שחור ולבן: מדוע הממשלה לא פועלת להעלאת העולים מאזורי הקרבות באתיופיה

אתחיל מהסוף, אני שמח לראות את הסולידריות היהודית-ישראלית באמת מעוררת הערצה, גאווה הערכה והוקרה. "אסור להתמהמה" אמר אחד השרים. "כל עוד התותחים רועמים יש לאפשר כניסה לארץ, ואם נעלה עשרת אלפים איש לא יהודים מה יקרה? הכי חשוב זה לפעול מהר".

מנגד, שרת הקליטה פנינה טמנו שטה, הפועלת במרץ מתוקף תפקידה כשרת הקליטה למען הצלת יהודי אוקראינה, חשפה כי גורמים בכירים בממשלה הם אלו שהדליפו את העובדה, כי לפני כשנה, המבצע החשאי להעלאתם של צאצאי יהודי תיגראי, השוהים היום בצל המלחמה בצפון אתיופיה - נכשל. ולמה זה בעצם חשוב?

רבים מאלו הקוראים היום לפתוח לרווחה את שערי מדינת ישראל מוטים להתעלם מצאצאי יהודים הממתינים במחנות באתיופיה, חלקם זכאי חוק השבות באזור תגראי. דבר זה העלה את כאבם ובעיקר את תהייתם של רבים מיוצאי אתיופיה והן של אלו שאינם יוצאי אתיופיה. הם שואלים: "איך פתאום יש דירות ציבוריות, ויש תקציב לשפץ אותן, כשאנחנו כבר שנים מקבלים תשובות שליליות?

"עולים מלא אנשים ופתאום אין שאלה לגבי יהדותם, אין שאלות לגבי תקציבים, אין בעיה לקלוט". אנחנו רואים איך המדינה והממסד מגיבים כשחיים של יהודים במקומות אחרים, מי שרוצה לעלות לארץ ורואה את עצמו כיהודי יכול להיכנס בלי שמדקדקים בבדיקות ולמעשה בלי שבודקים בכלל את היהדות שלו. ואילו את קרובי, שחיים בגיהינום שנה וחצי, לא מעלים כי הם 'ספק יהודים', 'פלאשמורה'".

המדינה מעלה לכאן ממדינות אחרות אנשים שלא מקיימים מצוות בכלל ואין להם קשר ליהדות כדת, וזה בסדר גמור, אבל כשמדובר באתיופים בודקים לחומרה. זאת אפליה ברורה. ובינתיים אנשים מביתא ישראל, קרובי משפחה שלנו שנשארו שם - חיים בפחד ובסכנה.

 הפגנה בקנדה נגד המלחמה באזור תגראי שבאתיופיה / צילום: Shutterstock

בני אדם לא שולטים במקום היוולדם; המדינה צריכה לסייע

מה עושים? מה לענות לטענות הללו? האם באמת קיימת כאן אפליה? האם באמת ניתן להשוות בין שתי הזירות הללו? האם באמת כל הסיפור הוא סיפור של שחור ולבן?

זו לא רק בעיה של גזענות, אלא בעיה מורכבת יותר. אבל מה לעשות שמי שאמור לקבל החלטות קשות היא המדינה, מגלה אוזלת יד בכל הסיפור הזה. זה כבר מעבר לשאלה היהודית זאת שאלה אנושית. הממשלה כבר קיבלה החלטה שהם יהודים ושהם יעלו, אז שיבצעו את ההחלטה. אם חושבים שהם לא יהודים שיגידו שהם לא יהודים. הגיע הזמן לקחת אחריות. זהו דפוס פעולה של הממשלה, כשיש בעיות מורכבות במקום לטפל בהם מהשורש היא נוטה לדחותם באמצעות פתרונות קוסמטיים והחלטה לא להחליט.

הבית האישי הזהותי, של חלק מהנערים יוצאי אתיופיה, מתערער וחרב. הם מרגישים כחומר ביד היוצר. כי הנה כחומר ביד היוצר ברצותה מרחיבה את העלייה וברצותה מצמצת את העלייה. לא בכדי על פי הנתונים של השנה הנוכחית יוצאי אתיופיה מתאבדים פי 4 ביחס לציבור הכללי; גרושים ורווקים מתאבדים יותר. מצב זה עלול ליצר תודעה שהסיבות שהביאו את יהודי אתיופיה לצאת למסע מפרך לארץ ישראל לא היה מסיבות של ברית ושבועה, ומתחושת זיקה עמוקה ונצחית לירושלים אלא הם פה הודות לחסדיה הטובים של מדינת ישראל.

מי שבאמת אכפת לו ואוהב את הקהילה צריך להקשיב לקהילה ולדאוג להביא לסיום הפרשה הזו. צערם וכאבם של אזרחי אוקראינה ויהודי אוקראינה, נוגע ללב וכך גם של יהודי אתיופיה.

הכותב הוא ראש הקתדרה הבינלאומית לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו