מלחמה לטווח ארוך תכריע את רוסיה כלכלית ופוליטית

פלישת רוסיה לאוקראינה עוררה חששות כי רוסיה תוכל לנצל את התלות היחסית של המערב באספקת חומרי גלם ממנה, במיוחד אנרגיה, על מנת לנטרל כל התנגדות למהלך, ואולי אף למהלכים צבאיים רוסיים נוספים במזרח אירופה. רוסיה אכן היא מקור חשוב לאנרגיה במערב אירופה, במיוחד גרמניה ואיטליה, אשר מקבלות כ-40% מתצרוכת הגז שלהן דרך מערכת צינורות שמקורה ברוסיה. רוסיה היא יצואנית חשובה של חומרי גלם חשובים נוספים כגון חיטה וברזל. רוסיה מספקת כשליש מיבוא הפלאדיום והואנדיום למערב אירופה, חומרים הנחוצים בתעשיית הרכב. ניתוק ממקורות אלו, בוודאי ניתוק פתאומי, יכול להשבית את הייצור בתעשיות מערביות חשובות או לייקר אותו מאוד. עליית מחירי המזון וקושי לחמם בתים בחורף צפויה לעורר תסיסה בציבור האירופי.

אולם זוהי תלות גומלין. כשם שהמערב תלוי באספקת חומרי הגלם מרוסיה בטווח המידי, רוסיה תלויה בהכנסות ממכירות אלו, משום שאין לה הכנסות משמעותיות במטבע זר מעבר לחומרי גלם, והיא זקוקה למטבע זר על מנת לייבא מוצרי תעשייה רבים וחשובים. אין למשל תעשיית אלקטרוניקה ורכב משמעותית ברוסיה. אין תעשיית שבבים. למעשה, רוסיה תלויה במערב ביבוא של מוצרים הנחוצים לקיום חיים מודרניים. אומנם רוסיה התכוננה למהלך באוקראינה ואגרה רזרבות מט"ח גדולות (בשווי כ-35% מהתוצר שלה), ואף המירה כ-20% לזהב, בניסיון לצמצם את התלות במטבעות ומערכות תשלומים מערביים. רוסיה לכאורה יכולה לוותר על הכנסות מיצוא למספר חודשים, אך גם במערב ישנם מאגרים שמאפשרים להתמודד, לפחות חלקית, עם מחסור. המערב מצדו, יכול להטיל אמברגו על יצור מוצרי תעשיה שונים לרוסיה, ובאופן הדרגתי למעשה כבר החל בכך, מתוך כוונה להתמקד במוצרים שרוסיה תתקשה למצוא להם מקורות לא-מערביים. רוסיה תלויה ביבוא המוצרים האלו יותר משהמערב תלוי ביצוא שלהם אליה.

גיוון מקורות

האם סין יכולה לספק מוצרים אלו לרוסיה, במקום המערב? כבר מספר שנים, בוודאי מאז הפלישה לקרים ב-2014, שרוסיה מקדישה מאמצים רבים לגוון את מקורות המימון ושותפי הסחר שלה, על מנת לצמצם את החשיפה הכלכלית שלה למערב. אם המערב הופתע מהמהלך של רוסיה באוקראינה, הרי שרוסיה ניסתה להיערך למצב זה מראש. ההצלחה הייתה חלקית. ומההעדפה הנגלית הזו אנו למדים שבתחומים שהדבר לא הסתייע, יקשה על רוסיה עתה למצוא חלופות מהירות. במקרה של נתק כלכלי בין רוסיה למערב, סין תוכל בוודאי לספק חלק מהצרכים הרוסיים, אך לא את כולם, ולא בכמות ובאיכות שהסחר עם המערב מציע. ממילא סין תנצל את הצורך הרוסי ותגבה מחיר פוליטי וכלכלי גבוה ככל שתוכל. גם עבורה, כמשתקף בהעדפה הנגלית, עדיף לייצא למערב, המשלם היטב ובמטבע קשה.

בטווח הארוך, רוסיה איננה יכולה לנצח מלחמה קרה נוספת עם המערב, שאולי כבר החלה. רוסיה, בגלגולה הקודם כברית המועצות, כבר הפסידה מלחמה כזו. במלחמה קרה כיום, מערב אירופה עשירה ומתקדמת מבחינה טכנולוגית, לא הרוסה, רעבה ולאומנית כפי שהייתה בשנות ה-40 של המאה ה-20. רוסיה וגם סין מפגרות אחרי המערב, בטכנולוגיית החיסונים, הנדסה גנטית, אויר וחלל, שבבים, מערכות הפעלה של מחשבים ומערכות תשלומים בינ"ל. הן, ובמיוחד סין, מודעות היטב לפיגור הזה ומאוד משתדלות לדביק אותו, אך ללא הצלחה משמעותית. וגם בתחום חומרי הגלם, בתוך מספר שנים מדינות המערב יכולות להתאים את משקיהן למציאות החדשה. משאבי הטבע והפוטנציאל החקלאי המשולב של ארה"ב, קנדה ואוסטרליה (שלא לדבר על שטחן ואוכלוסייתן) עולים משמעותית על אלו של רוסיה. בעולם אסטרטגי אפשר להרחיב ביבשות אלו גידולים, כריה ושאיבה בענפים שבעולם כלכלי לא היו רווחיים.

מה פוטין רוצה?

האם פוטין אינו מודע לכך? הלוא הוא פוליטיקאי מנוסה ולפחות עד עתה נתפס כמקבל החלטות שקול, אשר מתייעץ עם מומחים ומקשיב לדעתם המקצועית. מה הוא מבקש להשיג? אומנם לא ניתן לעצור את השתלטותו על אוקראינה באמצעים כלכליים, אך המערב כבר מחמש את אוקראינה, וימשיך בוודאי לחמש ולממן התנגדות צבאית שם גם אם ממשלת אוקראינה תיפול. אם המערב ידע לעשות זאת מול בריה"מ באפגניסטן בשנות ה-80 של המאה הקודמת, יקל עליו לעשות זאת כיום באוקראינה. לא ברור שרוסיה תוכל ליהנות מאוקראינה, והתשה שם תקשה על מהלכים דומים במקומות אחרים במזרח אירופה. אך בחשבון אחד פוטין בהחלט יכול להרוויח מהמשבר. עד הפלישה, אוקראינה המחישה שאוכלוסייה רוסית יכולה לקיים מערכת דמוקרטית שלא נשלטת ע"י תומכי הקרמלין. פוטין, שחושש מהדוגמה הזו, כנראה מנסה לשדר מסר לאזרחי רוסיה, כי כל ניסיון לדמוקרטיזציה רק יוביל לאי יציבות כלכלית ופוליטית. יתכן ששימור המשטר הרוסי הוא המניע העיקרי לפלישה.

הכותב הוא ראש התוכנית ללימודי האיחוד האירופי באוניברסיטת תל אביב