המלחמה באוקראינה: אסור לחזור על טעויות העבר ביחס לקליטת העלייה

כבר שבוע ללחימה באוקראינה, כל מהדורות החדשות, הרדיו והטלוויזיה מציגות זוויות שונות למה שמתרחש ומראיינים את אזרחי אוקראינה. אבל על מה שצועק בין השורות בסיקור מהשטח לא מדברים. תגידו, שמתם לב שממש לא קשה למצוא אזרחים אוקראיניים דוברי עברית?

אחד הרגעים שמזקקים את זה בצורה הטובה ביותר קרה בשידור חי בחדשות 12. אורי איזק מסתובב בין תורי הענק של הרכבים סמוך לגבול ובזמן שמשדר אל יונית לוי הוא בודק רנדומלית עם אחד הנהגים האם במקרה הוא דובר אנגלית. הפלא ופלא הנהג הראשון שהוא נופל עליו משיב לו בחיוך שהוא דובר עברית. מרוב תדהמה וכלא מאמין למציאה, אורי קצת שוכח שהוא בשידור חי ואומר לו בצחוק "מה אתה מסתלבט עליי? אתה מסתלבט?". הוא לא הסתלבט, והוא ממש לא היחידי.

איך קרה שיש כל כך הרבה מרואיינים דוברי עברית? ואיך הם הגיעו לאוקראינה? התשובה לכך טמונה במרכיבי קליטת העלייה ובדגש על אלו שעלו משטחי ברית-המועצות לשעבר. קליטה במדינה חדשה טומנת בתוכה מדדי הצלחה כמו היכולת של האדם העולה להרגיש תחושת שייכות, יכולת למוביליות חברתית והתבססות כלכלית, ייצוג הולם והגשמה עצמית. כשאלה לא מתקיימים, כ"דלת מסתובבת" העולים שבים למדינות המוצא או עוברים הלאה - ישראל הופכת ל"מקפצה", נקודת עצירה לתקופת זמן מוגבלת, עד מעבר למדינה שלישית כמו קנדה או גרמניה.

לפי התחזיות והתמונה באירופה, אנחנו לקראת גל עלייה גדול מאוקראינה ובעוד מספר שבועות נתחיל לקבל גם בקשות מיהודי רוסיה שחווים שפל כלכלי אדיר. ברגעים אלו ממש, אלפים נוהרים לגבולות המדינות השכנות בכדי לחצות את הגבול ומחפשים את נציגי הסוכנות היהודית ולשכות הקשר "נתיב" בכדי להציג מסמכים לקבלת אישור עלייה.

אין הערכה ברורה כמה עולים חדשים יגיעו כעת לישראל מאוקראינה ומהמדינות השכנות, אך אי אפשר שלא להיזכר בעליית שנות ה-90, אז העריכו כי יגיעו לכל היותר כ-100,000 עולים מברית-המועצות ובפועל עלו ארצה פי 10. מדינת ישראל נתפסה לא ערוכה מבחינה תעסוקתית, מבחינת דיור ומבחינה חברתית, ועל כך אנו כחברה משלמים עד היום. למשל, עולים שהיו חייבים לצאת לעבוד בכדי לשרוד - אינם יודעים עברית עד היום, רבים לא השתלבו בשוק התעסוקה בהתאם ליכולותיהם ועוד. אסור לנו לחזור על אותן הטעויות כעת.

עד כתיבת מילים אלו לא הוקמה ועדת עלייה וקליטה בכנסת שתערך לקליטתם באופן מוסדי. ישנו צורך דחוף בהקמת גוף סטטוטורי שירכז את הטיפול בכל שלבי העלייה, אחרת נחזור על ההיסטוריה וניצור דלת מסתובבת. אנחנו חייבים לאמץ ראיה הוליסטית ולאפיין את "מסע הלקוח" של העולים החדשים שיגיעו. החל מהאינטראקציות שלהם עם לשכת הקשר נתיב והסוכנות היהודית ועד לקליטתם דרך המרכז לשלטון מקומי ברשויות המקומיות ברחבי הארץ. המסע הזה כולל גם את האופן בו שכניהם לבניין והחברה הישראלית כולה תעטוף את העולים ותקבלם אותם בברכה.

גם אני נולדתי שם, בקייב, ובתעודת הזהות רשומה לי ארץ הלידה - ברית-המועצות. לא נולדתי באוקראינה העצמאית ואין לי זיכרונות ממנה אלא רק סיפורי משפחה שעיצבו את הזהות והשייכות שלי לקהילה היהודית מברית-המועצות לשעבר. אני יודעת שאני והורי זכינו למקלט בארץ, כי לחיות כיהודיים תחת השלטון הסובייטי היה בלתי נסבל, הורי ביקשו לעצב עתיד טוב לילדים שלהם בארץ היהודים. וכעת, אלפי עולים עתידים להגיע לישראל עם ילדיהם על הידיים, נאחזים בקשר היהודי בכדי להינצל מהתופת ועושים את דרכם לגבולות בתקווה שארץ ישראל תהיה היעד הסופי. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עובר עליהם, אבל אני כן יודעת מה סבתי הרגישה כשנמלטה ממש מאותה העיר ב-1941 כשהנאצים פלשו - ייאוש, אובדן תקווה וחרדה גדולה מהלא נודע. רגשות אלו בוודאי ילוו את העולים החדשים לישראל אשר נמלטים מהתופת וזו תהיה המשימה שלנו לתת להם מעטפת חמה של קליטה. לראות בהם אחים ואחיות על אמת ולא כסעיפי חוק השבות שהצליחו להשתרבב ארצה.

בכל עשור מאז קום המדינה זוכים יהודים מקהילות השונות המרכיבות את עם ישראל למקלט, עכשיו תורנו להיכנס לדפי היסטוריה ולהירשם כקולטים שלמדו כבר כמה מסקנות מהעליות הקודמות. ועדה סטטוטורית שתתכלל את תהליך הקליטה צריכה לקום באופן בהול ומיידי, נציגי קואליציה ואופוזיציה שיפעלו יחד באופן שוויוני לטובת המטרה הכל כך חשובה הזו - אחרת ההיסטוריה תשפוט אותנו שלא עשינו מספיק.

"הבאנו שלום עליכם", נחיתה רכה לעולים.

הכותבת היא ממייסדות לובי המיליון, עמותה שמקדמת צרכי ישראלים דוברי רוסית מול מקבלי ההחלטות