החוק לצמצום השימוש במזומן פוגע באופן בלתי מידתי בזכות הקניין של האזרחים

 במסגרת המגבלות של החוק להגבלת השימוש במזומן הוא מאלץ אזרחים להפקיד את כל המזומנים במוסדות פיננסיים, יש הרואים בכך פגיעה בזכות הקניין של מעבר לנדרש, שהרי קיימים אזרחים רבים במיוחד מבוגרים, שלא סומכים על המוסדות הפיננסיים ומעדיפים להשאיר את הכספים מתחת לבלטות או בקיר או מתחת לכרית.

ההתנהלות מול מוסדות פיננסיים, למי שלא מכיר את פלאי הטכנולוגיה, היא לא צעד פשוט במובן הטכני, המשמעות הינה להגיע לבנק פיסית, בל נשכח שכחלק מהליכי ההתייעלות שעברו הבנקים צומצמו סניפים רבים, מה שגורם לכך שקיימת המתנה רבה שגם למי ש"זמנו בידו", לא תמיד נוח לשרוף שעות בתורים שאינם נגמרים .נוסיף לכך את העלויות של החזקת הכסף ועשיית טרנזאקציות בו, כידוע המוסדות הפיננסיים לא עובדים בחינם יעידו על כך הבונוסים המחולקים כל שנה וככל הידוע לי, על השימוש במוסדות פיננסיים במקביל להגבלת השימוש במזומנים, לא ניתנו תמריצים כלכליים ועל כן יש כאלה שיעדיפו את המזומנים מתחת לראשם ולא מסיבות רק משיקולים כלכליים, למשל מלחמה, מגפה, פגעי טבע או כל דבר אחר שעולה על הדמיון, רגעים קשים בהם אנשים חוששים להישאר ללא מזומן לצידם.

נקודה נוספת הינה ההגבלות שהממשלה על כל גופיה יכולה להטיל על חשבונות מפוקחים, מהקפאת החשבון ועד חילוטו במקרים הקשים. נכון אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, מדינת חוק, יחד עם זאת תמיד קיים החשש שמחמת טעות טכנית או שבשל חשד שווא האזרחים יישארו ללא מזומנים לקיים את מחייתם.

בעולם ניתן לראות כי נעשה שימוש לעיתים בהקפאת חשבונות על מנת לגרום לאנשים לא לפעול בדרך שהשלטון לא תומך בה. זה לא קורה רק במדינות דיקטטוריות, זה קורה למרבה הצער גם במדינות דמוקרטיות בהם מנסים לעקור מן השורש תמיכה במחאות, ראה מחאת נהגי המשאיות בקנדה.

ישנם אזרחים רבים שהשימוש במזומן הוא דרך חיים עבורם, חלקם חייבים מוגבלים שאין באפשרותם לפתוח חשבונות בנק והם נדרשים להשתמש במזומן, חלקם אזרחים שאגרו כסף בביתם במשך שנים, כסף שהגיע מיגיעה אישית ומתנות כסף נקי שאין מקורו בפשע.

השאלה העולה הינה האם בהגבלת השימוש במזומן אין בכדי לשפוך את התינוק עם המים? האם חיוב האזרחים הנורמטיביים להשתמש בחשבונות במוסדות פיננסיים, לא עלול לגרום להם לנזק ולא רק במובן של חשש "מהאח הגדול" שהרי המידע הרגיש שלהם יהיה חשוף בפני יותר ויותר גורמים אלא גם במובן הקיומי.

מזומן יכול להציל ממוות

שהרי לא ניתן להתעלם, מהשלכות מגפת הקורונה, המלחמות, הפיכות שלטוניות, בנקים שקרסו, כספות שנשדדו ועוד אירועים שאינם בגדר הדמיון ואשר גורמים למבוגרים בינינו שראו דבר או שניים בחייהם, לחשוש מלהפקיר את המזומנים ולא רק להם, איש איש מנסיבותיו וחרדותיו.

נקודה נוספת שאין להתעלם ממנה הינה מורכבות היחסים בין מזומנים לבעליהם, מדובר במערכת יחסים שלא מונעת אך ורק משיקולים כלכליים ולכן כאשר מדובר באזרחים נורמטיביים, שיכולים להסביר את תנועותיהם הכספיות, צריך לדעתי למצוא דרך פחות פוגענית ויקרה, במובן של הפקדת כספים במוסדות פיננסיים על כל העלויות שנדרשים לשלם והבירוקרטיה בהגעה אליהם.

ב-1 באוגוסט השנה יכנסו המגבלות החדשות לתוקף והמשמעות הינה, שהמגבלה על השימוש במזומן תתהדק.

יש לציין שתוך כדי כתיבת שורות אלו, המלחמה באוקראינה הפכה למציאות, למרבה הצער, ואין לכחד כי בצל התותחים הרועמים והמראות הקשים, של אזרחים שהופכים בין לילה לפליטים המתגודדים במעברי הגבול ומנסים להימלט למדינות אחרות ואולי לפתוח דף חדש, השימוש במזומן או אפילו הימצאותו של המזומן על גופם או בכליהם הוא מחויב המציאות.

כבר לא מדובר בפרי דמיונם של אנשים בעלי נטייה לחרדה, מדובר במציאות מתהווה, נוכח בנקים שסוגרים את שעריהם, ראו למשל בנק סברבנק, אחד הבנקים הרוסיים הגדולים שסגר את שעריו לאור בקשת הבנק האירופי המרכזי, בבנק מופקדים מעל למיליארד אירו מכספי תושבים אירופאיים.

הרצון להחזיק כסף מזומן צמוד הוא מובן שהרי הקפיצה לבנק או לכל מוסד פיננסי אחר, למשוך כסף כבר לא נראית כל כך פשוטה לאדם במנוסה, שמנסה להגיע למקום מבטחים ולא רוצה להיהרג בדרך לכספומט.

הכותבת היא מומחית בתחום עבירות מסים והלבנת הון, לשעבר מנהלת תביעות מחוז מרכז ברשות המסים