יוקר המחיה הוא לא רק תוצאה של הריכוזיות אלא גם הצרכנות

לאחרונה במהלך ראיון בגלי צה"ל שאל העיתונאי חיים לוינסון את סגן השר אביר קארה מדוע הוא כל-כך בטוח שהפחתת מכסים תתגלגל לצרכנים ולא תישאר בידי היבואנים שישמרו הכול לעצמם.

השאלה הזו מבטאת הלך-רוח גדל בציבור הישראלי, בעיקר לאור המחאה הצרכנית האחרונה שהתמקדה בספקי מזון, יבואנים ויצרנים, שלטענת המוחים "גורפים רווחים על חשבוננו".

הכלכלנית הראשית באוצר הצטרפה למגמה, ובעיצומה של המחאה פרסמה סקירה המראה כי עשרת היבואנים הפרטיים הגדולים בישראל נהנים מאחוז רווחיות של 12.5%, שהוא לטענתה גבוה בהשוואה בינלאומית.

יחד עם זאת, הכלכלנית הראשית הראתה כי חלק מהחברות נהנות מכוח שוק משמעותי בחלק מהענפים, ומכך גזרה כי קיימת ריכוזיות בענף המאפשרת ליבואנים לקטוף רווחים גבוהים למדי ביחס למקובל בעולם.

אלא שבחינה מדוקדקת תעלה כי סקירת הכלכלנית הראשית לוקה בכמה טעויות. ראשית, גם אם מדובר ברווח נאה, בכלל לא מדובר ברווחיות חריגה בענף. חברת נסטלה העולמית לדוגמה, המחזיקה בין היתר במותג אסם בישראל, רשמה שיעור רווחיות של 16.7% במהלך החציון הראשון של שנת 2021 - חלקו הגדול כמובן לא תוצאה של המכירות בישראל הקטנה. בדומה לה, חברת יוניליוור העולמית רשמה שיעור רווחיות של 17.3% בחציון הראשון אשתקד, כך ש-12.5% לא נראה כאחוז רווחיות חריג מדי בענף.

לוקה בחסר

שנית, הסקירה התמקדה בחברות פרטיות בלבד על בסיס דיווחים שלהן לרשות המסים. בשל כך חישבו עורכי הסקירה את שכר המנכ"ל בעל השליטה בחברה כחלק מהרווחים. ההיגיון לכך הוא שבעל שליטה יכול להחליט כיצד למשוך רווחים בהתאם לשיקולי מס, ולכן אין הבדל בין שכר לרווחיות החברה.

אלא שמצד שני, צריך להזכיר שכל חברה מחלקת בדוחות שלה, ובהיגיון רב, בין תשומות ניהול לרווחיות. לצורך המחשה, אם חברה בבעלות פרטית מעניקה שכר מנכ"ל בגובה 30,000 שקל בחודש, והיא עצמה הפסדית, משמעות הדבר היא שעדיף לבעלי החברה לסגור את החברה ולעבוד כשכיר בחברה אחרת. אשר על כן, הסקירה לוקה בחסר בכך שאינה מבחינה בין שכר לרווחיות החברה, ובכך גדל אחוז הרווחיות של החברה.

לבסוף, בישראל ישנן גם חברות ציבוריות העוסקות ביבוא מוצאי מזון וטואלטיקה. הדוחות של החברות הללו פומביים, ודיווח כוזב הוא בגדר עבירה פלילית, ולכן מדובר במידע מהימן מאוד.

חברת דיפלומט היא אחת היבואניות הגדולות שנכללת בסקירת הכלכלנית הראשית לפי נתוני 2020. אך דיפלומט הונפקה במהלך 2021, וכיום היא חברה ציבורית. לפי דוח הרבעון השלישי של 2021, אחוז הרווח התפעולי בחברה לחודשים 1-9.2021 עומד על 4.5% בלבד. רווחיות חברת ויליפוד באותה תקופה עמדה על 10.7%, ובקבוצת נטו שיעור הרווחיות התקופה הזו עמד על 7.8% בלבד.

כלומר, בקרב החברות הציבוריות הגדולות קשה להצביע על מגמה של רווחיות גבוהה במיוחד, אולי במקרים מסוימים בלבד. לאור רמת האמינות הגבוהה של הדוחות הללו ביחס לדוחות של החברות הפרטיות, ניתן לומר בזהירות שהם משקפים יותר את המצב בשוק.

לא אינדיקטור יחיד

אחוז הרווח הוא לא האינדיקטור היחיד לריכוזיות. נתח חברה מסך המכירות הוא אינדיקטור חשוב על-מנת להבין האם מדובר בשום תחרותי או לא. אלא שישנן שתי סיבות אפשריות לנתח שוק גדול של חברה מסוימת: חסמי תחרות או פשוט העדפות הצרכנים.

באוצר מתקשים להצביע על חסמי תחרות לבד מבלעדיות על מותג זה או אחר. בנושא הבלעדיות ניתן לטפל, ואף מטפלים ברפורמת היבוא ברמה מסוימת, אך בסופו זו זכותו של יצרן להתקשר באופן בלעדי עם יבואן לשיווק מוצר.

הפתרון לא יבוא מניסיון לבטל את הבלעדיות על אותו מותג אלא מכניסת מתחרים ממותג אחר, ועל זה כמעט אין חסמים. ניתן לייבא ולייצר משחות שיניים, פסטות וטונה אחרים שלא יישאו את סמל המותג היוקרתי עליו אנו משלמים. במקרים רבים איכות המוצר אפילו לא נמוכה יותר, המחיר בהחלט כן.

אם הממשלה רוצה להילחם ביוקר המחיה, הפחתת מכסים היא בהחלט כלי אפקטיבי. הריכוזיות בענף פחות גבוהה משחושבים, הפחתת מכסים ורגולציה יסייעו ליותר תחרות במקטע הספקים, שתוריד מחירים בתנאי אחד - אם הצרכן הישראלי ישכיל לנהל להיות צרכן נבון המשווה מחירים ולא הולך שבי אחר מוצר זה או אחר.

הכותב הוא מנכ"ל "האינטרס שלנו - הלובי שלך בכנסת"