פגיעה בחופש הביטוי ופתח להתעמרות באזרח: לבטל את החוק האוסר על העלבת עובד ציבור

לאחרונה עברה בוועדת השרים לחקיקה, בהובלתו של שר המשפטים גדעון סער, הצעת החוק של ח"כ גבי לסקי לביטול העבירה של העלבת עובד ציבור. מאורע זה ראוי לציון, מכיוון שבשני העשורים האחרונים עלו כ-20 הצעות לביטול העבירה, אך הן תמיד נפלו בעקבות התנגדות נחרצת של רשויות אכיפת החוק. התנגדותה של המשטרה סיכלה בעבר הצעות דומות שהונחו על שולחן הכנסת על-ידי חברי כנסת מרוב סיעות הבית, מכל קצוות הקשת הפוליטית.

סעיף 288 לחוק העונשין קובע כי "המעליב בתנועות, במילים או במעשים את עובד הציבור", כשהוא ממלא תפקידו או בקשר לתפקידו - דינו מאסר שישה חודשים. זוהי עבירה חריגה, המגבילה את חופש הביטוי מעבר לנדרש. "העלבה" של אדם היא התנהגות מגונה, אך כשמדובר באדם שאינו עובד ציבור, זו אינה עבירה פלילית.

את העבירה ירשנו מפקודת החוק הפלילי שהבריטים חוקקו בארץ ישראל עבור "הילידים", כשהתפיסה היא שעובד הציבור הוא שלוחו של המלך, ועל כן אסור להעליבו. לעבירה זו יש גם מקור עות'מני, כשאל הקוד הפלילי הטורקי היא נשאבה מקוד נפוליאון משנת 1810. באנגליה לא קיימת עבירה כזו, וכך גם במדינות דמוקרטיות אחרות.

פגיעה בחופש הביטוי

בית המשפט העליון אצלנו עמד על פגיעתה של העבירה בחופש הביטוי וביכולת לבקר את השלטון. הוא קבע כי רק ביטוי הפוגע בליבת כבודו של האדם יהווה עבירה. עוד נקבע כי העבירה חלה רק כאשר יש ודאות קרובה לפגיעה בשירות הציבורי.

ניתן היה לצפות כי בעקבות פסיקה זו יופסק כמעט לחלוטין השימוש בעבירה. ואולם פסיקת בית המשפט לחוד - והמציאות לחוד. הנתונים מלמדים כי מדי שנה מוגשים מאות כתבי אישום.

בשנות עבודתי בסנגוריה הציבורית נתקלתי במקרים רבים בהם קללה שהוטחה בשוטר הסתיימה בכתב אישום. לא פעם, תגובת השוטר לקללה באמצעות עיכוב לחקירה, היא שהביאה להסלמה מיותרת.

ממחקר שאני עורך כעת עולה כי כ-70% מהמתלוננים בעבירה זו הם שוטרים. המקרה הטיפוסי של שימוש בעבירה זו הוא כשאדם, המרגיש פגוע מפעולתו של שוטר ומבקש להתריס על העוול שלתחושתו נעשה לו, מגיב בלהט הרגע בגידוף. פעמים רבות מדובר באנשים המתקשים להביא את טרונייתם בפני הרשויות בדרכים אחרות, כגון הגשת תלונה למח"ש.

שימוש כזה במשפט הפלילי מעורר קשיים, המתווספים על הפגיעה בחופש הביטוי הגלומה בעצם קיומה של העבירה. מדובר בניצול לרעה של הכוח המשטרתי. עובדי ציבור רבים סופגים קללות, ולא מעלים על דעתם להגיש תלונה. שוטרים, לעומת זאת, מנצלים את כוחם ופותחים בחקירה פלילית. כך קורה שהשוטר הוא המתלונן, הוא או חבריו לתחנה הם החוקרים, והשאלה אם להגיש כתב אישום נבחנת אף היא על-ידי יחידת התביעות המשטרתית.

במדינת ישראל רוב כתבי האישום מוגשים על-ידי התביעה המשטרתית. זו בעיה חמורה כשלעצמה של היעדר הפרדה בין הרשות החוקרת לבין הרשות התובעת, אך היא חמורה שבעתיים כאשר המתלוננים הם שוטרים.

בנוסף, קשה מאוד לדעת איזו קללה תיחשב לעבירה. אדם שאמר לשוטרים בעת מעצרו: "בני זונות, שוטרים מזדיינים" - זוכה; ולעומתו, מי שאמר לשוטרים אגב מעצרו "בני זונות, מניאקים, מזדיינים בתחת" - הורשע. מדובר בפגיעה חמורה בעיקרון השוויון ובעיקרון החוקיות ממנו נגזר שהעבירות חייבות להיות בהירות. עיקרון יסוד זה בדיני העונשין נועד להבטיח שלאזרחים ניתנת הזהרה הוגנת בטרם מעמידים אותם לדין פלילי, ושהרשויות לא פועלות בשרירות.

על כל מקרה שבו מוגש כתב אישום, יש עשרות מקרים בהם נפתחת חקירה, אך בסופה לא מוגש כתב אישום. מדובר באלפי מקרים בשנה בהם אנשים מעוכבים לחקירה בחשד להעלבת עובדי ציבור, כאשר כמעט תמיד הנעלבים הם שוטרים או אנשי מרות.

מאז שנת 2019 חלק מהתיקים נסגרים על-ידי תובעים משטרתיים ב"הסדר מותנה", מבלי שהם עוברים כלל ביקורת של בית המשפט. הנה שתי דוגמאות מהעת האחרונה: אישה שאיחלה לשוטר שכספי הדוח שקיבלה ילכו לתרופות שלו ושל ילדיו, ואדם שאמר לשוטר: "מי אתה בכלל? אתה הורס לי את העבודה יא בן זונה, אתה זבל, שקרן ומחפש כל הזמן לעשות לנו רע". שניהם הודו במסגרת הסדרים מותנים כדי להימנע מהעמדה לדין, והוטלו עליהם סנקציות.

ללמוד להבליג

אל מול הטענה כי ביטול העבירה יפגע ביכולת של עובדי הציבור למלא את תפקידיהם החשובים, יש לזכור כי קיימות בחוק העונשין עבירות רבות אחרות שנועדו לטפל במקרים החמורים באמת: כך כאשר הדבר גולש לאיומים או חלילה לאלימות, ניתן להעמיד לדין בעבירות של איומים ותקיפה. כמו כן, ישנן עבירות ספציפיות האוסרות הפרעה לעובד הציבור והפרעה לשוטר. כאשר מדובר בהעלבה בלבד ללא הפרעה אמיתית - התגובה הנכונה היא הבלגה.

בישיבתה של ועדת השרים הועלתה כפשרה האופציה להפוך את העבירה לעבירה מינהלית. זהו פתרון גרוע. תארו לכם מצב בו לשוטרים תינתן הסמכות לחלק דוחות כספיים למי שמדבר אליהם בצורה לא ראויה.

את העבירה הארכאית של העלבת עובד ציבור יש למחוק מספר החוקים, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא הסנגור הציבורי הארצי לשעבר, כיום פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב