בעקבות הסנקציות: כך מנסה אירופה להיגמל מהגז הטבעי הרוסי

מאמצים בינלאומיים להטיל סנקציות על רוסיה בגלל פלישתה לאוקראינה שמו זכוכית מגדלת על דילמה ארוכת־שנים של האיחוד האירופי: ניסיונותיו לגמול עצמו מפחם הותירו את גוש המדינות תלוי יותר במוסקבה לאספקת גז טבעי. תלות זו גרמה לגוש המדינות להסס בכל הנוגע לתמיכה בסנקציות חריפות על יצוא אנרגיה שישנם מומחים שאומרים שבלעדיהן לא תיבלם התוקפנות הרוסית.

כחלק ממאמציו לקצץ את פליטת גזי החממה, האיחוד האירופי הקטין את הישענותו על הפחם, ששריפתו גורמת לשחרור יותר פחמן דו־חמצני משריפת נפט או גז טבעי.

גז טבעי עוזר לגשר על הפער כשמלאי האנרגיה המתחדשת, כמו שמש ורוח, אינו מספיק, אבל הוא לא יעיל דיו כדי להחליף לגמרי את ההקטנה בשימוש בפחם. הדבר גרם לשימוש מוגבר בגז טבעי לייצור חשמל, להנעת מפעלים ולחימום בתים.

כמה מדינות, כמו גרמניה, גם החלו להפחית את השימוש באנרגיה גרעינית, תהליך שהואץ לאחר אסון פוקושימה ב־2011 ביפן. צרפת, לעומת זאת, שומרת על תוכנית כוח גרעינית חזקה, שאפשרה לה להיות פחות תלויה בדלקי מאובנים. 

אפשרויות מוגבלות 

בסך־הכול, האיחוד האירופי מקבל כ־40% מיבוא הגז הטבעי שלו מרוסיה. גרמניה, היבואנית הגדולה ביותר בגוש האירו, נסמכת על רוסיה עבור יותר משני שליש מהגז הטבעי שצרכה ב־2020. איטליה, הרוכשת השנייה בגודלה בגוש, קיבלה כמעט חצי מהגז שלה מרוסיה.

הפלישה הרוסית לאוקראינה הביאה לקריאות להעניש את מוסקבה על־ידי הטלת סנקציות על יצוא האנרגיה שלה. אבל בהתחשב בתלות של האיחוד האירופי בגז טבעי רוסי, האפשרויות של גוש האירו היו מוגבלות.

בסימן לדחיפה מתחזקת והולכת לעצמאות, עם זאת, גרמניה הפסיקה בחודש שעבר את תהליך רישוי צינור נורד סטרים 2, שהיה צפוי להכפיל את יבוא הגז הרוסי.

כשהצורך להקטין את ההסתמכות על אנרגיה רוסית נעשה דחוף יותר, מדינות אירופה חיפשו דרכים להגביר את השימוש במקורות אלטרנטיביים. אחד מהם הוא גז טבעי מעובה. גז טבעי נוזלי (LNG) הוא גז שצונן למצב נוזלי בטמפרטורה של מינוס 162 מעלות צלזיוס. במצבו הנוזלי הוא תופס נפח קטן בערך פי 600 מאשר כגז, וזה מאפשר לשלוח אותו ביעילות למקומות שצינורות לא מגיעים אליהם.

גז טבעי נוזלי (LNG) היווה כרבע מיבוא הגז של האיחוד האירופי ב־2020, והשאר הגיע בצינורות. בזמן שרוסיה שולטת במסחר בצינורות, בתחום ההובלה של גז במצב מקורר ארה"ב וקטאר הן בין הספקיות העיקריות.

על־מנת להגדיל את יבוא הגז טבעי נוזלי (LNG), מדינות אירופיות יצטרכו לבנות מתקנים לקבל את הגז, וכן למצוא מקורות חדשים להביא אותו מהם. 

הגמילה לא תהיה קלה

גז טבעי נוזלי (LNG) מצריך תשתיות מיוחדות, כולל מפעלים לצינון הגז, ספינות עם דופן כפולה להובלתו ומתקני "הגזה מחדש" אצל הצרכנים על־מנת להפוך את הנוזל הקפוא לגז שוב. כל הטכנולוגיה הזו מייקרת את הגז טבעי נוזלי (LNG), שבאופן מסורתי היה יקר יותר מגז רגיל.

לאחרונה אישרה גרמניה תוכניות לבניית שני מסופי גז טבעי נוזלי (LNG), אבל עלול לקחת יותר משלוש שנים להשלים אותם. הרבה ממסופי הגז טבעי נוזלי (LNG) של האיחוד האירופי פועלים במלוא ההספק שלהם.

בנוסף לאתגרים הטכניים של קבלת גז טבעי נוזלי (LNG), נמצאת השאלה מאיפה יביאו אותו. אוסטרליה, קטאר וארה"ב הן יצואניות הגז טבעי נוזלי (LNG) הגדולות ביותר בעולם. אבל הרבה מהאספקה שלהן כעת הולכת ליבואנים באסיה, כמו סין ויפן. אירופה תצטרך להתחרות איתן כדי להבטיח מלאי אמין.

מאז תחילת המשבר באוקראינה, היו לאירופה כמה הצלחות בטווח הזמן הקרוב בהסטת גז טבעי נוזלי (LNG) אמריקאי לכיוון נמליה. אבל מדינות האיחוד כנראה יצטרכו לחתום על חוזים לטווח ארוך יותר כדי לנעול לעצמן ביקוש ולעזור לספקיות להבטיח מימון לבניית עוד מסופי הקפאה לגז.

ארה"ב בונה בעקביות מתקני גז טבעי נוזלי (LNG) מאז 2016 וצפויה להיות בעלת יכולת היצוא הגדולה ביותר בעולם עד סוף השנה, על־פי מנהל המידע על אנרגיה של ממשלת ארה"ב. מתקנים נוספים מתוכננים עד 2025, וחלקם יוכלו לעזור למלא אחר הביקוש הגובר לגז טבעי נוזלי (LNG) באירופה.

לא משנה באיזה מסלול תחליט אירופה להתקדם - בהתחשב באתגרים של הגעה לעצמאות אנרגטית, הגמילה מרוסיה לא תהיה קלה.