הסכסוך על הקיוסק בכניסה לבסיס הצבאי תל השומר הגיע למבוי סתום: בית המשפט מצא פתרון יצירתי

באחרונה ניתן על ידי השופטת שרון גלר בבית משפט השלום בתל אביב פסק דין בעניין הקיוסק המצוי בכניסה לבסיס הצבאי תל השומר, אשר עמד בלב מחלוקת משפחתית סוערת וארוכת שנים. בפסק הדין נקבע כי בהיעדר הסכמה בין הצדדים על אופן יישום השיתוף בזכות בנכס, הדרך היעילה ביותר היא פינוי הנכס והשכרתו על יד שני הצדדים לצד ג’.

הנכס שימש זוג אחים (אח ואחות), אשר ניהלו בו יחדיו קיוסק החל משנות ה-60 ועד לשנת 1976. החל ממועד זה פיצלו האחים את העסק לשניים, כך שכל אחד מהם ניהל אותו במשך חודש, לסירוגין.

כך פעלו האחים עד לשנת 1994, ולמן מועד זה החלו לנהל את העסק ילדיו של האח (הנתבעים) במקום האחים אשר הלכו לעולמם. כנגד ניהול העסק בנכס, שילמו ילדי האח לילדי האחות (התובעים) דמי שכירות עבור חלקם בנכס. ואולם, באפריל 2013 חדלו הנתבעים מתשלום דמי השכירות, ולכן התובעים הגישו תביעה לבית משפט השלום בת"א, שעל פיה יורה בית המשפט לבני דודתם להשיב את החזקה בנכס לידיהם.

■ פסק הדין הראשון: בפסק הדין הראשון, שניתן ב-2018, קיבלה השופטת את התביעה באופן חלקי וקבעה שהזכויות בנכס משותפות לשני הצדדים ולפיכך חייבה את ילדי האח לשלם את דמי השכירות לבני דודתם, החל מהמועד שבו חדלו לשלם ועד הגשת התביעה. הסעד ההצהרתי על פיו על הנתבעים להחזיר את החזקה בשלמות בנכס לידי התובעים, נדחה.

ילדי האחות ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בתחילה הופנו הצדדים לגישור אך משניסיון זה כשל, ביהמ"ש המחוזי החזיר את התיק לבית המשפט השלום על מנת שיידרש לאופן מימוש הזכות לחזקה משותפת בנכס.

■ פסק הדין המשלים: בפסק הדין המשלים, שניתן באחרונה, ציינה השופטת כי בדיונים בפניה ובהליך גישור נוסף עלו מטעם הצדדים מגוון חלופות ליישום השיתוף בזכויות, ומעת לעת שינה כל צד את העדפותיו. השופטת הבהירה כי במצב דברים זה, שבו אין כל שיתוף פעולה בין הצדדים, לא נותר אלא לקבוע הסדר ליישום השיתוף בזכות לחזקה בנכס.

השופטת קבעה כי הדרך היעילה ביותר היא פינוי הנכס והשכרתו לצד שלישי, כשהצדדים יחלקו ביניהם את דמי השכירות בחלקים שווים. עם זאת, היא קבעה כי ההסדר אינו שולל קיומו של הסדר עתידי מתאים אחר, אם תהיה עליו הסכמה בין הצדדים. לדבריה, הסדר זה יצמצם במידה ניכרת את פוטנציאל החיכוכים ויאפשר הפקה סימטרית של הכנסות מהנכס.

השופטת קבעה כי הנתבעים יפנו את הנכס ויותירו אותו פנוי לצורך השכרה לצד ג’, כאשר כל צד אחראי למחצית מההוצאות והעלויות הכרוכות בשימוש בנכס ובחזקה בו, וזכאי למחצית מהפירות הנובעים מהזכות לחזקה בנכס. לאור מערכת היחסים צפה בית המשפט את פני העתיד וקבע שככל שהצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה באשר להשכרת הנכס, יהיה כל צד רשאי לפנות לביהמ"ש בבקשה למינוי בעל תפקיד שיוסמך לפעול במקומם לשם השכרת הנכס וניהולו.

■ המשמעות: פסיקה זו שמה סוף לסכסוך ממושך שנמשך על פני קרוב לעשר שנים. התוצאה בפסק הדין פשוטה ומתבקשת, ואין אלא להצטער שהצדדים לא השכילו להגיע אליה מבלי להזדקק להליכים משפטיים מיותרים. עם זאת, במקום שבו כל צד בטוח בצדקתו, מסרב להתפשר ולגשר על הפערים, לא נותר לבית המשפט הנכבד אלא לפסוק בהתאם לשכל הישר ולעקרונות הדין הבסיסיים החלים ביחס לשיתוף בזכות.¿

ת"א 972-09-13 

הכותבת שותפה וראש מחלקת הנדל"ן במשרד בוסי, נגבי, אביאני, כהן, איל ושות'. המאמר נכתב בסיוע עו"ד רותם עמית