ביטול הגבלת רישיון הנהיגה בקרב חייבים פוגעת בזכות הקניין של הזוכים

חוק ההוצאה לפועל הסמיך את רשמי ההוצאה לפועל להטיל הגבלה על החזקה או חידוש רישיון הנהיגה של החייב, כחלק מהאמצעים העומדים לרשות הזוכים לגביית חובם.

הגבלה זו הוספה בשנת 2008 במסגרת תיקון 29 שיצר איזון, באופן שמחד צומצמה האפשרות ליתן צווי מאסר נגד חייבים כחלק מזכות לחירות; אולם מצד שני התיקון הקנה את לרשמי ההוצאה לפועל סמכות להטיל מגבלות על חייבים המתחמקים מתשלום חובותיהם, ובכלל זה הגבלה מלהחזיק או לחדש רישיון נהיגה. הטלת הגבלות על רישיון הנהיגה היווה אמצעי לחץ ומנגנון יעיל של זוכים נגד חייבים על-מנת לממש את זכויותיהם הקנייניות הפסוקות נגד החייב ולגבות את חובם.

בעניין הגבלה זו הוגשו מספר עתירות לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, בטענה כי הגבלה זו אינה חוקתית ופוגעת בזכויות יסוד של החייבים. בית המשפט העליון, לא אחת, מצא לדחות את העתירות, תוך שקבע כי המנגנונים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל מאזנים בין זכויות הקניין של הזוכים לבין החובה לשמור על זכויות החייבים ועל כבודם.

ואולם בתחילת החודש אושרה הצעת החוק של שר המשפטים גדעון סער לביטול ההגבלה. ההגבלה בוטלה באופן גורף. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי מגבלה על רישיון נהיגה מהווה חסם לחופש התנועה של החייב, ליכולתו להגיע למקום עבודתו, ליכולתו להתפרנס ולשלם את חובותיו ולהתנהלותו היומיומית. עוד נכתב כי ההגבלה היוותה אמצעי לחץ בלתי מידתי, בעוד לא נמצא כי קיים קשר בין הטלת ההגבלה לבין גביית החוב.

המגבלה על רישיון הנהיגה לא הוטלה בקלות-ראש

אין ספק כי הגבלה מלהחזיק או לחדש רישיון נהיגה היא הגבלה משמעותית, עוצמתית וכוחנית. אולם ביטול ההגבלה בצורה כה גורפת אף בתיקי מזונות, מעלה שאלה מהותית בדבר זכות הקניין של הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל. אל מול זכויות היסוד של החייבים עומדת זכות הקניין של הנושה, אשר אף היא זכות חוקתית בהתאם לסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בעת עוגנה ההגבלה בחוק ההוצאה לפועל, בשנת 2008, בוטלו צווי המאסר, ובנוסף נקבעו מנגנוני איזון לטובת החייבים כתנאי להפעלת המגבלה על-מנת שתוטל בצורה שאינה שרירותית ומפוקחת. כך, המגבלה הוטלה רק לאחר שליחת התראה לחייב. כך, המגבלה הוטלה רק במקרים בהם דובר בחייב המשתמט מתשלום חובותיו, או בחייב שחובו נובע ממזונות בני משפחתו. כך, המגבלה הוטלה רק לאחר שרשם ההוצאה לפועל איזן בין הפגיעה בחייב לבין זכויות הזוכה, בשים לב להליכים האחרים שננקטו נגד החייב. כך, ההגבלה לא הוטלה אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו. וכפי שנאמר על-ידי בית המשפט העליון, הדרך עד שהוטלה המגבלה היא "דרך ארוכה".

איזון זה לטובתו של החייב התעצם בעיקר בצל חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר נכנס לתוקפו לפני כשנתיים. מטרת החוק העיקרית היא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב באמצעות הסדרת חובותיו ושילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים.

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מאפשר לחייב שחובותיו עולים על סך של 50,000 שקל, אשר מעוניין להסדיר את חובותיו בניקיון-כפיים, להגיש בקשה לפתיחת הליכים. באמצעות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי "ניצל" החייב מהליכי הוצאה לפועל, ויש ביכולתו להסדיר את חובותיו עד כדי קבלת הפטר. כך, במסגרת סעיף 121 לחוק חדלות שיקום כלכלי, עת ניתן צו פתיחת הליכים מוקפאים, כל ההליכים וההגבלות בטלות - לרבות הגבלה של רישיון נהיגה.

הנה כי כן, ומעבר לכל מנגנוני האיזון שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל, חייב אשר היה מעוניין בשיקום ובהסדרת חובותיו, יכול לפעול לביטול ההגבלה באמצעות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי - ובלבד שהוא נקי-כפיים, תם-לב ומשתף פעולה עם כל הגורמים הרלוונטיים.

אך מה לגבי חייבים משתמטים, מתחמקים, חסרי תום-לב, שכל מטרתם להתחמק מפירעון חובם? מה לגבי חייבי מזונות לילדים? מה לגבי זכות הקניין של הזוכים? יכול היה המחוקק לקבוע מנגנונים נוספים לצורך הטלת ההגבלה, אולם ביטול המגבלה בצורה כה גורפת זו אף בתיקי מזונות מבלי לחשוב על איזונים לטובת הזוכה - בשעה שצווי המאסר בוטלו עת עוגנה המגבלה - מפחית את אפקטיביות גביית חובות במסגרת הליכי הוצאה לפועל, עלול להותיר את הזוכים מול שוקת שבורה בגביית חובות בתיקי ההוצאה לפועל, ובכלל זה ייתכן בהחלט כי הדבר גם פוגע בזכות הקניין החוקתית של הזוכה.

ואל נשכח - הזוכה הוא לא בהכרח גורם "חזק" במשק הישראלי, במיוחד בצל משבר הקורונה, שעה שהחוב עשוי להוביל את הזוכה לגירעון תקציבי, לדרדר אותו מבחינה כלכלית ולהביאו לסטטוס של "חייב" בעצמו.

הכותבת היא סגנית דיקנית בית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה