המשבר באוקראינה: מלחמת הדיגיטל הראשונה

המלחמה באירופה מזכירה לכולנו תמונות מהמאה הקודמת. הפעם, יש גם סרטונים, ציוצים ויראליים ובקשות לתרומות ביטקוין. אוקראינה השתלטה לחלוטין על המרחב הדיגיטלי - היא מובילה בהסברה, מגייסת לטובתה את הקהילה הבינלאומית ואת יוצרי התוכן, ואף משתמשת בטלגרם למאבק סייבר מול רוסיה. במובן מסוים, מדובר במלחמת הדיגיטל הראשונה.

בעבר, ראינו כיצד הרשתות החברתיות משנות סדרי עולם. האביב הערבי החל בטוויטר, וכך גם דרכו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב ב-2016, בה ציוציו היוו חלק בלתי נפרד מהצלחת הקמפיין. גם בישראל, במהלך מבצעי 'צוק איתן' ו'שומר חומות', הפלטפורמות הדיגיטליות שימשו כזירת מלחמה נוספת על תדמיתנו בעולם, למאבק בפייק-ניוז וליצירת תחושת ביטחון, אמינות וסולידריות בקרב הקהל הישראלי.

בדומה למדינת ישראל, אוקראינה פונה לשלושה קהלים - הקהל האוקראיני; הקהל העולמי הרחב; הקהל בצידו השני של המתרס, במקרה הזה הציבור הרוסי. עבור כל אחד מהקהלים, ישנו מסר ייעודי שנועד להשגת מטרה מדויקת, רגשית, הסברתית ולעתים צבאית, שתורמת למאבקה של אוקראינה.

הקהל האוקראיני, למשל, הפך לצבא של יוצרי תוכן. נוצר דחף אותנטי לתעד, לספר ולחלוק עם העולם את החוויות המתרחשות בזמן אמת. לדוגמא, כמה ממשתמשי הטיקטוק המובילים באוקראינה החלו לתעד את חיי היומיום בצל המלחמה, ואף לקחת חלק בהסברה דרך הפצת תכנים פרו-אוקראינים.

בין הסרטונים הוויראליים והמסוקרים ביותר ניתן למנות את הטיקטוקרית נסטיה טיימן, שפרסמה סרטון הדרכה להפעלת טנק רוסי נטוש. הסרטון עצמו, כך מסתמן, צולם בשנה שעברה. אך לאור הרלוונטיות הגבוהה שלו למצב באוקראינה, פרסמה אותו טיימן בשנית וזכתה לחשיפה מאסיבית של כ-10 מיליון צפיות וכ-900 אלף לייקים.

הנשיא ולדימיר זלנסקי אף הוא התגייס למאמץ והחל לתעד את עצמו בסרטונים לציבור מהבירה קייב. זלנסקי כבר הספיק לעבור מספר הסבות מקצוע בחייו - מקומיקאי ושחקן, לפוליטיקאי ונשיא, וכעת גם לאושיית רשת. הסרטונים מסייעים לו לשדר לאזרחיו מנהיגות, נוכחות ואומץ בסגנון אותנטי האופייני לפוליטיקאים ב-2022, להילחם בפייק ניוז ולספק לעולם זווית ייחודית ואישית על המלחמה באירופה.

ממשלת אוקראינה השכילה להבין שאחד מהמשרדים הממשלתיים החשובים והמשמעותיים במלחמה זו הוא דווקא המשרד לטרנספורמציה דיגיטלית. הנשיא והשר הממונה הצליחו לרתום את הציבור האוקראיני והקהילה הבינלאומית בצורה חדשנית ויוצאת דופן - ללחימת סייבר דרך הטלגרם.

סגן ראש הממשלה והשר לטרנספורמציה דיגיטלית, מיכאיל פדרוב, פרסם ציוץ בו הוא קורא לציבור להצטרף ל"צבא טכנולוגיית מידע" בטלגרם ולקחת חלק אקטיבי בלחימה מול רוסיה. עשרות אלפי האנשים שהצטרפו לקבוצה מקבלים משימות שוטפות ומתבקשים לבצע תקיפות סייבר באתרים רוסיים ובלארוסיים, כגון בנקים, אתרים ממשלתיים ועוד.

מלחמת רוסיה-אוקראינה מלמדת אותנו עוד שיעור על הכוח של המדיה החברתית. מדובר בפתחו של עידן חדש - עידן מלחמות הדיגיטל - בהן הזירה הבינלאומית כולה מורכבת מחיילים פוטנציאליים. אוקראינה מנצלת את יתרונותיהן של הרשתות החברתיות עד תום ונוקטת באסטרטגיה של פתיחות ושקיפות. היא מציפה את הרשת במידע ותוכן, ומצליחה לגייס כוח אדם ותרומות.

לעומת אוקראינה, רוסיה נוקטת בגישה הפוכה בתכלית. היא מנסה לשלוט בנרטיב על ידי חסימת הגישה לרשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר, מתוך אג'נדה אנטי-מערבית ובטענה כי מדובר במלחמה ב"פייק ניוז".

רוסיה משתמשת במדיה החברתית באופן קר וחד צדדי. הערוצים הרשמיים של הנשיא והקרמלין בטוויטר לא מתאמצים לגייס תמיכה ציבורית. למשל, במשתמש הרשמי של רוסיה השתיקה באשר למלחמה רועמת, והציוץ האחרון שהועלה עסק בכלל בתמונות של חתולים. בעמוד של הנשיא פוטין, מתפרסמים עדכונים שוטפים אך לקוניים שאינם מספקים זווית אישית.

מצד שני, אנו רואים כי הנרטיב הרוסי מופץ באופן נרחב דווקא מערוצים שאינם רשמיים. תוך דקות מרגע הפלישה, קבוצות טלגרם פרו-רוסיות החלו בהפצה מאסיבית של פרופגנדה רוסית. לא ידוע אם ערוצים אלו נשלטים על ידי המשטר, אך בחודשים שקדמו לפלישה, הם עבדו שעות נוספות בהפצת המסרים של הקרמלין.

לכך, העולם לא נשאר אדיש. עוד ועוד רשתות חברתיות, חברות וארגונים מחרימים את רוסיה ובכך מנתקים את יכולת השפעתה של המדינה במתרחש במדיה. הניסיון לשלוט בתמונת המצב במרחב הדיגיטלי על ידי חד-צדדיות, חסימות והפצת פרופגנדה בעידן של שיתוף ושקיפות, אינו מוכיח את עצמו.

על אף שבשטח המלחמה עודנה נמשכת - בקרב על דעת הקהל ועל התודעה הציבורית אוקראינה כבר הספיקה לנצח, ובגדול.

הכותבת היא יועצת דיגיטל ואסטרטגיה