות העיקריות בשתי הרפובליקות הן כריית פחם וייצור פלדה. ב־2017, ניתקה אוקראינה את כל הקשרים הכלכליים לרפובליקות הלא מוכרות: העברת סחורות, חשמל ומים בשני הכיוונים נעצרה.

מאז, רוסיה היא השותפה הכלכלית היחידה של הטריטוריות הלא מוכרות, וגם התקציבים שלהן מסתמכים במידה רבה על סובסידיות רוסיות. בנובמבר, צו של הקרמלין ביטל את מכס הייבוא על כל הסחורה מאזורים אלה לרוסיה. בשנה שעברה, כל בתי החרושת הגדולים בשתי הרפובליקות הועברו לחברה השייכת לאיש העסקים הרוסי יבגני יורצ'נקו.