ישראל צריכה לעמוד לצד אוקראינה - עבור אוקראינה ועבור עצמה

בימים האחרונים, העולם צופה מנגד בעוד שסיוט בלהות מתגולל לנגד עיננו, מעצמה גרעינית וחברה קבועה במועצת הביטחון תקפה קינטית מדינה ריבונית אחרת, והכל מתרחש על יבשת אירופה. ביום הראשון ללחימה, הוציא שר החוץ, יאיר לפיד, הודעה טלוויזיונית, בה גינה את המתקפה הרוסית באוקראינה. קודם לכן, רה"מ נפתלי בנט הכיר בריבונותה של אוקראינה וזכותה לשלמות טריטוריאלית. בכך, דחה על הסף את הרטוריקה הרוסית. יש לציין שזו נחשפה במערומיה כבר לפני הפלישה לאוקראינה כאשר הנשיא ביידן הורה לחשוף מידע מודיעיני נגד רוסיה, במטרה מוצהרת לחשוף את כוונותיו האמיתיות של הנשיא פוטין במלחמה התודעתית שניהל לפני ובזמן המתקפה.

הגינוי בידי משרד החוץ הוגדר בתקשורת כ'רפה' ומדיניות ה'ללכת בין הטיפות' ספגה ביקורת כחלשה מדי. מנגד, ביום השני ללחימה, בחדשות 12, ח"כ צחי הנגבי (הליכוד) הטה את הדיון לצד ההפוך באומרו כי אין מקום למדינת ישראל לצאת נגד רוסיה ואף ציין כי למוסר אין מקום ביחסים בינלאומיים. אימרה שכזו צריכה לזעזע כל אזרח במדינת ישראל. לא זו בלבד שהיא שגויה מוסרית, למדינה יהודית ודמוקרטית שהוקמה לאחר שהעולם עמד מנגד לזוועות, היא אף מהווה סכנה לאינטרסים של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית.

טוב שישראל עומדת לצד אוקראינה, וטוב היה לו היתה עושה יותר

ישנם רגעים מעטים בחיי אומה, ובחיי הקהילה הבינלאומית בה צריכים להתאגד לטובת עקרונות בסיס משותפים: ערך החיים, ריבונות, שלמות טריטורלית, ונגד בריון עולמי. לא מדובר במחלוקת של מה בכך בין כמה מדינות חברות, אלא בקריאת תגר על הסדר העולמי. גם אם לישראל אינטרס בגזרה הצפונית שלה אל מול רוסיה ובעוד ארה"ב של ביידן אינה ששה לצאת להגנה צבאית לטובת ידידותיה בזמן הקרוב, טוב שישראל עומדת לצד אוקראינה, וטוב היה לו היתה עושה יותר. אחרת, כיצד ישראל יכולה לקרוא לעולם לעמוד איתן נגד משטר איראני הקורא להשמדתה? או לצפות שמקבלי החלטות, שופטים ותובעים בינלאומיים יאמינו לשליחי המדינה הטוענים שמדינת ישראל היא חלק מהעולם החופשי, משלטון החוק הבינלאומי והדוגלת באותם עקרונות אוניברסליים העומדים בבסיס המשפט הבינלאומי של שלום ובטחון בינלאומיים?

מינוף עמדתה המוסרית של מדינת ישראל תקנה לה מרחב פעולה שהצטמצם בשנים האחרונות. אל מול שפת הכוח הצבאי הסובייטי של פוטין, ובהיעדר מנהיג אמריקאי בדמותו של בוש שהציב עולם דיכוטומי של חבר או אויב (בעידן של המלחמה הגלובלית נגד הטרור), ישראל צריכה לעמוד לצד העולם החופשי.

כך אנו צופים שגם אם התמהמהה, תגובתן של מדינות האיחוד האירופי הגיעה. האיחוד האירופי אסר על תעופת מטוסים רוסיים, כולל מטוסים פרטיים, מעל השטח האווירי של מדינות האיחוד, גרמניה ושוודיה תשלחנה טילים וכלי נשק לאוקראינה בניגוד למדיניותן. עבור שוודיה תהיה זו הפעם הראשונה מאז 1939, כששלחה לפינלנד נשק להגנה מפני פלישה סובייטית. במעשים, ישראל תשלח משלחת הומניטרית אזרחית לסייע באוקראינה ושרת הפנים, איילת שקד הכריזה כי תיירים מאוקראינה יוכלו לקבל הארכת ויזה לחודשיים אם יבחרו בכך. אולם עד לכתיבת מילים אלה לא התקבלה החלטה לשלוח כיפת ברזל לאוקראינה להגנה מפני ירי טילים רוסי. לא רק שסימני הסולידריות, רפים ככל שיהיו, שמפגינה מדינת ישראל לטובת מדינה חסרת ישע, השואפת לבנות את עצמה כדמוקרטיה וכמדינה בין העמים, צריכה לעודד את אזרחי מדינת ישראל, אזרחי המדינה צריכים לקרוא ליותר.

מעשי התוקפנות של פוטין מאיימים לגרור את העולם 70 שנים אחורנית. יתכן והזיכרון של המלחמה הגדולה (השנייה) מעומעם מדי בכדי שרטוריקה דקדנטית על 'חוסר רלבנטיות' של המוסר תגרום לשבירת כלים באולם הטלוויזיה, אך כדאי שנזכור שעולמנו קם ועומד על עקרונות אוניברסליים, בייחוד ברגעי קיצון. אנחנו נמצאים בפרשת דרכים, בין עולם של חושך ובריונות לבין עולם של שלום ובטחון, זכויות הפרט ושלטון החוק, וכדאי שמדינת ישראל תהיה בצד הנכון של ההיסטוריה הנכתבת ממש עכשיו.

הכותבת היא מנהלת הקליניקה למשפט בינלאומי פלילי והומניטרי בביה"ס הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן וחברת פורום דבורה