העולם עוצר את נשימתו: עד לאן, ומתי, תימשך הפלישה של פוטין

סימן רע הוא לפוליטיקאים, לחזאים ולפרשנים אם הם צריכים לבלות את זמנם בספקולציות על מצבו הנפשי של מקבל החלטות אחד ויחיד. אבל זה מה שהם עושים זה זמן מה ביחס לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, וזה מה שהם עושים ביתר שאת ב־48 השעות האחרונות, מאז נאומו לאומה על אוקראינה.

נשיא צרפת עמנואל מקרון, שניסה לארגן פסגה בהולה בין פוטין לנשיא ביידן, ספק כפיים. הוא אמר ביום ג' שנאומו של פוטין היה "פאראנואידי", לא פחות. ואמנם, הנאום חשף מנהיג, שאצבעו מרחפת על כפתור השיגור של טילים גרעיניים, המאמין שהעולם נגדו; שמזימה בת מאה שנה נרקמה נגד שלומה של ארצו ונגד שלמותה הטריטוריאלית; ששכנתו המיידית, אוקראינה, המדינה הגדולה ביותר באירופה מחוץ לרוסיה, צריכה פירוק ומחיקה מן המפה; שמנוי וגמור איתו לעשות כל מה שנחוץ, יהיו התוצאות אשר יהיו.

נאום יום ב' הסיר את המסיכה מעל פוטין. נשיא רוסיה אישר, בפה מלא, שהבעיה העיקרית אינה רצונה של אוקראינה להצטרף לנאט"ו, כפי שהוא ונושאי כליו טוענים זה חודשים. הבעיה היא עצם קיומה של אוקראינה. לנין והבולשביקים בדו אותה מלבם לפני מאה שנה, הוא אמר. היא מעולם לא הייתה קיימת מקודם, אין לה "מסורת אמיתית של מדינה". רוב האוקראינים הם בשר מבשרה של רוסיה, "אנשים הקשורים בנו קשרי דם".

הוא תיאר את אוקראינה כ"מושבה עם ממשלת בובות", שאמריקה מושכת בכל חוטיה. הוא אפילו פירט את החברות הממשלתיות, הנמצאות בשליטת וושינגטון.

כרגיל, אנשי פוטין יוצאים מגדרם לא רק להסכים אתו, אלא להוסיף סימני קריאה לחיווייו. שר החוץ שלו זה 18 שנה, סרגיי לברוב, הכריז ביום ג', שאוקראינה אינה ראויה כלל להיות מדינה ריבונית, מפני ש"המשטר האוקראיני, מאז ההפיכה של 2014, אינו מייצג את כל האנשים החיים על שטחה של המדינה האוקראינית".

לשון אחר, אוקראינה מותרת עכשיו לכול. אגב, פוטין עצמו השתמש באסוציאציה של אונס בתחילת החודש, כדי לתאר את ציפיותיו מאוקראינה. "יפתי", אמר פוטין לאוקראינה, במסיבת עיתונאים משותפת עם הנשיא מאקרון, "תתרגלי לזה" (בתרגום חופשי).

המלחמה של מנדט השלום

יום ב' בחיי פוטין היה מבוים היטב. תחילה התכנסה המועצה לביטחון לאומי בקרמלין, וחבריה, בזה אחר זה, קראו לנשיא להכיר בעצמאות "הרפובליקות העממיות" של דונבאס. הוא עצמו יצר אותן ב־2014, כאשר עשה את ניסיונו הראשון לפרק את אוקראינה. פוטין נענה להפצרות, והודיע לאומה שיבקש רשות מהפרלמנט הצייתן, ה'דומה', לשלוח צבא כדי "לשמור על השלום" בשטח הרפובליקות. עוד לפני שחברי מועצת הפדרציה (סנאט רוסי) נענו לו פה אחד, הכוחות כבר נעו ממערב רוסיה אל תוך אוקראינה. הדומה העניקה הרשאה גורפת לפוטין לשלוח צבא רוסי אל מחוץ לגבולות המדינה.

בזה התחילה, הלכה למעשה, הפלישה לאוקראינה. ביום ד' בבוקר היא עדיין הייתה מוגבלת לחלק מחבלי דונצק ולוהאנסק, שבהן קמו "הרפובליקות". אבל פוטין טמן פצצה מתקתקת בהודעת ההכרה שלו. הוא הכריז שהכרתו ניתנת לכל השטח, שהבדלנים בחבלי המזרח הגדירו ב"חוקה" שהם כתבו לעצמם. הפסקת האש של 2014 השאירה חלק ניכר של החבלים בשליטת אוקראינה.

ממילא, הכוחות הרוסיים "לשמירת השלום" עשויים להישלח אל מעבר לקו הפסקת האש, כדי להוציא את מנדט השלום שלהם אל הפועל. זה אמנם נראה עכשיו התרחיש הסביר ביותר להתרחבות המלחמה: הרוסים יתקדמו, האוקראינים יתנגדו, רוסיה תקרא דרור למלוא כוחה ההתקפי, והקרבות יתפשטו. את ההמשך של ההמשך אפשר רק לשער.

