בחברה החרדית מצאו דרכים עוקפות להמשיך לצרוך כלים חד-פעמיים

עד כניסתו לתוקף של הצו המטיל מס על כלים חד-פעמיים בנובמבר האחרון, עמדה צריכת כלי הפלסטיק החד-פעמיים בישראל על 7.5 ק"ג לנפש בשנה, פי 5 מממוצע הצריכה באיחוד האירופי. בסך-הכול הוציאו הישראלים מדי שנה כ-2 מיליארד שקל על כלים חד-פעמיים. לפי נתוני סטורנקסט, מאז החלת הצו נרשמה ירידה מסוימת בצריכה (בינואר - כ-15%), אולם כעת מציע מחקר חדש כי בכל הנוגע לחברה החרדית ניתן היה להגיע לרמה דומה של הפחתה באמצעות קמפיינים מותאמים, במקום על-ידי הכפלת המחיר.

הבחירה לבצע את המחקר דווקא בחברה החרדית, ולהשתמש בו כאבן בוחן לכלל האוכלוסייה הישראלית, נעשתה לדברי החוקרת ד"ר ענת צ'צ'יק מהמחלקה לגאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר אילן, בין היתר על רקע העובדה שחברה זו חשופה פחות מהציבור החילוני לתכנים של איכות הסביבה, ועקב מאפיינים סוציו-דמוגרפיים המובילים לשימוש מוגבר בכלים חד-פעמיים.

ד"ר צ'צ'יק ערכה את המחקר עם פרופ' תנחום יורה מאוני' טורונטו וד״ר דן קאופמן מהמכללה האקדמית ספיר ובשיתוף עם דודי דרור, מנכ"ל אסקריא, חברת מחקר המתמחה בחברה החרדית. המחקר התבצע בשני שלבים. השלב ראשון, שנערך בנובמבר 2020, טרם כניסת הרפורמה לתוקף, כלל כ-450 משתתפים שהתבקשו להשתתף באופן היפותטי בתוכנית לצמצום השימוש בכלים חד-פעמיים. המשתתפים חולקו לקבוצות אקראיות, וכל קבוצה קיבלה הצעה בעלת פרמטרים שונים, על-מנת לבחון את שיטת השכנוע האופטימלית שתוביל לצמצום השימוש.

 דר' ענת צ'צ'יק / צילום: שלומי מזרחי

הממצאים הראו כי הגורמים שהשפיעו על הנכונות להשתתף היו שיעור ההשתתפות של יתר התושבים בקהילה, מידת הסיכון לזיהום מי שתייה שהתוכנית יכולה להפחית, העמדות הסביבתיות של המשיבים, מקורות המידע שמהם הנדגם משתמש לקבלת חדשות, והאופן שבו מוסגר המידע ביחס להשפעות השליליות של הכלים החד-פעמיים.

כאשר נשאלו המשתתפים האם היו מוכנים להפחית את השימוש בכלים חד-פעמיים, 64% מהמשיבים ענו כי היו מוכנים להשתתף באחת מתוכניות ההפחתה שהוצעו במחקר. 31% בחרו בתוכנית של "יום בשבוע ללא כלים חד-פעמיים", ו-33% בחרו בתוכניות מגבילות יותר, שכללו יומיים או שלושה בשבוע נטולי שימוש בכלים חד-פעמיים.

תחושת הפגיעה הישירה

השלב השני במחקר התבצע חודשיים לאחר הטלת המס, בסוף ינואר 2022, ובו לקחו חלק 500 נסקרים. אחד הממצאים המעניינים נגע לסברה שאחת ממטרות המהלך הייתה לפגוע בחברה החרדית. מהשאלונים, שכללו אפשרות סימון מספר תשובות, עולה כי 73% מהמשיבים מאמינים כי המס החדש נועד לפגוע בה ישירות. 69% סבורים כי הוא הוטל במטרה להעשיר את קופת המדינה, כ-33% חושבים כי מדובר ברצון לרצות את האוכלוסייה החילונית, ורק 16% מאמינים במטרתו הייעודית להפחית את צריכתם של המוצרים המזיקים לסביבה.

"הטלת המס אומנם השפיעה על התנהגות הצרכנים כצפוי, אך הממצאים מראים כי ניתן להגיע לשינוי התנהגותי בדרכים רכות ומותאמות, גם ללא הטלת מס", אמר דודי דרור, מנכ"ל אסקריא. "הנתונים מצביעים גם על התחושות במגזר, לפיהן האופן שבו פעל שר האוצר אביגדור ליברמן בהטלת המס לא נבע בעיקר מדאגה לאיכות הסביבה, וחלק ממטרותיו היו פגיעה בחברה החרדית".

 דודי דרור, מנכ''ל אסקריא / צילום: אלמוג גבאי

"בכלכלה התנהגותית האמצעים צריכים להיות מותאמים למאפיינים של כל אוכלוסייה", מסבירה ד"ר צ'צ'יק. "במהלך המחקר נתנו מידע על הנזק שפלסטיק גורם, דיברנו על נורמות חברתיות, על הנזק לכדור הארץ. לא כולם היו מוכנים להצטרף, אבל כן הייתה היענות שמאוד הזכירה לנו הן את הנתונים המדווחים על ירידת הצריכה בסופרמרקטים, והן את תשובות המשתתפים בסקר ביחס לכוונותיהם להפחית צריכה בטווח הארוך".

חיים קליגר, מחבר הספר "איך למכור ארטיק לחרדים" ומומחה שיווק ופרסום לחברה החרדית, מזכיר כי "אין שום מהלך משמעותי שבוצע על-ידי משרד ממשלתי שמגיע בלי הסברה. כולם, ולא משנה מאיזה מגזר, מבינים שכאשר רוצים להוביל מהלך צריך להשתמש בשיטת 'המקל והגזר'. תעבירו חוק, אבל תסבירו אותו. אנחנו לא במדינה קומוניסטית.

"איפה היה השיח עם הציבור שעליו אתה מטיל את החוק? כל מה ששמענו וראינו זו נוקשות, אפילו עריצות. זה לא רק חוסר כבוד למגזר החרדי, אלא גם למערכת השלטון. היא צריכה להידבר עם האזרח, ולא משנה אם קוראים לו 'משה' או 'מוישה'. אבל את 'מוישה' לא סופרים. החברה החרדית היא לא ציבור ברברי, גם בהלכה קיימת התייחסות לשמירה על הסביבה. אבל זה ציבור שרוצה שידברו אליו בשפה מכובדת ומבינה".

צ'צ'יק מספרת כי בקרוב יעלה קמפיין הסברתי בחסות המשרד להגנת הסביבה. גם היא סבורה שצריך היה להקדים ולהעלות אותו טרום הטלת המס. "העיתוי מאוד גרוע. יוקר המחיה עכשיו בכותרות, ובקרב החברה החרדית יש תחושה שהמס נועד לפגוע בהם.

"התחושה שלהם היא שמלכתחילה הם לא טסים לחו"ל או נוסעים במכוניות פאר, ועכשיו מונעים מהם משהו שחוסך להם המון זמן ומאמץ. זה לא שאני בעד שימוש בכלים חד-פעמיים, אבל יש צורך להנגיש את זה בצורה חכמה ולדאוג לתחליף - למשל, לסבסד כלים חד-פעמיים מתכלים או מדיחי כלים שיקלו עליהם".

שאלת היום שאחרי

בשלב השני של המחקר נמצא כי במהלך החודש הראשון לאכיפת המס חלה ירידה בשימוש בכלים חד-פעמיים, בפרט בקרב המשתמשים בתדירות גבוהה. לפני הטלת המס, 50% השתמשו בכלים אלה ביותר מתשע ארוחות בשבוע, ושיעור זה ירד ל-26% כחודש לאחר הטלתו.

