נשארו באוקראינה למרות סימני האזהרה: קריאות זאב זאב לא מפחידות את רובנו

משרד החוץ וארגוני הסיוע השונים מנסים לעזור לישראלים שנתקעו באוקראינה להימלט. יש ביניכם כאלה שבוודאי מצקצקים ושואלים למה הם חיכו לרגע האחרון. חלקכם אפילו כועסים עליהם שהם מאלצים את המדינה לסייע להם כשהם עצמם לא טרחו להישמע להפצרות המדינה לצאת משם ימים ושבועות לפני שפרצה המלחמה. השאלה היא, האם אתם הייתם נוהגים אחרת?

המחקר סביב התחום של פסיכולוגיה של אסונות נמצא יחסית בחיתוליו, ועדיין, אנחנו יודעים להגיד היום הרבה על התנהגות אנושית במצבי חירום ואסון. לפני שננסה לתת הסברים להתנהגות שאנחנו רואים באוקראינה, בואו נעשה תרגיל קטן. לפי הערכות שונות של צה"ל, המלחמה הבאה עם חיזבאללה תהיה שונה מאד מזו שהתרגלנו אליה, עם ירי טילים ורקטות משמעותי כבר בימי הלחימה הראשונים, בהיקף שיחייב רבים מאתנו להישאר במרחבים המוגנים למשך ימים שלמים. במצב כזה, מי שלא יהיה ערוך מראש, עלול למצוא את עצמו מסתכן ביציאה מהמרחב המוגן להשגת מזון, מים או אמצעים לשהייה ממושכת במרחב המוגן.

לפניכם רשימה של פעולות שפיקוד העורף מפציר בכל ישראלי לבצע כהערכות למלחמה עתידית. סיפרו כמה מתוכם ביצעתם בתקופה האחרונה: (1) איתור המרחב המוגן הקרוב ביותר אליכם (בדירה, בבניין או בשכונה); (2) הצטיידות בתאורת חירום או פנס; (3) הצטיידות ברדיו עם סוללות מתאימות; (4) הצטיידות במזון יבש באריזות סגורות (למשל, שימורים); (4) הצטיידות במים בכמות של 4 ליטר לאדם שתספיק למשך כמה ימים; (5) הכנת אמצעים לשהייה ממושכת במרחב המוגן (למשל, משחקים, ספרים); (6) הכנת אמצעי תקשורת במרחב המוגן (למשל, טלפון, טלוויזיה, חיבור לאינטרנט); (7) הצטיידות בערכת עזרה ראשונה; (8) הצטיידות במטף כיבוי אש; (9) הצטיידות במטען נייד לטלפון הסלולרי; (10) יצירת העתקי גיבוי של מסמכים חשובים; (11) הכנת תיק עם ציוד אישי למקרה שתצטרכו להתפנות במהירות המכיל בגדים, תרופות וציוד אישי חיוני; (12) הכנת תכנית חירום משפחתית ותרגולה.

אם אתם כמו רוב הישראלים, ספרתם פחות מחצי מהפעולות הללו ככאלה שעשיתם במטרה להיערך לשעת חירום. מרביתן יהיו פעולות שלא ביצעתם במיוחד לחירום, אלא פשוט נסיבות שקיימות ממילא. למשל, עבור רבים הממ"ד הביתי משמש כחדר מגורים ולכן קיימים בו אמצעי תקשורת או אמצעים לשהייה ממושכת. מנגד, מחקרים הראו שוב ושוב שרק כ- 12% מהישראלים הכינו תיק עם ציוד אישי למקרה של פינוי בחירום והכינו תכנית חירום משפחתית ותרגלו אותה. כך גם לגבי הצטיידות במטף לכיבוי אש או הכנת גיבוי למסמכים חשובים.

אם נחשוב על זה רגע, המוכנות שלנו לחירום היא יותר תוצאתית מאשר מכוונת. רובנו לא נערכים לחירום, אלא עומדים בחלק מההמלצות להערכות לחירום במקרה. למה אנחנו לא נשמעים להנחיות של פיקוד העורף בזמן שגרה? למה אנחנו מחכים לרגע האחרון כדי להיערך לשעת חירום?

באחד מהמחקרים שביצענו בנושא קיבלנו מאחד המשתתפים את התשובה הבאה: "דברים חשובים ודחופים יותר מעסיקים אותי בחיי היום-יום. כל עוד האיום לא מוחשי ומידי, הנושא הזה נדחק לתחתית סולם העדיפויות". ואכן, מצאנו שהרוב המכריע של הציבור אומר בצורה מפורשת שהערכות לחירום לא מעסיקה אותו בזמן שגרה. זאת ועוד, מרבית האנשים מתעלמים באופן פעיל מההנחיות של פיקוד העורף בזמן שגרה ומטים אליהן אוזן רק כאשר תופי המלחמה מתחילים להכות בעוצמה.

כך למשל, בשנת 2013 תקף הנשיא הסורי אסד את בני עמו בנשק כימי והנשיא האמריקאי דאז, ברק אובמה, איים בפלישה צבאית אם סוריה לא תתפרק מנשקה הכימי. הדי המלחמה שלחו המוני ישראלים לעמוד בתורים ארוכים להשיג את ערכות המגן לאב"ך. הישראלים היו מוכנים לשלם מזמנם ולעמוד בתור כדי להשיג את הערכה, שהיו יכולים בקלות ובעלות נמוכה להזמין לביתם באמצעות הדואר שבועות קודם לכן. כך גם האוקראינים. גם רבים מהם לא רצו להאמין שמלחמה אכן תתרחש וגם הם דחו את העיסוק שלהם בחירום לרגע האחרון, למעשה כשהיה מאוחר מדי.

ישנם הסברים רבים לתופעה והמחקר שלנו מצליח לפענח חלק מהסיבות להתנהגות האנושית הזו. בין השאר, אחד הגורמים לכך שאנשים שאננים בזמן שגרה הוא מודל הקורבנות (victimization), לפיו אנשים שנחשפים באופן מתמשך ותדיר לאיום מסוים מפתחים כלפיו אדישות או משתמשים בהכחשה כמנגנון התמודדות. כך או כך, התוצאה היא זהה - דחיינות בכל מה שנוגע להערכות לאותו איום.

אז בפעם הבאה שאתם תוהים למה אנשים מחכים לרגע האחרון, זכרו שזהו הטבע האנושי להתעלם מהעיסוק בנושאי חירום בזמן שגרה. חשוב שנבין זאת ונתאים את מאמצי ההסברה שלנו בזמן אמת.

הכותב הוא מומחה לפסיכולוגית אסונות ומרצה בכיר בחוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב. בנוסף, הוא ראש המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה במכון גרטנר