אבל אם זאת רק ההתחלה...

הבית הלבן התלבט שעות ארוכות לאחר נאום פוטין איך לנהוג במהלך החדש: האומנם זו פלישה, המצדיקה את מלוא הסנקציות, שעליהן ארה"ב רומזת זה שבועות? רק ביום ג' אחה"צ (סמוך ל־9 בערב, שעון ישראל) התייצב ג'ו ביידן מול המצלמות בחדר המזרחי המרווח של הבית הלבן, ואמר את המלים המפורשות, "התחלה של פלישה". אבל מוטב להקשיב לניואנס: "התחלה".

אם פלישה מתחלקת ל"התחלה" ולכל מה שבא בעקבותיה, ממילא אין צורך להשליך על רוסיה את מלוא עביט השופכין.

הסנקציות שעליהן הודיע הנשיא הן מהותיות, אבל מוגבלות. ארה"ב תפגע בשני מוסדות פיננסיים חשובים, המתוארים כ"קופה הפרטית" של מנהיגי רוסיה; היא תאסור על רוסיה לגייס הון בשוקי הכספים של המערב; היא תעניש שלושה מן האוליגרכים הקרובים ביותר לפוטין. ואף כי גרמניה משעה זרימת גז רוסי לאירופה באמצעות צינור 'נורד־סטרים 2', ארה"ב אינה מתערבת ביצוא גז ונפט מרוסיה ליעדים אחרים, באמצעים אחרים. היא גם אינה מחילה את הסנקציות המכאיבות על יצוא טכנולוגיה מתקדמת לרוסיה. והיא בוודאי אינה משתמשת במה שאחדים קוראים "האופציה הגרעינית": הוצאת רוסיה מן המסלקה הבין־בנקאית SWIFT, שבלעדיה בנקים אינם יכולים להתכתב עם בנקים, וממילא אינם יכולים לפעול.

נאום ביידן לא היה הפגנת עוצמה. הנשיא קרא אותו מהטלפרומפטר, ואנחנו כבר יודעים מניסיון שהוא אינו מיטיב בקריאה כזאת. אבל מן הטקסט נעדרה נחישות־הדעת והמעשיות, שאולי היו מביאות את פוטין, אם בכלל, להרהור שני. הנשיא חשף את אחת הבעיות החמורות שלו בהענשת רוסיה: הוא יתקשה לשכנע את הציבור האמריקאי ואת האירופים לשלם מחירים מופקעים בתחנות דלק, או לחימום בתיהם, רק כדי לעזור לאיזו אוקראינה רחוקה ובלתי מובנת.

החלקיות והאיטיות של תגובת ארה"ב ובעלות בריתה משקפות עוד בעיה אחת: הקושי הנתון לתאם מדיניות משותפת ל־30 ארצות, גדולות וקטנות, החברות בברית נאט"ו. לכל אחת מהן יש זכות וטו. לפחות שתיים מהן, איטליה והונגריה, אמנם עשויות להשתמש בזכות. ביידן אמר, כי אם "הרוסים יתקדמו מעבר" למה שעשו בימים האחרונים במזרח אוקראינה, הסנקציות יוחמרו. אבל אין כל ודאות שתושג הסכמה רחבה בעניין הזה בין בעלות הברית. הוא הדין גם ב־27 הארצות החברות באיחוד האירופי. רוצה לומר, קואליציות רבות־מרכיבים נוטות להתנהל בקושי, מתקדמות לאט, ואנוסות להתבונן ביותר מדיי כיוונים. זו חולשת הדמוקרטיות המערביות בעימות עם הדיקטטורות של המזרח.

22.2.22 - היה יום היסטורי

יום ג' היה יום היסטורי, ובזכות לוח השנה יהיה קל לזכור אותו: 22.2.22. ביום הזה נפרצו המסגרות של היחסים הבינלאומיים. אמות־המידה, או לפחות העמדות הפנים של 75 השנה האחרונות מגיעות אל קיצן.

מגילת האו"ם, שנחתמה בסוף מלחמת העולם השנייה, כוננה מערכת של דרישות ושל ציפיות מן הארצות החתומות עליה. נשיא רוסיה משחרר את עצמו מן המערכת. הוא תובע לעצמו את הזכות לתקן את מהלך ההיסטוריה, להיפטר מזיופים, להחזיר את המפה מאה שנה אחורה, אם לא יותר. גם ב־75 השנה האחרונות, ארצות פלשו, כבשו וסיפחו שטחים השייכים לארצות אחרות. אבל, אולי חוץ מסדאם חוסיין בכוויית ב־1990, שום מדינה החברה באו"ם לא תבעה לעצמה את הזכות למחוק ארץ שלמה מן המפה. נראה שנפל דבר בתולדות העולם, ונראה כמה זמן ייקח, אם בכלל, עד שנוכל להתכופף ולהרים אותו.
_________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny