החברות הגדולות נוטשות את רוסיה זו אחר זו, ואף אחד לא יודע איך זה ייגמר

"שואלים אותי לעיתים קרובות על סנקציות כלכליות. הנה בקצרה המסקנה המדעית שלי, בתור פרופ' למימון עם דוקטורט מאוניברסיטת שיקגו: הכלכלה הרוסית נדפקה. ומה שהופך אותה לדפוקה פעמיים, הוא שהאזרחים הרוסים, אפילו המשכילים ביותר, לא מבינים ברובם מה עוד מחכה להם". את ההערכה הבוטה הזאת פירסם בשבוע שעבר בטוויטר פרופ' מקסים מירונוב, במקור מרוסיה וכיום פרופ' בבית הספר IE למנהל עסקים במדריד. מאז היא זכתה לעשרות אלפי שיתופים.

בלב הניתוח של מירונוב עומדת עובדה בסיסית: רוסיה הפכה למדינה שמשולבת באופן משמעותי בכלכלה הגלובלית, ועכשיו הקשרים שלה עם העולם מתנתקים.

מירונוב מפרט. כבר עכשיו חברות תובלה מסרבות לשלוח מכולות לרוסיה, אבל גם אתה מוצא מישהו שיהיה מוכן לשלוח אותן לרוסיה, "השאלה איך אתה הולך לשלם עליהן?". הרי ההכנסות מייצוא הולכות להיחתך בחדות: הקונים מנסים למצוא תחליפים לתוצרת הרוסית. גם שלל המפעלים שהוקמו ברוסיה בשנים האחרונות, ממשיך מירונוב, בתחומים כמו רכב, תעופה ומוצרי חשמל, נשענים בעצם על רכיבים מיובאים, וייפגעו גם הם. ולכן "מה שמחכה לנו בחודשים הקרובים הוא עצירה של שרשראות ייצור שלמות".

הניתוח שלו ממשיך מתחזית פסימית אחת לשנייה, כולל בריחת עובדים מהמדינה: "כל מי שיוכל לעזוב את המדינה, יתחיל לעשות את זה, ולמעשה הם כבר עוזבים".

בימים הספורים מאז שמירונוב פירסם את ההערכה שלו, אפשר היה לראות את הדינמיקה שהוא מתאר בפעולה. לא חולף יום בלי שחברה מערבית נוספת מכריזה על הפסקת פעילותה ברוסיה, מענקיות פיננסים כמו ויזה ומאסטרקארד, דרך יצרניות מטוסים כמו בואינג ואיירבאס, חברות תקשורת כמו אפל וסמסונג, ענקיות ייעוץ כמו מקינזי ואקסנצ'ר, ועד חברות צרכנות כמו איקאה וזארה. תהליך השילוב של רוסיה בכלכלה העולמית הפך כיוון בן לילה, ומטאפורות מימי המלחמה הקרה, כמו מסך הברזל, שוב חזרו לכותרות.

למה הן עוזבות?

למה החברות הזרות עוזבות? בחלק מהמקרים התשובה ברורה: הן חייבות לציית לסנקציות שהטילו מדינות המערב על רוסיה והבנק המרכזי שלה, על חלקים נרחבים מהמערכת הפיננסית וכן על אוליגרכים ועסקים רוסיים. עצם החשש מסנקציות עתידיות מוסיף ממד של אי וודאות שמקשה על המשך הפעילות. ולכך צריך להוסיף את התרסקות הרובל, את הקשיים הלוגיסטיים, וגם את המלצות ממשלות המערב לאזרחיהן לצאת מרוסיה.בקיצור, לא חסרות סיבות.

  

כפי שניסח זאת ד"ר פול סליבן, עמית ב'מועצה האטלנטית', מכון המחקר הבינלאומי, במאמר ב"ברונ'ס", יש כאן "מתמטיקה די ברורה". משקיעים וחברות משקללים בהחלטותיהם את התשואה על ההון המושקע אל מול מחיר ההון המשוקלל, ומנסים להכניס למשוואה גם את הסיכונים. כאשר נכון לעכשיו התשואה על ההון ירדה, מחיר ההון עלה, והסיכון גבר.

לפי המשוואה הזאת, אין פלא שהחברות המערביות יוצאות מרוסיה, או לפחות משעות את הפעילות שלהן בה זמנית. וכפי שציין האקונומיסט, לפחות עבור חלק מהחברות המערביות לא מדובר בהחלטה מאוד כבדת משקל: מבחינתן רוסיה היא פשוט לא שוק משמעותי עד כדי כך. לצורך ההשוואה: ב־2020 התוצר הרוסי עמד על קצת פחות מ־1.5 טריליון דולר - בערך פי 3.5 בלבד מהתוצר של ישראל.

לעשות את הדבר הנכון

ולכל השיקולים האלה צריך להוסיף עוד שיקול, שמככב ברטוריקה של העולם התאגידי בשנים האחרונות - הרצון לעשות את הדבר הנכון, או לכל הפחות לקלוע להלך הרוח של הצרכנים, או 'בעלי העניין'. גם זה שיקול. כך למשל, בהודעה של איקאה על הפסקת הפעילות ברוסיה (תוך דאגה לעובדי הרשת במדינה), מוזכרים יחד האמפתיה למיליוני האנשים שהושפעו מהמלחמה, השיבושים המשמעותיים לשרשרת האספקה ותנאי הסחר.

דעת הקהל אולי לא הייתה השיקול שנתן את הדחיפה הראשונית לעזיבת התאגידים את רוסיה - הסנקציות והמלחמה עצמה עשו את זה. אבל ככל שהבידוד צובר מומנטום, כך קשה לשבור את השורה.

מי שסיפקה דוגמה בסוף השבוע היא ענקית האנרגיה של (Shell), שהחליטה לרכוש נפט רוסי בהנחה משמעותית. החברה שהסבירה שהיא מחויבת לשמור על אספקת דלק ללקוחות שלה באירופה, נתקלה בתגובת־נגד ציבורית נזעמת - והודיעה שתתרום את כל הרווחים לקרן שהקימה לטובת האוכלוסייה באוקראינה.

תחזית פסימית במיוחד

הסנקציות לא ייגבו מחיר רק מרוסיה. כפי שהסביר בשבוע שעבר בראיון ל"גלובס" פרופ' סיימון ג'ונסון, בעברו הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית. "הרעיון שאתה יכול לכפות עלויות על רוסיה בלי שום עלויות או סיכון לעולם, אינו נכון. בכל סנקציות יש מחיר לשני הצדדים", הוא אמר. ביום שבת, קרן המטבע כבר פירסמה הערכה לפיה למלחמה ולסנקציות תהיה השפעה "חמורה" על הכלכלה הגלובלית, בין היתר בגלל הזינוק במחירי המזון והאנרגיה.

אבל, יש לזכור, בעוד שלא רק רוסיה תיפגע מהסנקציות המערביות, האשמה עדיין רובצת עליה משום שהן בסופו של יום תגובה למלחמה שהיא פתחה באוקראינה, ורוסיה היא גם זו שתיפגע מהן יותר מכל.

אם לחזור לסיום לקינוח לתחזית הפסימית במיוחד של פרופ' מירונוב: "הצד החיובי היחידי בכל העסק הזה הוא שמי שעורגים בנוסטלגיה לברית המועצות יזכו לחוות את כל הנפלאות שלה בעצמם. וזו לא תהיה ברית המועצות הצמחונית של חרושצ'וב/ברז'נייב/גורבצ'וב וכו', אלא ברית מועצות שבראשה עומד דיקטטור משוגע".