המלחמה מערערת את הסדר העולמי שעומד בבסיס הכלכלה הגלובלית

"רעידת אדמה עולמית", כך הגדיר אתמול שר האוצר אביגדור ליברמן את האירועים באוקראינה בשיחה עם ‘גלובס’. זה עשוי להיות תיאור קולע. נכון, כבר ראינו בעשורים האחרונים פלישה רוסית לגיאורגיה (ב-2008), וסיפוח של קרים (ב-2014), אירועים שהעולם עבר עליהם פחות או יותר לסדר היום - ובדיעבד חבל שכך. אבל הפעם מדובר במלחמה שמגיעה עד לקייב, עיר הבירה של המדינה השנייה בגודלה באירופה. ויותר מכך: בנאומו השבוע, נשיא רוסיה וולדימיר פוטין ערער בפועל על זכותה הההיסטורית של אוקראינה, מדינה דמוקרטית, להתקיים.

מתכון לאי שקט חברתי ברחבי העולם

מלחמה היא קודם כל טרגדיה אנושית, שהמחיר שלה הוא בחיי אדם, מאזרחים ועד חיילים. אבל כמו ברעידת אדמה, יהיו גם גלי הדף, חלקם כלכליים. המיידיים שבהם כבר מורגשים: עליית מחירי האנרגיה והסחורות, כולל המזון, שמגיעה על רקע אינפלציה גבוהה גם ככה. ‘סחורות’ הן מונח פיננסי מופשט, אבל יש לו משמעותיות מרחיקות לכת בעולם האמיתי. כפי שלמדנו ב-2011, עלייה של מחירי המזון עלולה להיות מתכון לאי שקט חברתי ברחבי העולם.

מעבר לתנודות בשווקים, יש כאן ערעור של עצם הסדר העולמי שעמד בבסיס הכלכלה הגלובלית בעשורים האחרונים. "נסיגה דרמטית מתהליך הגלובליזציה שהיינו בו", כך מנסח זאת פרופ’ רפי מלניק, נשיא אוניברסיטת רייכמן בשיחה עם ‘גלובס’, ומעלה את האפשרות של חזרה למציאות של מלחמה קרה בין-גושית. אנחנו בשלבים מוקדמים, כמובן, אבל אפשר כבר לדבר על רוסיה ובעלות בריתה, ואולי גם על סין כשותפת סחר של רוסיה, ומהצד השני התקרבות מחודשת בין מדינות נאט"ו.

 פרופ' רפי מלניק / צילום: גלעד קוולרצ'יק

המשמעות של מלחמה קרה כזאת היא בין היתר הוצאה גדולה יותר על ביטחון, במיוחד באירופה. הרמטכ"ל הגרמני, אלפונס מאייס, דיבר על ‘חוסר אונים’ בו ניצב צבאו אל מול האירועים, וגם שרת ההגנה הגרמנית אמרה דברים דומים.

משבר מלחמה על גבי משבר קורונה

ההוצאה על ביטחון הגיעה בשנים האחרונות לרמות נמוכות ביותר במבט היסטורי, במיוחד באירופה. לצורך ההשוואה, ההוצאה הצבאית בגרמניה עומדת על 1.4% מהתוצר, לעומת 2.5% במדינות ה- OECD, ו-5.6% בישראל (נכון ל-2020, לפי נתוני מכון המחקר השוודי SIPRI). הכיוון של ההוצאה הביטחונית במערב הולך כעת לכיוון ברור: למעלה.

ואולי זה יהיה המצב גם בישראל. אפילו שר האוצר ליברמן אמר ל’גלובס’ שלדעתו ההוצאה הביטחונית בישראל, שגבוהה גם ככה, אינה מספקת. כל זה חייב יהיה לבוא על חשבון משהו. מה שמסבך את התמונה הוא העובדה שהעולם מתמודד גם ככה עם החובות הגבוהים שהותיר אחריו משבר הקורונה. במאמר שפירסם השבוע בגלובס, הסביר מלניק שבדרך כלל חובות כאלה נצברים במלחמות, שאחריהן מגיעה ירידה בהוצאה הביטחונית, שמסייעת להתמודד עם החוב, יחד עם צמיחה גבוהה (ובעבר, גם אינפלציה ששימשה לשחיקת החוב, אבל עשויה להיות פחות אפקטיבית בעידן של חובות צמודים למדד).

אבל המצב הפעם שונה: המלחמה שהתלקחה באירופה מגיעה אחרי שהעולם כולו צבר חובות, וכבר אפשר למצוא הערכות שהיא עלולה להאט את הצמיחה העולמית, אם לא יותר מכך. התוצאה של השילוב בין החובות מתקופת הקורונה להסלמה הביטחונית, מסביר מלניק היא "עולם קשה מאוד. דרגות החופש שיש היום בתחום החוב שואפות לאפס. המשמעות היא שיהיה קשה לגייס הון נוסף, וכדי לגייס הון כזה תצטרך להבטיח תשואות ענקיות כדי לפצות על הסיכון. זה אומר ריביות גבוהות, וזה אומר פגיעה ריאלית קשה".

הבנקים מנסים לרסן את האינפלציה

לכך יש להוסיף, כאמור, את האינפלציה. מחיר הנפט (מסוג ברנט) כבר זינק מעל למאה דולר לחבית, מה שמקשה עוד יותר על משימת התמרון העדינה שניצבת בפני הבנקים המרכזיים, שמנסים למצוא דרך לרסן את האינפלציה מבלי לגרום למיתון. הבעיה היא ש"בנקים המרכזיים לא יודעים לטפל בבעיות היצע", לפי מלניק.

כל זה מעלה ניחוחות של שנות השבעים, שעמדו בסימן אינפלציה, כולל בגלל ‘זעזוע מחירי הנפט’ לו גרמו מלחמת יום כיפור וקרטל אופ"ק. אם כי, מסייג מלניק, להבדיל משנות השבעים והאמברגו של אופ"ק, הרוסים צריכים את הכסף. "בלי הכנסות מנפט אין להם כלום". ובכל זאת, הוא מסכם, "העולם השתנה".