רגולציה ציבורית ברשתות החברתיות - תוספת "שיניים" לחקיקה הישראלית

לפני כשבוע אמור היה להתקיים אירוע מיוחד של אגודת הסופרים לרגל יום האישה הבינלאומי. הכותרת של ההזמנה הבהירה שמדובר באירוע מיוחד: "גברים מדברים - סופרים ומשוררים בשיח ספרותי על נשים ויצירתם". מבלי להיכנס למהות האירוע או לדרך בה בחרו באגודה לציין את "יום האישה", שעות בודדות אחרי שהמודעה פורסמה ברשתות החברתיות - האירוע במתכונת שתוכננה, בוטל.

העובדה שהיו בעבר מקרים דומים של ביטולים, בגלל לחצים מכיוון הרשתות החברתיות וללא ספק עוד יהיו, מחייבת חברות פרטיות וציבוריות לשקול מחדש החלטות עסקיות שיש להן נגיעה לציבורים גדולים.

הנגישות למידע ולפרסום ברשתות החברתיות מדגימים את הכוח שיש לציבור. הכוח הזה יוצר מעין רגולציה ציבורית שהציבור יוצר בעקבות המידע שהוא נחשף אליו, ועל בסיס הערכים שהוא בוחר לקדם.

הכוח הזה של ההמון, הציבור, עומד לקבל חיזוק משמעותי ביוני הקרוב, כאשר ייכנס לתוקפו התיקון ל"חוק שכר שווה לעובדת ולעובד". התיקון החדש מחייב את כל החברות הציבוריות, וגם חברות פרטיות שמועסקים בהם יותר מ-518 עובדות ועובדים, לפרסם מדי שנה מידע לגבי פערי השכר בין גברים ונשים במקום העבודה.

מבחינה מעשית, יחויבו המעסיקים לפרסם מדי שנה באתר האינטרנט ולעובדים עצמם, דוחות שיפרטו את השכר הממוצע בכל מחלקה או אגף בחברה ואת הפער בין שכר הנשים לשכר הגברים באותה מחלקה, באחוזים. הנתון החשוב הזה, של הפער באחוזים בין שכר הגברים לשכר השנים (או העדרו של פער כזה), ייתן לעובדים תמונה לא רק על מצבם האישי ומיצובם בחברה, אלא על המעסיק שלהם באופן כללי- האם מדובר במעסיק שבו ישנם פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים, או לא. הכלי הזה ישמש גם מועמדים לעבודה שיוכלו להביאו בחשבון בעת קבלת החלטה על בחירת מקום עבדוה חדש והוא יוכל לשמש גם משקיעים בעלי מצפון חברתי.

במדינות רבות בעולם המערבי חלות כבר תקנות דומות המחייבות מעסיקים (גם קטנים) לפרסם את פערי השכר בין גברים ונשים, ולא רק- גם את פערי השכר בחלוקה לאוכלוסיות נוספות, כמו להטב"ים, לפי מוצא, וכו'.

כמי שמלווה את תחום דיני העבודה שנים רבות ומסייעת בתקופה האחרונה לחברות להתכונן לקראת יישום התיקון לחוק, אני רואה שלא מעט חברות וגופים עסקיים לא מוכנים ליישום ולא הפנימו לעומק את העוצמה של הרגולציה של הציבור, כאמור, שבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות.

דמיינו מה יקרה מבחינת התגובות ברשת כשעובדות או עובדים ידעו שהם מופלים בשכרם? ועוד יותר מזה, איזו ביקורת יספגו מעסיקים גדולים שלא קיימו את הוראת החוק ולא פרסמו את הנתונים אודות פערי השכר אצלם.

אבל זו אינה כל התמונה. בדיוק כפי שטבעונים לא רוכשים מוצרים בחניות שמוכרות מוצרים מהחי וכשם שישראלים רבים מקפידים לקנות פירות וירקות מתוצרת מקומית, כך ראוי ששוחרי זכויות נשים התומכים בשוויון הזדמנויות לנשים, יכוונו את כספם לעסקים התומכים בנושא באופן אקטיבי. מהלך כזה יעודד מעסיקים נוספים ליישם את החוק, אפילו באופן וולונטרי, ויעניק למיישמים הטבה כלכלית שתהווה תמריץ למאמציהם.

הכותבת שותפה וראש מחלקת דיני עבודה במשרד עורכי הדין יגאל ארנון