רוסיה יוצאת למלחמה "לפרז" את אוקראינה; פוטין מזהיר מפני "תוצאות שאיש לא ראה"

הפור נפל. ציפייה של שבועות ארוכים הגיעה לפנות בוקר אל קיצה: רוסיה פולשת לאוקראינה. היעד המוצהר: "לפרז את אוקראינה". לשון אחר: לפרוק אותה מנשקה, ולהכפיף אותה לחלוטין לרצונו של ולדימיר פוטין. נשיא רוסיה הבטיח לחוס על חייהם של חיילים אוקראיניים שיניחו את נשקם. ניסיון להתערב, הוא אמר, "יניב תוצאות שאיש לא ראה מעולם".

אין זו הפרזה להגיד, שאנחנו חוזים עכשיו במשבר הצבאי-פוליטי הגדול ביותר של זמננו. רוסיה קיבלה עליה את המשימה של הריסת הסטאטוס-קוו באירופה ובעולם. כמעט חודשיים לאחר יום השנה ה-30 להתמוטטות ברית המועצות, הנשיא פוטין, קולונל לשעבר במשטרה החשאית הסובייטית, גמר אומר לחדש את הגבולות האסטרטגיים של ברית המועצות, ולהדוף את המערב מערבה.

  

נאומו לפנות בוקר, ממש כמו נאומו ביום ב' בערב, היה זרוע התגרויות רטוריות ומחוות של כוח. אם ביום ב' הוא לעג לאוקראינה, ש"אנחנו נראה לכם מה זה להפיל את הקומוניזם", הבוקר הוא הזהיר את האוקראינים מפני כל ניסיון להתנגד. "אתם תראו את פנינו, לא את גבנו", הוא אמר.

מבצע צבאי גדול ממדים

הוא אמנם דיבר על "פעולה במזרח אוקראינה", זאת אומרת בשני המחוזות שב"עצמאותם" הוא הכיר ביום ב', דונייצק ולוהאנסק, אבל מכוונתו "לפרז" את אוקראינה אנחנו חופשים להניח שמבצע צבאי גדול ממדים יוצא עכשיו אל הפועל, וצירי הפלישה יבואו לא רק ממזרח, כי אם גם מצפון ומדרום, מן האוויר ומן הים. בים השחור ממתינות נחתות רוסיות לפקודה, כדי להסתער על מלוא החוף האוקראיני, ממאריופול במזרח עד אודסה במערב.

אי אפשר לטעות במגמה: אוקראינה נועדה להימחק מן המפה. הארץ השנייה בגודלה באירופה (לאחר רוסיה), עם 41 מיליון תושבים, תורשה להיות לכל היותר שטח-חסות רוסי, גרורה נרצעת במיטב המסורת של גרורות ברית המועצות במזרח אירופה בימי המלחמה הקרה.

המבחן לארה"ב ולבעלות בריתה באירופה הוא היסטורי. פוטין קיבל עליו את כל הסיכונים האפשריים, צבאיים, מדיניים וכלכליים. לא ברור אילו סיכונים מוכנות לקבל עליהן הדמוקרטיות המערביות. הנשיא ביידן הטיל סנקציות מוגבלות ביום ב', והזהיר מפני סנקציות נוספות "אם רוסיה תתקדם מעבר" להכרה ברפובליקות-הדמה של חבל דונבאס.

בהיוודע הפלישה ביידן אמר ביום ד' בלילה (יום ה' לפנות בוקר בישראל), כי רוסיה תיתקל ב"תגובה מערבית חזקה ומאוחדת". הבוקר, לאחר זריחת השמש בוושינגטון, או לפניה, הוא יצטרך לעמוד בדיבורו. נראה שפוטין אינו ממתין בחיל ורעדה.

הקפיץ נדרך במשך שנים

אפשר עכשיו לטעון, שהקפיץ של פוטין נדרך והלך במשך חודשים ארוכים, אולי שנים. בחוכמה שלאחר מעשה אפשר לטעון, כי שורה של צעדים שהוא נקט בשנים האחרונות נועדו להכשיר את הקרקע לחיסול אוקראינה. בזה אפשר לכלול את אמצעי הדיכוי הפנימיים, שנועדו להצר את צעדי האופוזיציה: השלכת מתנגדים לכלא, סגירת עמותות, התנכלות לעיתונות הזרה וצמצום חירויות על המדיה החברתית.

כיוצא בזה הוא הזרים לפי הערכה אחת 700 מיליארד דולר לציוד ולארגון מחדש של צבאו מאז 2008. זה שנים אחדות שהוא מנופף בגאווה, פעם אחר פעם, ביתרונה של רוסיה על ארה"ב בפיתוח טילים היפר-סוניים, שמהירותם היא כפולה ניכרת של הטילים הבליסטיים הקיימים, במקרה אחד פי עשרה ממהירות הקול. זה מקנה להם מהירות שיגור ופגיעה עצומה, ומגן עליהם ממערכות הגנה אנטי-בליסטיות.

אל נכון הטילים ההיפר-סוניים הם חלק מהזהרתו הבוקר מפני "תוצאות שאיש לא ראה" אם ייעשה ניסיון לבלום את פלישת רוסיה. הוא מתכוון כנראה לניסיון מצד נאט"ו. אין כל סיבה להניח שניסיון כזה ייעשה. הנשיא ביידן הכריז, שארה"ב לא תתערב צבאית נגד רוסיה במקרה של פלישה.

את מניפסט ביטולה של אוקראינה פוטין כתב עוד ביולי שעבר, במסה של 5,300 מלה, שבה שלל מאוקראינה את עצם זכותה ההיסטורית להתקיים. נושאי כליו מיהרו להחרות להחזיק אחריו, והתחילו לכנות את הממשלה הדמוקרטית של אוקראינה "משטר בובות". סגנו של פוטין במועצה לביטחון לאומי, הנשיא וראש הממשלה לשעבר דמיטרי מדבדב, הכריז שאין טעם אפילו לנהל דו-שיח עם "משטר הבובות", ולעג לזהות הלאומית של העומדים בראשו, "טאטארים ויהודים".

רק דעת הקהל הרוסית מעניינת אותו

תלונות פוטין על "השמדת עם" נגד האוכלוסייה הדוברת רוסית במזרח אוקראינה הגיעו אל שיאן בימים האחרונים, אבל הוא פיתח אותן במשך שנים. הן נועדו להצדיק תחילה את איבתו לאוקראינה, אחר כך את איומיו עליה, ולבסוף את פלישתו. ההתגייסות להצלת מיעוטים מעבר לגבול שימשה דיקטטורים פעם אחר פעם בהיסטוריה המודרנית. היא הגיעה אל שיא שכלולה בשנות ה-30 של המאה שעברה, והייתה התירוץ לחיסול עצמאותן של צ'כוסלובקיה ושל פולין. סטאלין השתמש בה כדי להצדיק את פלישתו לפולין ב-1939. הוא סיפח אז את כל מזרח פולין, בטענה שהוא מגן על האוקראינים ועל הביילורוסים מפני דיכוי פולני.

איש מחוץ לרוסיה לא התייחס ברצינות אל הטענות האלה. השאלה התלויה ועומדת היא באיזו מידה הרוסים מתייחסים אליה ברצינות. כרגע נראה שדעת הקהל הרוסית היא היחידה המעניינת את פוטין. הוא יודע שהפסיד בקרב על דעת הקהל המערבית, ונראה בעליל שלא אכפת לו.

אילו היה אכפת, הוא לא היה משקר לנשיאים ולראשי הממשלות שנהרו אליו, או הפצירו בו וירטואלית להימנע ממלחמה. הדיפלומטים שלו חזרו ולגלגו על "ההיסטריה" שארה"ב מפיחה, כאשר היא מזהירה מפני פלישה ממשמשת ובאה.

לא ברור מי יוכל עוד להאמין לנשיא רוסיה. זו שאלה שלרוע המזל גם ישראל תצטרך לשאול את עצמה.

מלחמה משתוללת אפוא ביבשת אירופה. טכנית, אין זו המלחמה הראשונה מאז 1945. מלחמות יוגוסלביה בשנות ה-90 קדמו לה. אבל בהיקף הזה אין דומה לה. זו בוודאי המלחמה הראשונה מאז 1939, שהיעד המוצהר שלה הוא ביטול ריבונותה של ארץ, המוכרת על ידי החוק הבין לאומי. במובן הזה, הבוקר רוסיה היא פורעת חוק.

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny