בני אדם התמכרו לאור סביב השעון, ויש מי שמשלם על זה את המחיר

"אחד הדברים שכמעט לא השתנו לאורך כל חיי כדור הארץ הוא האור", אומרת פרופ' נגה קרונפלד-שור, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה. "עידני קרח באו והלכו, בתי גידול נהרסו והשתקמו, אבל מבחינת תאורה, היום המשיך להפוך ללילה, הירח המשיך להתמלא בכל חודש, עונות השנה השתנו, אך לא רמות התאורה בהן. מאז שקיימים בעלי חיים על כדור הארץ, הימים מתארכים ומתקצרים בערך באותו דפוס".

לכן לא פלא שחיות רבות כל-כך התפתחו כך שיוכלו להסתמך על האור והתאימו אליו תהליכים ביולוגיים רבים שלהן. ואז הגיעו בני האדם, ולראשונה שיבשו את התהליכים האלה באמצעות זיהום אור בלילות, לאורך כל השנה.

"השעון הביולוגי שמושפע מן התאורה מאפשר לתכנן שינויים ולא רק להגיב להם", מסבירה קרונפלד-שור. "אני יודעת מתי עומד להגיע הערב ומתחבאת כי אני יודעת שהערב מסוכן לי. אני יודעת מתי לצאת לנדידה, מתי להיכנס לתרדמת החורף. מתי להיכנס להיריון כדי שהצאצאים ייוולדו בזמן הנכון. בעל חיים צריך להתנהג בצורה מסוימת בזמנים מסוימים, והמנצח על כך הוא האור".

 פרופ' נגה קרונפלד שור / צילום: יעל צור

ירח מלא מלחיץ את החיות

בני אדם אוהבים את האור וזקוקים לו (ראו מסגרת), וככל שהטכנולוגיה משתפרת, כך אנחנו מאירים חזק יותר, ובאזורים שהיו פעם נידחים יותר, גם כשאנחנו באמת זקוקים לאור וגם סתם בשביל הכיף, כי האור משמח אותנו.

אבל את החיים של חלק מחיות הבר זה משבש לחלוטין. "בעלי החיים של הלילה מפחדים מתאורה. לילות ירח מלא מלחיצים אותם והם אוכלים פחות, כי יש סיכון גבוה יותר שדורסים יראו אותם", אומרת פרופ' תמר דיין, יו"ר מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.

"כשאנחנו מאירים את העולם בלילה, כאילו הפכנו את כל הלילות לכאלה. החיות שפעילות בלילה מפרישות בלילות מוארים יותר הורמונים של סטרס, התזונה שלהן נפגעת, והדורסים באמת רואים אותן יותר וטורפים אותן יותר.

 פרופ' תמר דיין / צילום: יעל צור

"לפעמים התוצאה היא שהחיות הללו מתחילות להצר עוד ועוד את חלון הזמנים שבו הן יכולות להיות פעילות, וכשכל בני אותו מין יוצאים באותו חלון זמנים צר, זה מגדיל את התחרות בין הפרטים ומפחית את יכולת השרידות של כל אחד, וגם משבש את הסדר החברתי שלהם".

כך ניתן למצוא בסביבה של גני אירועים, במרחק של מאות מטרים מהגן, שינוי במגוון הביולוגי של החי לעומת אותו בית גידול אבל מרוחק מגני האירועים. המכרסמים באותם אזורים משנים את הרגלי הרבייה שלהם, ואת הפיזיולוגיה. "וצריך להביא בחשבון שממילא אנחנו מדינה צפופה עם מסדרונות אקולוגיים צרים מאוד", אומרת דיין. "אז יש לנו שטח שלכאורה מוכר ונשמר כשטח פתוח, אבל בפועל הוא מופרע על ידי האור".

