האם מטבע פחמן יכול להציל את העולם?

ב"משרד העתיד", רומן אסון האקלים של קים סטנלי רובינסון, כלי פיננסי חדש עוזר להחזיר את העולם מסף קריסה אקולוגית כלל־עולמית: מטבע פחמן.

בגיבוי הבנקים המרכזיים של העולם, המטבע החדש הזה משמש ברחבי כדור הארץ לשלם לחברות דלק מאובנים ומדינות נפט כדי להותיר את המשאבים שלהן בתוך האדמה. הוא משמש גם כדי לפצות חברות ואנשים פרטיים על ויתור על הפחמן. עד סוף הספר של רובינסון, הכלכלה העולמית פועלת ברובה על מטבעות הפחמן ופרויקטים ברחבי העולם מוציאים פחמן מהאטמוספירה.

רובינסון לא בישל את הרעיון של מטבע פחמן במוחו הקודח. זה רעיון של המהנדס האזרחי האוסטרלי דלטון צ'ן. הוא מייסד יוזמת פרס הפחמן העולמי, שנועדה ליצור תמריצים פיננסיים להקטין את פליטות הפחמן.

תוכנית מטבע הפחמן אכן שאפתנית, רחוקה מלהתגשם ותתמודד עם התנגדות חריפה מצד עולמות הפוליטיקה והפיננסים. בספר של רובינסון, למשל, פקידי הפדרל הריזרב מבטאים חששות שמטבע הפחמן עלול לאיים על יציבות הדולר, מטבע העתודה של העולם.

צ'ן אומר שזו לא אמורה להיות בעיה בגלל שמטבע הפחמן, כפי שהגה אותו, לא יוכל לשמש ככסף עובר לסוחר.

תפסנו את צ'ן לשיחה כדי לשאול אותו איך זה יעבוד.

רוב האנשים מכירים את הרעיון של מס פחמן, המעניש חברות על צריכת דלקי מאובנים. הרעיון שלך, מטבע פחמן הנותן פרסים ממשיים על קיצוץ פליטות או הסרת פחמן מהאטמוספירה, הוא הפוך - גזר במקום מקל.
מטבע הפחמן הוא סוג חדש של גזר, וזה כלי למה שנקרא פרס הפחמן העולמי. זה שונה ממערכות תמחור פחמן אחרות שהמליצו כלכלנים. "פרס" הוא שונה מסובסידיה טיפוסית, בגלל שערך הפרס ינוהל במדיניות המוניטריות [בשליטת הבנקים המרכזיים]. סובסידיות מנוהלות בעזרת מדיניות פיסקליות.

היתרון הגדול של מעבר למדיניות מוניטרית הוא שיש לה הפוטנציאל לפתור מגוון רחב של בעיות סוציו־כלכליות די מכוערות, כולל פער מימון האקלים והיעדר שיתוף פעולה בינלאומי בעת הזו.

מנקודת המבט של חברות עסקיות, מטבע הפחמן יהיה מקור הכנסה חופשי מחוב עם ערך צפוי, אבל גם יצריך שכל חברה שרוצה להרוויח את מטבע הפחמן תסכים להתחייב לטווח ארוך ברמת השירות. הסכם רמת השירות יוודא שיחידה אחת של מטבע הפחמן ניתנת על כל טונה מעוקבת של דו תחמוצת הפחמן שהוסרה בטווח זמן ארוך, למשל 100 שנה.

איך ימומן מטבע הפחמן?
אבחנה חשובה היא שמטבע הפחמן לא ייצור עלויות ישירות לממשלות, עסקים או אזרחים. העלויות יכוסו על ידי ערובה עולמית שתתואם על ידי בנקים מרכזיים. הערובה הזו תביא למסחר במטבעות פרטיים ולהשקיע במטבע הפחמן.

מה הן כמה דוגמאות ספציפיות לפעולות שאנשים או חברות יכולים לנקוט שירוויחו להן את המטבעות?
ראשית, על ידי ייצור סחורות מאנרגיה נקייה יותר. שנית, על ידי פיתוח מודלים עסקיים נקיים יותר. שלישית, על ידי הוצאת פחמן מהאטמוספירה.

כללי הפרס יעוצבו לעודד חברות אנרגיה גדולות ויוזמות ממשלתיות להיפטר מהפחמן בקצב המהיר ביותר האפשרי, והרבה לפני דרישת השוק לאנרגיה נקייה.