"המס הוריד את צריכת החד-פעמי בתקופה הקצרה שאחריו, בין היתר בזכות התארגנות מוקדמת ורכישות גדולות מוקדמות, שבסופו של דבר יאזלו מהבתים, מהמוסדות ומהישיבות שרכשו שנה קדימה", מסביר דרור. "כדי לבדוק את השפעת המס נצטרך לראות מה יקרה ביום שאחרי, ולבחון עד כמה כל אחד מתכוון להפחית בצריכה".

צ'צ'יק מסייגת ואומרת כי "אנחנו לא יודעים אם אחת הסיבות לירידת הכמות הנצרכת של הכלים חד-פעמיים היא האגירה הגדולה שנעשתה לפני הטלת המס. אבל חוקים הם הרבה פעמים לא יעילים, כי קשה לאכוף אותם, והמס עשוי להיות לא אפקטיבי. גם לא כל כך ברור האם פדיון המס אכן מופנה באמת לטובת אמצעים שקשורים להפחתת השימוש בפלסטיק".

"לפי הנתונים שראיתי, לכאורה אחרי הטלת המס נרשמה ירידה של 25% בצריכה", מוסיף קליגר. "אבל אף אחד לא יודע שהחרדים התחילו לקנות כלים חד-פעמיים ברשות הפלסטינית. בפחי הזבל נמצא את אותה הכמות שהייתה קודם. אז דפקו את הרשתות ואת החנויות שמוכרות חד-פעמי, אבל בפועל נשארים עם אותם מספרים".

 חיים קליגר, מומחה שיווק ופרסום לחברה החרדית / צילום: חוה לאופר

לא מקבלים תגמול

צ'צ'יק מציעה כמה פתרונות שיכלו להפחית את ההתנגדות והכעס, ולגייס חלקים מהחברה החרדית למען איכות הסביבה. "לחנך אוכלוסייה כזו זה לא פשוט, היא מאוד קונפורמיסטית, וכל הגישה לאיכות הסביבה ושינויי האקלים היא בעייתית. אבל יש את הנטייה להקשיב לגדולי הדור, שאם היו מגייסים אותם לייעץ לציבור החרדי להשתמש באותה כוס חד-פעמית לאורך היום, במקום לקחת כוס חדשה בכל פעם שצמאים ולזרוק אותה לפח, היה פה שינוי.

"יכול להיות שכיום הפחיתו ב-30% את הצריכה, אבל אנחנו עדיין משלמים יותר, כי המחיר עלה פי 2, ובציבור החרדי מרגישים שהם לא מקבלים תגמול על המאמץ שלהם להפחתה. אחת הדרכים לרתום מישהו להתנהגות חברתית זה לא שכל אחד יחשוב שהוא 'הפראייר' היחיד, אלא שאם כולם יעשו את השינוי יחד נוכל לחסוך מיליון כוסות חד-פעמיות ביום, וזה משהו ששווה לנסות". גם דרור סבור כי "הסברה נכונה לא תתמסמס. להפך: היא תישאר ליותר זמן מאשר המס, שימצאו דרכים לעקוף אותו".

כדוגמה למהלך מוצלח מציע קליגר להסתכל על נושא מיחזור הבקבוקים. "במודיעין עילית החלו לאסוף בקבוקים, ופרסמו שאחוז מסוים ייתרם לארגון חסד. פתאום, כל המיחזוריות התמלאו בבקבוקים. למה? כי מישהו דיבר בשפה של החברה החרדית. דיברו על צדקה, על עזרה לזולת. גם בנושא הזה אפשר היה לנסות ולהבין מה מדבר למגזר".

"שינוי התנהגות הוא אפשרי, וזה נכון גם בציבור החרדי", מסכמת צ'צ'יק, שמתכננת להמשיך לשלב שלישי במחקר, על-מנת לבחון את ההשפעות בטווח זמן רחוק יותר. "ניתן להגיע לציבור הזה באמצעות רגולציה רכה, הסברה ומתן מידע, לעומת הטלת המס שבצידה עלויות חברתיות. חינוך סביבתי ויצירת נורמות יכולים להוביל לשינוי ההתנהגותי רצוי, מבלי לעורר תגובה אנטגוניסטית של המגזר".