המלחמה באוקראינה: מוחמד בן סלמאן הוא מעתה אישיות רצויה

 הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב  

דוח קהילת המודיעין בארצות-הברית אומנם העריך ששליט סעודיה בפועל מוחמד בן סלמאן "אישר פעולה באיסטנבול" באוקטובר 2018 שמטרתה הייתה "לתפוס או להרוג" את העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י אך הנשיא דאז דונלד טראמפ יצא מגדרו בכדי לגונן על יורש העצר, בעיקר מפני חמתו של הקונגרס.

עם הנשיא ג'ו ביידן הסיפור שונה. כבר במסע הבחירות שלו הגדיר את סעודיה כמדינה משוקצת ואמר שכך יתייחס אליה. ממשלו אכן הטיל הגבלות על יצוא נשק וצינן את היחסים עם הממלכה. בחוגי הממשל ישנם אלו שעדיין מקווים שניתן יהיה למנוע את המלכת בן סלמאן.

הסעודים הלכו כברת דרך כדי לנסות ולזכות בנקודות זכות בוושינגטון: הם היו נדיבים בהצעותיהם לחות'ים כדי לקדם הסדר בתימן, שחררו מבקרי משטר חריפים מהכלא ואף השיקו יוזמות מגלומניות (כדרכם) בתחום הגנת הסביבה.

לאורך השנים שליטי הממלכה שאבו חלק לא מבוטל מסמכותם ועוצמתם, גם הפנימית, מהקשר שלהם עם הבית הלבן. קשר זה הפך הדוק ואף אישי בתקופת ממשל טראמפ. אך מאז נבחר לנשיא התקררו היחסים בין המדינות וביידן אף סירב לשוחח ישירות עם בן סלמאן.

אלא שאז הגיעה המלחמה באוקראינה והאמריקאים מבינים שייתכן והרחיקו לכת - שפכו את התינוק עם המים. ביידן, המבקש להגדיל את היצע הנפט בשווקים כדי להפחית את מחירו מנסה מתחילת המלחמה לשוחח עם בן סלמאן, אך האחרון, כך דווח, מסרב לקבל את השיחה. הערכה היא כי לסעודיה יש (על הנייר) יכולת עודפת (swing capacity) של כ-2 מיליון חביות נפט ביום, מה שיביא אותם להפיק כ-12 מיליון חביות נפט ביום.

עוד לפני המלחמה באוקראינה התגלו בקיעים בחומת הבידוד הבינ"ל של בן סלמאן. ראשון המנהיגים המערביים שפגשו בו היה נשיא צרפת מקרון והיום הוא יפגוש בראש ממשלת בריטניה, ג'ונסון, שינסה גם הוא לשכנע אותו להגביר את תפוקת הנפט של הממלכה. בראיון מרתק למגזין אטלנטיק שהתפרסם החודש הפגין בן סלמאן ביטחון ואמר שלא מעניין אותו מה חושב עליו ביידן. הוא הדגיש את חשיבות הקשר עם האמריקאים אך הצהיר שאין לוושינגטון זכות להטיף לו או להתערב בענייניה הפנימיים של הממלכה.

הסעודים חושבים שהאמריקאים לא ממלאים את חלקם

היעד של הסעודים ושל האמירותים (המסרבים גם הם לשתף פעולה עם הבידוד המדיני והכלכלי של רוסיה) הוא למנף את משקלם הגובר על רקע המלחמה באוקראינה, לא כדי לפגוע ביחסים עם ארצות-הברית אלא דווקא כדי לשפרם.

ספציפית הסעודים מבקשים סיוע במלחמה בתימן, סיוע בבניית תוכנית גרעין (אזרחית) כמענה לאיראן ומתן תעודת הכשר לבן סלמאן. התוצאה העדיפה בעיניהם היא שיקום הקשר ההיסטורי עם ארצות-הברית, קשר שהתבסס על נפט תמורת ביטחון.

אלא שבראיית הסעודים, האמריקאים לא ממלאים את חלקם. קו השבר מבחינתם, הפרל הארבור שלהם, היה המתקפה האיראנית על מתקני הנפט שלהם ב-2019, שלא זכתה לתגובה אמריקאית. אם הסעודים היו זקוקים להוכחה שוושינגטון אינה מחויבת עוד לביטחונם הם קיבלו אותה אז.

כדי להמשיך ולאותת לאמריקאים שיש לו אופציות אחרות, הזמין בן סלמאן את נשיא סין, שי, אותו הוא מעריץ, לביקור בממלכה עם תום הרמדאן. בנוסף, הוול סטריט ג'ורנל דווח אתמול כי סעודיה עלולה להתחיל בקרוב לתמחר את משלוחי הנפט שלה לסין (הלקוחה המרכזית לנפט הסעודי) במטבע הסיני במקום בדולר אמריקאי כפי שהיה עד עתה.

אולם, אין עדיין תחליף טוב לעליונות האמריקאית, לכן הסעודים מנסים להשתמש בסין ורוסיה כמקור נוסף לתמיכה מדינית, כלכלית ואף צבאית ולנצל תמיכה זו כדי לגרום לארה"ב להוכיח את מהימנותה כבת ברית. בריאד, וייתכן שגם בירושלים, מקווים כי מדיניות זו תסייע ליצור משוואת יחסים שונה עם ארה"ב שבה ישתפר מעמדה.

לישראל אינטרס בחזרתו של בן סלמאן לקדמת הבמה ובשמירה על יציבות הממלכה, שומרת המקומות הקדושים לאסלאם, הכלכלה הגדולה במזרח התיכון המתנגדת לאיראן והתומכת בהסכמי אברהם, גם אם העומד בראשה אינו מקובל על מרבית חברי המפלגה הדמוקרטית מודל 2022. אולם התרחקות אפשרית של מדינות המפרץ מארצות-הברית והתקרבות לסין צריכות להדאיג את ישראל. 

עד עתה השכילו מדינות המפרץ לנקוט מדיניות חוץ של איזון עדין, של גידור וניהול סיכונים, בדומה למדיניות ה"גם וגם" של בייג'ינג, קרי לפתח את יחסיהן הכלכליים עם סין לצד שמירת היחסים האסטרטגיים עם ארצות-הברית. עם זאת, לא מן הנמנע שסין תנצל בעתיד הזדמנויות לקדם את מיצובה על חשבון וושינגטון, באופן שיקשה עליהן להמשיך ולקיים את מדיניותן המאזנת.