דוגמא היפותטית אחת היא חברת אנרגיה רב לאומית שמחליטה ליישם תוכנית מקיפה לעבור ב־100% לייצור אנרגיה מתחדשת ולהוציא משימוש את עתודות דלקי המאובנים - על מנת לזכות בפרס.

חוץ מאנרגיה, איזה תחומים כלכליים אחרים יכולים לנצל את כלכלת הפחמן?
כללי הפרס יכולים להיות מפותחים עבור כל התחומים, כולל לעסקים קטנים ובינוניים ולמשקי בית - כל עוד ההשפעה המקטינה את השימוש בפחמן משמעותית.

דוגמא היפותטית עשויה להיות חווה שעוברת מייצור בשר בעלי חיים לייצור תחליפי בשר צמחוניים. החווה עשויה לשלב ייעור חקלאי עם הקצאת קרקעות לפחמן. אם מדובר בחווה קהילתית, בייחוד במדינה מתפתחת, יש הזדמנויות לספק יתרונות לקהילות ולמערכות אקולוגיות.

דרך נוספת להרוויח את מטבע הפחמן היא הורדת טביעת הרגל הפחמימנית של משקי בית.

היעד: לפתור את משבר האקלים

חברות רבות - וכן מדינות - כבר הבטיחו להקטין את פליטות הפחמן לנטו אפס בעשורים הקרובים. האם מטבע פחמן יכול לעזור להאיץ את התהליך?
באופן אידיאלי, הערך של מטבע הפחמן יהיו מכוון למלא באופן מפורש אחר דרישות הסכם פריז. כך, מטבע הפחמן יכול להאיץ ולכוון את המעבר לנטו אפס פליטות. אכן, מטבע הפחמן צריך להפוך למאפיין קבוע של הכלכלה העולמית.

יש שתי מגבלות מובנות בהבטחות הקיימות שעשו חברות ומדינות. הבעיה הראשונה היא שההבטחות האלה אולי לא יהיו מגובות על ידי תוכניות פעולה ישימות והון פיננסי. הבעיה השנייה היא שלחברות ומדינות שקובעות לעצמן מטרות מאוד שאפתניות, המוטיבציה להגיע ליעדים נפגעת מהחברות והמדינות שממשיכות ליהנות מצריכת דלקי מאובנים. זה מתואר לעתים כדילמת האסיר.

האם אתה רואה חסרונות במדיניות או מכשולים גדולים ביישומה?
אני לא רואה חסרונות גדולים. התיאוריה החדשה מציבה אתגר ישיר לתיאוריה הסטנדרטית של עלויות חיצוניות. על ידי הצעת מחיר קבוע לפרס על צמצום השימוש בפחמן, אני מבקש מכלכלנים לשנות את החשיבה שלהם על כשלי שוק. במלים אחרות, אני מציע שמחיר הפרס - בגיבוי בנקים מרכזיים - הוא אכן כדי לטפל בסיכון הסיסטמי. המדיניות החדשה היא גם מורכבת יותר ממדיניות סטנדרטיות, כמו מיסי פחמן. היא תצריך גישה יותר מתוחכמת להנהלת חשבונות של פחמן ומדיניות מוניטרית.

הכשלון העיקרי לקידום המדיניות הזו הוא פשוט למצוא חסות פיננסית לביצוע הניתוח הפיננסי ולהשלמת הדגמה של מטבע פחמן. כשהמדיניות תיבחן בסופו של דבר על ידי ממשלות, אני חושב שאנשים רבים יטו אוזן וישימו לב בגלל שאנו מתמודדים עם סיכונים סיסטמיים ואנחנו צריכים תגובה עולמית מתואמת.

מתי הרעיון של פרס הפחמן הגיע אליך? אתה מהנדס אזרחי, לא כלכלן.
נעשיתי סקרן לגבי מחיר הפחמן בסוף 2013. בזמנו ראיתי את רעיון מטבע הפחמן כרעיון עם כמה מאפיינים שימושיים, אבל אז גם לא הייתה לי שום הכשרה בכלכלה. אז לא מפתיע שלקח לי כמעט שמונה שנים לפתח את מדיניות פרס הפחמן העולמי. היעד שלי היה - ונותר - לפתור את כל הבעיה של כלכלת שינוי האקלים עם תיאוריה רב־תחומית שתתיישב בנוחות עם כלכלה ניאו־קלאסית. אני מחפש תיאוריה שתעבוד עם סוציולוגיה, אקולוגיה, ביולוגיה, כימיה ופיזיקה. אני חושב שאולי פיצחתי את הבעיה הזו.

הריאיון הזה קוצר ונערך.