המלחמה באירופה תגרום לעליית מחירים נוספת בישראל

בימים האחרונים מטילות מדינות העולם סנקציות על רוסיה. מדינות המערב מנסות לתאם את הסנקציות ביניהן, כמו איסור על יצוא לרוסיה של מוצרי טכנולוגיה עילית, לייזרים, חיישנים, חלקי חילוף לתחבורה, ציוד לזיקוק נפט וכו'. מהצד השני, אנו שומעים שרוסיה היא מדינה גדולה, בעלת הרבה משאבים, ולכן היא יכולה לייצר את הכול לבד.

הגבלת מסחר בינלאומי יכולה להזיק למדינה קטנה יותר מאשר למדינה גדולה, הרי מדינה קטנה לא יכולה לייצר את הכול לבד. למשל, ישראל לא מייצרת רכבים כלל, היא מייבאת אותם. מאידך, היא מתמחה ביצור מוצרי ושירותי הייטק ומייצאת אותם למדינות אחרות.

אז למה מדינות גדולות, מפותחות וחזקות שיכולות לייצר את הכול לבד עדיין משתתפות במסחר בינלאומי? התשובה פשוטה: הן עושות את זה כי זה כדאי להן. מסחר בינלאומי מאפשר למדינות להתמחות בייצור מוצרים שקל וזול יותר להן לייצר. הן מוכרות את המוצרים הללו למדינות אחרות, ובמט"ח שקיבלו מהמכירה הן קונות מוצרים אחרים. כאשר מטילים סנקציות על מדינה גדולה ומגבילים את הסחר הבינלאומי שלה, היא תוכל לייצר סחורות לבד, אך הייצור יהיה יקר יותר, לא אפקטיבי, והמעבר ייקח זמן, אם בכלל יהיה אפשרי.

כאשר אוסרים מכירת מוצרים של טכנולוגיה עילית וחלקי חילוף לתחבורה, הדבר פוגע קשות בפיתוח טכנולוגי של המדינה, מוריד איכות מוצרים, מאט את הצמיחה וגורם לעליית מחירים משמעותית. 

הדוגמה של ברית-המועצות 

איסור דומה על מכירת טכנולוגיה עילית היה קיים בעבר גם לברית-המועצות בזמן המלחמה הקרה. בתקופה זו, ברית-המועצות ייצרה בעצמה את רוב המוצרים, החל מרכבים ועד לטלוויזיות ומכשירים רפואיים ואלקטרוניים. אך האיכות של רוב המוצרים האלה הייתה ברמה ירודה בהשוואה למוצרים שיוצרו במדינות המערב, ולמרות האיכות הנמוכה יחסית, היה קיים מחסור בהם.

כמובן שהיו ענפים ברמה יותר גבוהה, כמו למשל תעשיית החלל או ייצור נשק, לשם הפנתה המדינה את כל המשאבים הנדרשים. המדינה הקימה מערכת של מכוני מחקר בהם המדענים הסובייטיים פיתחו טכנולוגיות חדשות בהן לא היו יכולים להתחלף עם העולם המערבי, אך הדבר עדיין לא היה מספיק.

להגבלות שהטיל המערב על ברית-המועצות היו השלכות משמעותיות, והמשבר הכלכלי שפרץ בברית-המועצות לשעבר - אומנם לא רק בגלל ההגבלות הללו אך גם בזכותן - הביא בסוף להתפרקות של האימפריה הסובייטית. 

חשוב להבין שהאפקט של הסנקציות על כל מדינה בעולם הוא לא מיידי אלא אפקט מתמשך ומצטבר. לכן אם מטילים סנקציות על רוסיה היום, הן יוכלו להשפיע רק בעוד תקופה מסוימת, ואת ההשלכות הראשונות האזרחים הפשוטים ברוסיה יתחילו להרגיש במשך חודשים או אפילו יותר. 

ההשלכות בישראל 

ההשלכות הכלכליות של המלחמה באוקראינה על ישראל הם בעיקר עליית מחירים נוספת. הסיבה לכך היא שהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) של אוקראינה מהווה 0.18% מהתוצר העולמי. לצורך ההשוואה - התוצר הישראלי מהווה 0.5% מהתוצר העולמי.

בייצור מוצרים מסוימים, אוקראינה תופסת מקום חשוב בעולם. למשל, בייצור העולמי של שמן חמניות, חלקה של אוקראינה הוא כשליש (34%); ביצוא העולמי של שמן חמניות, אוקראינה במקום הראשון בעולם; חלקה ביצוא העולמי של דגנים הוא 15%; וביצוא המתכות העולמי היא במקום העשירי.

עם התפרצות המלחמה באוקראינה, סביר להניח כי הייצור באוקראינה ירד, כיוון שהמשק הפנה את כל המשאבים למלחמה ולא לייצור, וזה אומר שהיצע הסחורות ירד גם הוא. הדבר יביא לעליית מחירים בעולם בכל הסחורות בהן לאוקראינה יש חלק משמעותי.

למרות שביבוא הישראלי אוקראינה נמצאת במקום ה-22 בלבד, ישראל מייבאת ממנה סחורות כמו כל העולם: דגנים, מוצרי מזון, ברזל ומתכות המשמשים בעיקר לבנייה. עליית מחירים על הסחורות האלה בעולם תביא לעליית מחירים גם בישראל. 

השפעה גם על הבנייה וההייטק 

רוב מוצרי מזון מכילים בצורה כזאת או אחרת שמנים, ולכן עלייה במחיר השמן תתגלגל למחירים של מוצרי מזון אחרים. בדומה לכך, עליית מחירים על מתכות המשמשות בבנייה תביא לעליית עלויות בענף הבנייה ולעלייה במחירי הנדל"ן. מדובר בעליית מחירים שאמורה להתרחש נוסף לעליית המחירים שחלה בתקופה האחרונה.

פרט לסחורות, היבוא החשוב ביותר מאוקראינה לישראל הוא יבוא השירותים, רובם שירותי תכנות (מיקור חוץ) בתחום המחשבים. יבוא השירותים נמצא בעלייה בשנים האחרונות והגיע בשנת 2020 ל-78 מיליון דולר. ידוע לכולנו שבישראל יש חוסר בעובדים משכילים שיכולים לעבוד בהייטק, ולכן הפרקטיקה של מיקור חוץ התרחבה והפכה למקובלת.

באוקראינה יש כוח עבודה משכיל וזול יחסית לשוק הישראלי, ולכן חברות הייטק ישראליות מגייסות עובדים במזרח אירופה, ובפרט באוקראינה. הן לא מעסיקות אותם באופן ישיר, אלא משתמשות בשירותיהם כמיקור חוץ. אם לא יהיה ניתן לגייס יותר כוח עבודה זול, זו יכולה להיות פגיעה משמעותית בהייטק הישראלי.

הכותבת היא חוקרת ומרצה בפקולטה לכלכלה ולמינהל עסקים, חוקרת במכון להגירה ושילוב חברתי, המרכז האקדמי רופין