תוספת הרמטכ"ל: הזדמנות לחישוב מחדש של השכר בצה"ל

רק לעיתים רחוקות נפתח בפוליטיקה חלון הזדמנות לביצוע שינוי עומק, אמיתי ומשמעותי בחברה ובכלכלה. חלון הזדמנויות כזה נפתח עכשיו, ותלוי אך ורק בשאלה האם חברי הכנסת יהיו מסוגלים לעמוד מול הלחצים העצומים המופעלים עליהם להלבין את התוספות הבלתי חוקיות לפנסיות הצה"ליות המכונות "הגדלות הרמטכ"ל במסגרת הצעת חוק בקריאה ראשונה.

גם אם הצעת החוק עברה (בדוחק) בממשלה, ראוי לעצור, לא להעלות אותה במתכונתה השערורייתית - זו לא תהיה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה; המשבר באוקראינה שרק יעצים את יוקר המחייה והזעם הציבורי על הענקת תוספות של מיליארדים לקבוצה מתוגמלת היטב, צריכים להוביל לחשיבה מחודשת ולא להתעקשות קואליציונית שתעלה לנו מיליארדים, תפגע באמון הציבור בצה"ל ותגדיל פערים בחברה.

עתירה של עמותות רווח נקי וצדק פיננסי שדורשת לחדול ממתן ההגדלות, הוגשה לפני למעלה משנתיים, וכעת הדברים הגיעו לנקודת רתיחה. בג"ץ דורש תשובות ואף נראה שסבלנותו במתן אורכות למדינה הגיעה לקיצה. המדינה לא יכולה להגן על המשך מתן ההגדלות בפני בג"ץ מהסיבה הפשוטה שההגדלות הניתנות היום הן פשוט לא חוקיות. אך מהצד השני, משרד הביטחון לא נכון לוותר על הכסף שניתן שלא כדין ועושה ככל שביכולתו על מנת להלבין בחקיקה את המצב הקיים.

צה"ל כאמור מתבצר בעמדותיו, שבוי בתפיסות ישנות ובלתי רלוונטיות ואינו מוכן לשום חשיבה מחודשת על מבנה התמריצים בצבא. הדיון הסוער בהגדלות הרמטכ"ל לפנסיה התקציבית של קציני צה"ל מצית רגשות רבים ומכעיס את הציבור באופן חסר תקדים. הציבור מבין ומרגיש שהטחת האשמות כדוגמת "פוסט ציונים" ומתן הסברים אודות הפקרת הלוחמים, הינם לא יותר מדמגוגיה פוגענית, שבאה לשרת רק את הגמלאים ולא אותו.

לא מתגמל את הלוחמים

מי שצולל לפרטים רואה שהתמונה היא בדיוק הפוכה. לא את הלוחמים מתגמל צה"ל. ההגדלות ניתנות דווקא למי שהתגייסו מאוחר, כמו עתודאים למשל או למי שהשתחררו מהשירות הצבאי ושבו אליו, אפילו לאחר מספר שנים. גם הטענה שבהצעת החוק החדשה הלוחמים מתוגמלים ביתר הינה הטעיה בוטה, מי שמתוגמל באחוז הגבוה ביותר במסגרת ההצעה הם דווקא העתודאים - כל מה שצריך זה פשוט לקרוא את הצעת החוק.

צה"ל מודה כי הוא ניצב בפני בעיה- הקצונה הצעירה עוזבת. בניגוד לדמגוגיה המהדהדת עצמה בימים האחרונים, הנשירה הזו אינה נובעת מהמאבק כנגד התוספות הבלתי חוקיות לפנסיה, אלא ממערך התמריצים המעוות של צה"ל. תשלומי עתק למי שכבר פרשו על פני תגמול הולם של חיילי החובה והקצונה הצעירה על מנת לגרום להם להישאר ולא לעזוב.

פערי השכר בין צעירים לוותיקים בצה"ל גדולים באופן משמעותי. השכר במקצועות הקצונה בצה"ל נמוך בתחילת הקריירה הצבאית, בהשוואה לצבאות זרים שנבחנו בדוח שפרסם האוצר, אולם הוא עולה בצורה חדה עם הוותק ועם הדרגות, כך שהמעבר לקבע מובהק בצה"ל (סביב גיל 28) גם מזניק את השכר והופך לגבוה מאוד בהשוואה לרוב מדינות שנבחנו במסגרת הדוח.

אנחנו נמצאים היום בנקודה קריטית- שר הביטחון מבקש להפיס את דעתם של המתנגדים ומבקש שיצביעו לטובת העברת הצעת החוק בקריאה ראשונה. את הדיונים המהותיים הוא מעדיף לדחות לשלב בו החוק יעבור לוועדת חוץ ובטחון לאחר הקריאה הראשונה, זירה נוחה ואוהדת, מבחינתו. אם היה מדובר בהליך חקיקה אחר, הטיעון הזה יכול היה להחזיק מים- אך בענייננו לא זה המקרה. מרגע שההצעה תעבור בקריאה ראשונה מרבית הסיכויים שבג"ץ ימשוך ידו מהנושא בשנים הקרובות ולא יעצור את המשך מתן ההגדלות. בזמן הזה, ימשיכו פורשי הקבע לקבל את הגדלות הרמטכ"ל באין מפרע והצעת החוק תהפוך להיות בלתי רלוונטית, משעה שאחרוני זכאי הפנסיה התקציבית בצה"ל עתידים לפרוש בשלוש השנים הקרובות. בכך תתפספס הזדמנות היסטורית לדיון מחודש במערך התמריצים של צה"ל. לא דיון מצומצם במסגרת דיוני וועדת חוץ ובטחון, אלא עוד קודם לכן ובאופן רחב, מערכתי, כן ואמיץ נדרש דיון בממשלה עצמה. דומה שהצורך בדיון שכזה דחוף מתמיד, הן בשל הקושי של צה"ל לשמור על קצונה צעירה איכותית והן נוכח התרסקות אמון הציבור בהתנהלות הכלכלית של צה"ל, כפי שעולה ממחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה בנושא, שפורסם לאחרונה.

מאבקם הנואש של צמרת אנשי הביטחון על תוספות לפנסיות הצה"ליות, פנסיות הגבוהות פי 5 ממרבית משרדי הממשלה (בנוסף לכך שעמיתיהם במשרדי הממשלה עובדים למעלה מעשרים שנים יותר מהם), מעיד על חוסר הבנה של שוק העבודה במקרה הטוב, או על דאגה לכיס שלהם ושל חבריהם הבכירים, במקרה הרע. אין כל סיבה מדוע עו"ד, כלכלן או מהנדס המשרתים בקבע ישתחררו בגיל 42 משל היו מפקדי גדודים בחזית.

עיוותי השכר והתמריצים בצה"ל זועקים לשמיים, הם אינם בלתי חוקיים כפי שההגדלות בלתי חוקיות, אבל הם מעידים על תקיעות מחשבתית והיעדר יצירתיות מחד ותחושה שאוצר המדינה פתוח בפניהם כל אימת שיחפצו, מאידך.

לחשב מסלול מחדש

סיעת העבודה וחה"כ וסגן השר אביר קארה, צודקים בהתעקשותם לעצור הכל לפני קריאה ראשונה ולא להיכנע לאיומי הפלת הממשלה מפי מי שבעצמו החרים הצבעות והפר הסכמים קואליציוניים. הם הבלם האחרון, בדרישתם לחשיבה מחודשת ומי שיכולים להציל את ההזדמנות לשינוי ההכרחי במערך התמריצים בצה"ל. זהו חלון הזדמנות נדיר לעצור ולעשות "חישוב מסלול מחדש" על כל מערך התמריצים בצה"ל, לא רק כי אין להמשך העיוות רוב בכנסת, לא רק כי הקופה הציבורית היא של כולנו ולא רק של צה"ל, אלא כיוון שצה"ל עומד לאבד את הנכס היקר ביותר- אמון הציבור.

הכותבות הן היועצת המשפטית והמנכ"לית של עמותת רווח נקי מהעותרות ביחד עם עמותת צדק פיננסי כנגד "הגדלות הרמטכ"ל"