האור משבש את מנגנון הרבייה

הבדלי יום ולילה הם רק חלק מהסיפור. "בעלי חיים שמתרבים באופן עונתי לומדים מהי העונה לפי כמות המלטונין המופרשת מהעין, וזה נובע מאורך היום", אומרת דיין. "אם מכרסמים, למשל, יתרבו בזמן הלא נכון, הצאצאים שלהם לא ישרדו בקור. לעומת זאת, בעלי החיים הגדולים רוצים לסיים את ההיריון באביב. אם מנגנון המלטונין שלהן לא יידע שהגיע החורף, הם לא יתרבו בכלל".

קרונפלד-שור מוסיפה: "חפרית מצויה, שהיא סוג של דו-חי (עבורנו ההדיוטות, מדובר בחיה שדומה לצפרדע), היא מין בסכנת הכחדה. בחיפה בצומת הצ'ק פוסט הייתה פעם שלולית חורף מלאה חפריות. לפני עשור התקבל אישור לבנות שם את מתחם ביג, על השלולית שבה זוהה המין הזה לראשונה בעולם. אנחנו קיבלנו אישור לאסוף את החפריות ולחקור אותן אצלנו בגן הזואולוגי, כדי להבין מהם תנאי החיים הנחוצים להן, ואז לאקלם אותם מחדש בשלולית אחרת. בדקנו בין היתר איך התאורה משפיעה עליהן, וראינו שהרבייה נפגעת בכל שלביה. גם הבקיעה, גם התפתחות הראשנים, וגם כאשר הם מגיעים לגוף הצפרדעי שלהם, יש בעיה בתהליך שינוי הצורה, הרגליים קצרות והם לא יכולים לשחות וטובעים. זאת למרות שהאור שבדקנו הוא בעוצמה נמוכה מאוד".

 חפרית מצויה. תאורת הלילה משפיעה על מנגנון הרבייה שלה. היום היא מין בסכנת הכחדה / צילום: עוז ריטנר

יש לבעלי החיים דרכים לפצות על השיבושים במנגנון המלטונין בגלל האור המלאכותי?קרונפלד-שור: "לא ממש, כל בעלי החיים שמתרבים עונתית מתבססים לשם כך על מנגנון המלטונין".

גם לקוצנים, אותם מכרסמים שנפגעים מהלחץ בלילות מוארים, יש בעיה ברבייה. "האור גורם להם להתרבות יותר, אבל פחות עוברים שורדים. בסופו של דבר, החשיפה לאור מפחיתה את השרידות של המין".

פרופ' אורן לוי מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר אילן חוקר את השפעת האור על רביית האלמוגים, שמושפעת מאוד ממופע הירח. "זיהום אור מלאכותי שמגיע מאילת משפיע מאוד על האלמוגים במפרץ", הוא אומר. "האלמוגים משחררים תאי ביצית ותאי זרע למים ביום אחד בשנה או בכמה ימים במהלך השנה. זו אסטרטגיה מוכרת ברבייה מינית. התזמון של הרבייה ליום אחד מסוים ושמירת כל ה'תחמושת' ליום הזה מגדילים את הסיכוי שתא זרע יפגוש תא ביצית ושייווצרו מספיק צאצאים. כך, גם אם חלקם ייטרפו או לא ישרדו מסיבות אחרות, ייוותרו מספיק כדי ליצור המשכיות".

החוקרים איתרו אלמוגים באזור חשוך והאירו חלק קטן מהם בתאורה דומה לזו שיש במפרץ אילת. "אם עושים את זה ביום הרלוונטי לרבייה שלהם, שהוא כמה ימים אחרי הירח המלא - הם לא מצליחים לשחרר את הזרעים והביציות".

איך האלמוגים מתזמנים את התאורה? הרי אין להם עיניים. "ראינו שיש לאלמוגים גנים שרגישים לאור. אם האור מגיע מוקדם מדי, הגנים הללו מושתקים או באים לביטוי לפני הזמן. ממש אפשר לראות את המנגנון שבאמצעותו האור משבש את הביטוי הנכון של הגנים באלמוגים", אומר לוי. "בנוסף לשיבוש בשחרור הביצית והזרע למים, זיהום האור גם שיבש מלכתחילה את ההבשלה של התאים הללו באלמוגים.

 אלמוגים במפרץ אילת. לא מצליחים לשחרר את הזרע והביצית ביום המיועד לרבייה בגלל התאורה / צילום: תמונה פרטית

"ישנם מינים רבים שמשחררים את התאים רק פעם בשנה. הכול שם מאוד רגיש. בנוסף לאור, גם טמפרטורת המים צריכה להיות מסוימת ושלא תהיה עננות שתסתיר את הירח. קבוצת חוקרים יפנית בחנה מה משפיעה על ההתרבות באחד המינים האלה. בכל יום האלמוגים הללו 'מודדים' את מרווח הזמן בין השקיעה לבין הזריחה של הירח. החוקרים הללו ראו שהתאורה בין השקיעה לזריחת הירח משבשת את הרבייה, אבל תאורה שמגיעה אחרי הירח מפריעה פחות. מחקרים כאלה מאפשרים לנו לתכנן את התאורה עבורנו בני האדם תוך פגיעה מינימלית בבעלי החיים".

המעבדה של לוי חוקרת גם את הדגים שחיים בתוך האלמוגים. "התאורה מפריעה להם לישון. אנחנו רואים אצלם סימנים ראשונים של נזק מוחי".

צבי הים הולכים אל הכביש המואר

יש הפרעות אחרות שאינן נובעות משיבוש מנגנון הפרשת המלטונין. אחד הסיפורים המוכרים הוא זה של צבי הים. "כאשר הם בוקעים הם צריכים ללכת לכיוון הים והם יודעים היכן הוא נמצא לפי אור הירח ואדוות הגלים", אומרת קרונפלד-שור. "כאשר מקימים כביש מואר ליד הים, הם מתחילים ללכת לכיוון תאורת הכביש, ושם הם מתים מרעב, מטריפה או נדרסים".

תופעה דומה פוגעת בציפורים, בעיקר ציפורי שיר, שנודדות לפי אור הכוכבים. "הן עלולות להימשך לתאורה של גורדי שחקים שמוארים כדי שיהיו גלויים למטוסים. הן עפות ועפות סביב האור ולא יודעות כיצד להיחלץ משם ולהמשיך. ואז בלילות מסוימים מוצאים פתאום המון גופות של ציפורים ליד גורד השחקים. פעם היו פשוט מנקים את הגופות בלי לשאול שאלות, עד שמישהו הבין מדוע הציפורים מתות דווקא שם".

הבעיה של הציפורים נצפתה גם באנדרטה לזכר אסון התאומים, המוארת בכל שנה ביום האסון. "מתברר שזה בדיוק שיא הנדידה, וכל הציפורים ממרחק של קילומטרים מתאספות לתוך קרני האור האלה, מאות אלפי ציפורים. בסופו של דבר החוקרים הגיעו להסדר עם העירייה, שהאור ייכבה מדי פעם ואז הציפורים יוכלו להיחלץ. זה לא פתר לגמרי את הבעיה, אבל הפחית את הפגיעה.

"בלוס אנג'לנס הקימו מכ"מ כדי לעקוב אחרי נדידת ציפורים ולהמליץ על כיבוי אורות בבניינים גבוהים בתקופות שבהן הנדידה היא בשיאה. אלה תובנות של ה-15-20 שנה האחרונות, לפני כן לא הייתה מודעות לנושא בכלל".

 מרכז הסחר העולמי. מאות אלפי ציפורים נאספות אל אור האנדרטה לזכר אסון התאומים במקום לנדוד בעקבות אור הכוכבים / צילום: Associated Press

לתכנן את התאורה אחרת

הדוגמאות הללו מראות שאפשר להפחית את הפגיעה בבעלי החיים בלי להקריב לחלוטין את חיי הלילה של בני האדם. "בתאורת רחוב וכביש, אפשר לשלב חיישנים ולהדליק את האור רק כשמישהו עובר", אומרת קרונפלד-שור. "את הגינות לא חייבים להאיר בלילה. אפשר לשים טיימר שמכבה את האור אוטומטית. טוב לגינה שיהיו בה מאביקים וקיפודים ודו-חיים.

"שאלה נוספת היא באיזה ספקטרום של אור אנחנו משתמשים. ספקטרום צהוב פוגע פחות. פעם היו מאירים גינות במנורות כדוריות לבנות שממש אפשר לראות את ההשפעה שלהן על כל היישוב. היום במקומות מסוימים יש יותר מודעות. באירופה מתחילים להאיר במינימום. בישראל רק עכשיו נהיה אופנתי להדליק מונומנטים בלילה. קשה לשכנע ראש עיר להפחית תאורה, אבל אנחנו אומרים להם שתאורה יכולה לפגוע בעטלפי החרקים, ואז יהיו בעיקר הרבה יותר חרקים. מי שלא מבין את זה, זו בעיה".

כבר עכשיו יש כאלה שמבינים. "אנחנו במשרד עובדים על מתווה לשימוש בתאורה מלאכותית להארת מרחבים פתוחים עירוניים. התחלנו בעבודה עם משרד הפנים כדי לקדם כללים לשימוש בתאורה", אומרת קרונפלד-שור.

"בניגוד לתהליכים ארוכי טווח כמו ההתחממות הגלובלית, בזיהום האור אפשר לטפל יחסית בקלות", אומר לוי. "אפשר להפחית את שעות התאורה, לעמעם אותה. במפרץ אילת אפשר לתכנן את התאורה כך שהיא תפנה לתוך העיר ולא לים, או להתמקד בספקטרום של אור שפחות מפריע לאלמוגים. אנחנו כבר רואים שעושים את זה במקומות כמו אוסטרליה".

דיין אומרת שבעבר דרישות התאורה במרחבים פתוחים נבעו מסיבות של בטיחות, "אבל עברו את הרף הנחוץ ועכשיו זו הפרזה עצומה", לדבריה. "באזור שבו אנשים מתהלכים, אפשר גם להאיר בגובה ברך. כך לא פוגעים ברוב החיות ועדיין רואים אור כוכבים".

קרונפלד-שור מזכירה שתאורה חזקה היא לא תמיד בטוחה. "לפעמים היא מאפשרת למישהו להתחבא בחושך ולראות אותנו כשאנחנו לא רואים אותו. לולא הייתה שם תאורה, העיניים שלנו היו מתרגלות לחשכה וכן היינו רואים משהו. גם גדרות היקפיות עם תאורה חזקה יוצרות אזורים מתים ומאפשרים לגורמים בעייתיים להתקרב יותר. ודווקא שימוש בחיישני אור בכביש כמעט נטוש יכולים לעזור כי האור יידלק כשבעל חיים גדול יעלה על הכביש, ואז הנהג יראה אותו, בעוד שאם הכביש כולו מואר אולי הוא לא ישים לב".

בעיית התאורה החמירה עם תחילת השימוש בנורות לד. "זו המצאה נהדרת אם משתמשים בה נכון", מדגישה קרונפלד-שור, "אבל אם חשבנו שהמצאת הלד תוריד את צריכת התאורה או תאפשר לשלוט באורך הגל, בפועל מה שקרה הוא שאנשים הבינו שיש פה תאורה זולה, שאפשר להשאיר את הנורה דולקת במשך שנה וזה יעלה דולרים ספורים. אם מחברים אותה לפאנל סולארי, אז בכלל לכאורה לא צריך לכבות אותה לעולם, ואפשר להאיר עוד ועוד אזורים ללא תשתית. ובחצרות פרטיות וברחובות מציפים באור, בפיזור ובעוצמה שמעולם לא ראינו. נורות הלד מצוינות לבני אדם, אבל אנחנו עושים בהן שימוש לרעה".

התיקנים דווקא משתגעים עלינו

דיין מדגישה שיש מינים שדווקא מרוויחים מהסיפור הזה של התאורה, כי הם יודעים לשרוד גם באור, והמפגע מפחית את התחרות מבחינתם. "כך מוצאים ליד בני אדם יותר חולדות ועכברים, ופחות יערונים, שהם מינים מקומיים בכרמל. בני אדם מפריעים להרבה מינים, אבל יש מינים שמשתגעים עלינו. תנים, תיקנים וחולדות".

תזכירו לנו מדוע חשוב לנו לשמור דווקא על המינים שלא טוב להם איתנו?קרונפלד-שור: "מערכות אקולוגיות מגוונות חיוניות להמשך קיומנו. כשמתחילים לפגוע במגוון הביולוגי, אי-אפשר לדעת איפה זה יסתיים, אילו יכולות נאבד בתחומים כמו הפריית צמחים, שמירה על טמפרטורה, ריכוזי חומרים שונים באוויר ובאדמה, הגנה מפני מזיקים, פירוק פסולת ועוד ועוד".

דיין: "חשוב לזכור שבעלי החיים בישראל ממילא סובלים מכל מיני תנאים בעייתיים. למשל צבי הים, האור הוא רק אחת הצרות שלהם, לצד פלסטיק וזיהום הים. אם היו לנו יותר צבי ים שאוכלים מדוזות, איזה כיף היה לנו היום".

התאורה המלאכותית משבשת גם את בני האדם

בני האדם הפכו עם השנים למכורים לאור. "כל רשת הביטחון של בני האדם נובעת מכך שיש תאורה. אנחנו תופסים אותה כקידמה וכביטחון, כי לא התפתחנו לראות בחושך", אומרת דיין. ובאמת, האור חשוב לנו. "אנחנו מסתגרים יותר ויותר בבתים, וסובלים מכך שאין לנו אור במהלך היום", אומרת קרונפלד-שור.

"רמות התאורה לא מספיקות לנו ביום, ובלילה אנחנו נחשפים ליותר מדי אור יום, וההבדל בין אור ללילה מיטשטש. אז חשוב לנו שיהיה אור ביתי או משרדי חזק במהלך היום, כתחליף לאור השמש שמנענו מעצמנו, אבל גם חשוב לכבות אותו בלילה".

בשנים האחרונות למדנו להכיר את ההשפעות של תאורה מוגזמת על דפוסי הערות והשינה שלנו. אולי כבר יישמתם עצות כמו להימנע מאור בשעות שלפני השינה, בעיקר מאור שנובע מטלפונים או ממחשבים ניידים ומוקרן ישירות לעין, ואולי גם התקנתם מסנן לגוונים הכחולים של האור בניסיון להתמודד עם הבעיה. אבל מתברר שבני אדם מושפעים גם עונתית מהתאורה, וייתכן שאנחנו מושפעים ממנה באופן שאנחנו עדיין לא מבינים.

"כמו לבעלי חיים, לבני האדם היה בעבר ריתמוס עונתי של לידות", אומרת קרונפלד-שור. "אפשר לראות שמהמהפכה התעשייתית, כשהתחלנו לשלוט בתנאי הסביבה, הלידות מפוזרות בצורה קצת יותר אחידה על פני השנה, אבל עדיין לידות נפוצות יותר בקיץ. לא במקרה ג'ון, אלת חודש יוני, נחשבת בתרבויות מסוימות גם לאלת הנשים והפריון.

"יש עדיין דברים שאנחנו עונתיים בהם. למשל מחלות מידבקות. מערכת החיסון מראה ריתמוס מסוים שמושפע ממלטונין. כך אנחנו מכינים את הגוף להתמודד עם איומים שצפויים בחורף. כבר פורסמו מאמרים שמראים שאופן השימוש שלנו כיום בתאורה כנראה פוגע בכך, אם כי אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה לעשות כדי להתמודד עם התופעה".