אי-שוויון מגדרי בפנסיה: העלאת גיל הפרישה לנשים היא רק חלק מהסיפור

בחודש אוקטובר האחרון אישרה ועדת הכספים של הכנסת, במסגרת תקציב המדינה, את העלאת גיל הפרישה של נשים ל-65. צעד חשוב זה יביא לעלייה בחסכונות הפנסיוניים של נשים, שכן לכל שנת חיסכון יש השפעה מכרעת על הסכום הכולל של החיסכון. ואולם, בסערת הוויכוחים הציבוריים דומה ששכחנו שגיל הפרישה הוא רק אחד מכמה רכיבים שקובעים את גודל הקצבה הפנסיונית, ואשר יחד יוצרים אי-שוויון מגדרי בפנסיה. תיקון להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים שהונח על שולחן הכנסת לפני כחודשיים, המבקש לחייב את קרנות הפנסיה לפעול לביטול ההבחנה המגדרית בחישוב מקדם ההמרה הפנסיוני, עשוי להועיל בצמצום הפערים המגדריים בתחום זה.

למרות מגמת הצמצום בפערי השכר בין נשים לגברים בישראל בעשורים האחרונים, שכרן החודשי של נשים עדיין נמוך בממוצע משכרם של גברים. אפילו שכרן השעתי של נשים נמוך יותר משמעותית - בשנת 2018 הוא עמד על 84% משכרם השעתי של גברים. לכך יש להוסיף שתי עובדות חשובות: נשים מועסקות במשרות חלקיות הרבה יותר מגברים והן עובדות פחות שעות בשבוע. למשל, בשנת 2018 כשליש מהנשים בישראל הועסקו במשרה חלקית בהשוואה ל-13% בלבד מהגברים, ובקרב עובדים שהועסקו במשרה מלאה, נשים עבדו 10% פחות שעות מגברים. כמו כן, רצף ההשתתפות בשוק העבודה נפגע כתוצאה מיציאה לחופשות לידה וגידול הילדים. על פי מחקר של משרד האוצר, "קנס האימהוּת" - הירידה בהכנסה השנתית של אישה עם הפיכתה לאם- עומד בישראל על 28% בקרב יהודיות שאינן חרדיות.

הקטנת הצבירה

פערים בשכר לשעה והבדלים בהיקף המשרה וברצף ההשתתפות בשוק העבודה מקטינים אפוא מלכתחילה את הצבירה לחיסכון הפנסיוני של נשים. פערים אלו גדלים אף יותר לנוכח נטייתן של נשים לבחור במסלולי השקעה שמרניים ולא במסלולים עם סיכון מוגבר שמניבים תשואה גבוהה יותר ונחשבים מתאימים יותר להשקעה לטווח ארוך. בסופו של דבר כל ההבדלים האלו מצטבריםמחקר שנערך במרכז טאוב ב-2018 והתבסס על נתוני קרנות פנסיה ממנורה מבטחים הראה שבטווח הגילים 45-54 חסכונות הפנסיה של גברים גבוהים ב-28% מאלה של נשים.

שיטת חישוב מקדמי ההמרה לקצבת הפנסיה הנהוגה בישראל תורמת לעיוות נוסף, משום שמלבד גיל הפרישה היא כוללת בתוכה גם את תוחלת החיים הצפויה. נוסף על הרכיבים האישיים הקובעים מה יהיה גובה החיסכון הפנסיוני של כל מבוטחת ומבוטחת (גובה השכר, רצף תעסוקתי, היקף המשרה וכיוצא בזה), גם המגדר משמש קריטריון בחישוב הקצבה החודשית שיש לשלם למבוטח. היות שתוחלת החיים הצפויה של נשים גבוהה מזו של גברים, קרנות הפנסיה מחלקות את החסכונות הכוללים של נשים למספר רב יותר של תשלומים.

חשוב לציין כי בקרב זוגות נשואים מקדם הפנסיה מושפע גם מחישוב קצבת הפנסיה לשאירים, כלומר החלק מקצבת הפנסיה שיועבר לבן הזוג במקרה של פטירה. היות שסיכוייהן של נשים ליהנות מקצבת שאירים גבוהים מאלו של בני זוגן, המקדם עבור גברים נשואים ונשים נשואות דומה למדי. עם זאת, עבור רווקים ורווקות שפורשים באותו גיל ומחזיקים בסכום זהה של חיסכון, הסימולציה שערכנו מצביעה על פער של 6% לטובת הגברים.

מבחינה ביטוחית-אקטוארית יש היגיון בשימוש ברכיב המגדר בחישוב הקצבה החודשית, משום שתוחלת החיים של נשים ארוכה יותר. עם זאת, יש גורמים נוספים המשפיעים על תוחלת החיים שאינם מובאים בחשבון בחישוב מקדם ההמרה, למשל, עוני, מצב בריאותי ומגזר. לדעתי, המדיניות כלפי רכיב המגדר אינה צריכה להיות שונה.

הזדמנות ליישור קו

התיקון להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים הוא הזדמנות ליישר קו עם מדינות אירופה בחישוב מקדם ההמרה ולהתבסס על תוחלת החיים הממוצעת באוכלוסייה לצורך קביעת הקצבה החודשית של מבוטח. במדינות רבות באירופה שיטה זו, המתחשבת במקדם המגדר, אינה חוקית, ובארצות הברית אף יש נגדה פסיקה של בית המשפט העליון. גיל הפרישה כשלעצמו הוא רק רכיב אחד בחישוב קצבת הפנסיה, ומדיניות ההבחנה בין נשים לגברים (גם בגיל הפרישה, גם בחישוב המקדם, ועוד) תורמת להרחבת הפערים המגדריים בישראל. אם ברצוננו לצמצם אותם הגיעה העת להתבונן במערכת הפנסיה בישראל במבט כולל. לצד העלאת גיל הפרישה לנשים אפשר לחשוב על הרחבת הכיסוי הפנסיוני גם לתקופות של חופשת לידה שלא בתשלום ולבטל את ההבחנה המגדרית בחישוב תוחלת החיים לצורך קביעת הקצבה.

גורמים אלו, לצד שינויים מהותיים בסוגיות תעסוקה של נשים כמו הבדלים במשלחי יד, בהיקף שעות העבודה בין גברים לנשים והשכלה פיננסית המעודדת נשים להשקיע את כספי הפנסיה שלהן באופן יעיל יותר לטווח ארוך, יסייעו להבטיח את הכנסתן של נשים עם פרישתן מהעבודה ויתרמו לקידום השוויון בשוק העבודה בפרט ובחברה הישראלית בכלל.

הכותבת היא סמנכ"לית כספים ותפעול וחוקרת במרכז טאוב