שאלת השאלות: האם האמריקאים יסכימו למות למען "אינץ' אחד מאדמת נאט"ו"

הניסיון להבין את מהלך המלחמה באוקראינה מצריך מסע בלתי פוסק אל מסתרי נפשו של ולדימיר פוטין. אנחנו נאלצים לחוות דעה לא רק על סדר היום המדיני שלו, כי אם גם על אופיו ועל מזגו. זה לא רצוי בכתיבה פוליטית, אבל כאשר הכול תלוי באדם אחד, אין ברירה.

המאורעות של השבועות האחרונים, ובייחוד של הימים האחרונים, מלמדים אותנו שנשיא רוסיה משוחרר מחלק ניכר של העכבות, המנחות מנהיגים ברוב הדמוקרטיות המערביות וגם בחלק של הדיקטטורות. לא כל דיקטטור מוכרח להיות חסר רסן. אבל נראה שהדיקטטור הזה הוא אמנם חסר רסן.

עד 24 בפברואר בלילה יכולנו להניח שאיומיו, או אפילו מעשיו, אינם חייבים להניב מלחמה. התכיפות שבה הוא ונושאי־כליו הבטיחו שאין בדעת רוסיה לפלוש ("היסטריה מערבית") עוררה אצל אחדים את הציפיה שהוא אמנם לא יפלוש. אפילו נשיא אוקראינה, טיפה לפני שהפך לגיבור דורנו, נזף בארה"ב על התעקשותה שפלישה ממשמשת ובאה. פוטין שיקר. אין צורך בשום ריכוך. אפשר להגיד עליו שהוא שיקר במצח נחושה.

כל שקרי פוטין ואיומיו

האמריקאים הזהירו במשך ימים רבים מפני פעולת־רמייה רוסית, וחזו אותה בהצלחה יחסית: העמדת פנים שהאוקראינים תוקפים אוכלוסייה אזרחית בחבלי המזרח, שתאפשר לרוסיה לטעון שהיא נחלצת להגנתם. ואף אמנם, הרוסים הקדימו לפנות רבבות מתושבי אגן נהר הדונייץ (דונבאס) בטענה ש"הנאצים האוקראינים" זוממים "השמדת עם". מיד אחרי כן נעו הטנקים. אפילו כאשר הם סוגרים על קייב, רוסיה מוסיפה לטעון שהם נמצאים שם כדי להגן על תושבי "הרפובליקות העממיות" של דונבאס.

ביום הרביעי של המלחמה, פוטין הזמין את מצלמות הטלוויזיה להנציח את המעמד, שבו הורה לשר ההגנה ולרמטכ"ל הצבא להעמיד את כוחה הגרעיני של רוסיה בכוננות עליונה. הסיבה, הוא אמר, היא "ההצהרות העוינות" של ראשי נאט"ו.

בלילה השמיני של המלחמה, כוחות רוסיים הרעישו את אתר תחנת הכוח הגרעינית הגדולה ביותר באירופה, בזאפוריז'יה. הם אמנם פגעו רק בבניין משרדים, אבל במשך כמה שעות הצליחו לעצור את נשימתו של העולם.

ביום ה־14 של המלחמה, משרדי החוץ וההגנה של רוסיה האשימו, שאוקראינה מפתחת נשק כימי וביולוגי בעזרת ארה"ב. רוסיה דרשה כינוס בהול של מועצת הביטחון של האו"ם, ושגרירה שם הכריז כי לממשלתו יש ראיות שבאוקראינה פועלים "30 מרכזים" לפיתוח נשק כזה. אגב, סין מיהרה לאמץ את הגרסה הרוסית. ארה"ב הכחישה אותה מעיקרה, והזכירה כי רוסיה היא היחידה המוסיפה לפתח נשק כימי וביולוגי, בין השאר כדי להרעיל מתנגדים פוליטיים.

ארה"ב מזהירה, שההאשמות האלה עשויות להיות עוד טכסיס רמייה רוסי, אשר ישמש תירוץ להסלמה נוספת. אין זה מן הנמנע, אומרת ארה"ב, שרוסיה תשתמש בנשק להשמדה המונית נגד חייליה שלה, ותטיל את האחריות על אוקראינה, כדי להצדיק את עצם פלישתה, או כדי להשתמש בנשק הזה נגד האוקראינים.

רעיון כזה היה נחשב מוטרף מעיקרו לפני שבועיים, או לפני שנתיים. אבל אנחנו חיים עכשיו בעיצומה של חציית כל הקווים האדומים.

ביום שבת רוסיה הזהירה, כי ניסיון של נאט"ו לספק נשק לאוקראינה יהפוך את שיירות הנשק ל"מטרות לגיטימיות". היא לא אמרה אם הן יהיו "לגיטימיות" על אדמת נאט"ו, או יהפכו ללגיטימיות רק לאחר שיחצו את הגבול.

ג'ו ביידן בלי עמימות

הסרת העכבות בקרמלין השיגה לפחות חלק מיעדיה: נשיא ארה"ב יצא מגדרו בימים האחרונים להטעים, שבשום נסיבות ארה"ב לא תשלח חיילים, או מטוסים, לתחומי אוקראינה, מפני שזו "תהיה מלחמת עולם שלישית". נראה שביידן אינו מניח, או אינו בטוח, שחרדה מפני מלחמה כזאת מדריכה את מנוחתו של עמיתו בקרמלין.

ביום ג' שעבר, פולין הציעה להעביר את כל מטוסי המיג־29 שברשותה לידי ארה"ב, כדי שארה"ב תמסור אותם לאוקראינה. זה היה רעיון לא מוצלח, במיוחד מפני שפולין נתנה לו פומבי עוד לפני שדיברה עם האמריקאים. האמריקאים מצידם השיבו בפומבי, כמעט מיד, מבלי לדבר תחילה עם הפולנים. לא בא בחשבון, הם אמרו, זה יהיה "צעד של הסלמה". על ההיגיון הזה כבר נמתחה ביקורת נוקבת. מדוע מיגים הם הסלמה, אבל אספקה מסיבית של טילי־כתף נגד מטוסים מדגם 'סטינגר' אינם הסלמה?

תהיה הדעה על הטענה הזו אשר תהיה, ברור שארה"ב קיבלה עליה עכבות חד־צדדיות. גם בשעה שההתקפה על אוכלוסייה אזרחית בעריה הגדולות של אוקראינה מתעצמת והולכת, וושינגטון נמנעת במופגן מ"צעדי הסלמה" כלשהם. היא מניחה, לעומת זאת, כי הואיל ופוטין אינו מרוסן, אסור לגרות אותו.

זה מוטיב שהתחיל להופיע בימים הראשונים של הפלישה הרוסית, והודלף מבכירים בבית הלבן לעיתונות. "מפחדים מפני מה שיקרה אם פוטין ירגיש שהוא נדחק אל הקיר", הכריזה כותרת ב'ניו יורק טיימס' ב־4 במארס.

אשרי מפחד תמיד, כמובן. הפחד שזור מאז בהצהרות הבית הלבן ובחלק ממעשיו. הזריזות שבה ארה"ב התנערה מבעלת בריתה פולין הייתה כמעט ללא ספק תוצאה של הפחד הזה. כיוצא בזה גם הדחייה המוחלטת של בקשת אוקראינה לפרז את המרחב האווירי שלה.

הנשיא ביידן צייץ ביום ו' אחר הצהריים, "אנחנו נגן על כל אינץ' של אדמת נאט"ו", אבל לא על אינץ' אחד ויחיד של אדמת אוקראינה. לשון אחר, הוא רוסיה חופשית לעשות ככל העולה על רוחה, כולל הפצצות חסרות אבחנה על בתי יולדות ועל גני ילדים, מפני שלא יהיו תוצאות.

זה אגב מה שהוא חזר ואמר בשבועות הארוכים של ההמתנה לפלישת רוסיה. כבר אז נשמעו תהיות מדוע ביידן לא השאיר מידה של עמימות, כדי לנסות ולהרתיע את רוסיה. תשובה של ממש לא ניתנה, אבל אפשר להניח כי היא קשורה ב"אסור לדחוק אותו אל הפינה".

המרפק של דונלד טראמפ

אין צורך לומר ש"מלחמת עולם שלישית" תהיה תוצאה איומה ולא-רצויה של מלחמת אוקראינה. לא עצם ההתנגשות הצבאית היא המהלכת אימים, אלא ההסתברות הניכרת של הסלמה גרעינית. ההנחה היא עכשיו, שרוסיה תסלים. זה יהיה ההיפך מהנחות המלחמה הקרה. אז ארה"ב היא שסירבה להתחייב מראש שלא תגמול בנשק גרעיני על התקפה סובייטית קונבציונלית.

האם נשיא אמריקאי יוכל לשכנע את אזרחי ארצו בחיוניותה של "מלחמת עולם שלישית" לטובת עצמאותן של אסטוניה, מונטנגרו וצפון מקדוניה? כמה אמריקאים שמעו בכלל על הארצות האלה, או יודעים שארצם מחויבת חוזית להגנת "כל אינץ'" של אדמתן?

פוטין ניסה פעם לשכנע את דונלד טראמפ מה אבסורדית היא נאט"ו בדיוק באמצעות הדוגמא של מונטנגרו. זמן קצר אחר כך, מאי 2017, טראמפ דחק את ראש ממשלת מונטנגרו במרפקו, כאשר פילס את דרכו אל בימת צילום משותף של מנהיגי נאט"ו. הוא היה שמח לא רק לדחוק את מונטנגרו הקטנטנה מתוך נאט"ו, אלא להוציא את ארה"ב עצמה מן הברית, שהוא כינה "מיושנת".

אין זה מן הנמנע שפוטין עומד להרוויח משהו בעל פוטנציאל אסטרטגי מרחיק לכת: ספקות פומביים גוברים באמריקה אם כדאי למות בשביל "כל אינץ' מאדמת נאט"ו". ג'ו ביידן עדיין לא הצליח להסביר לאזרחי ארצו מדוע "כל אינץ'" חשוב.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny