ראשו היה מוצב בשמיים וגופו ונפשו בארץ: זכרונות מבית הרב שלא מש מלימוד התורה ואהבת ישראל

הכותב הוא רב כפר הנוער זוהרים

קטונתי מלכתוב על הענק שבענקים, שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל. יכלה הדף ולא יכלו הסיפורים, על האיש שלא פסק מללמוד. ילד הייתי בכיתה ז', כאשר עשו בתלמוד תורה בו למדתי מבצע בחינות אצל רבנים. המבצע היה ללכת להיבחן בעל פה אצל אחד הרבנים, על כמה פרקים במסכת בבא קמא שבתלמוד בבלי. בחוצפתי בקשתי מרבי חיים קנייבסקי להיבחן אצלו, והוא נאות לבקשתי. הזמן שנקבע היה בחזור מבית תלמודו באותם הימים "כולל חזון איש", השעה נקבעה לזמן שהוא עשה את דרכו לביתו ברגל, ואני חזרתי לפניו על דפי הגמרא, והוא תיקן אותי בלשון הגמרא בעל פה. הגענו לרחוב נחמיה פינת רשב"ם מטרים ספורים מביתו, והוא נעצר ושאל בענוות חן, היכן הוא רחוב ברסלב. התפלאתי על השאלה מאחר ורחוב ברסלב היה הרחוב המקביל. ורבי חיים ענה לי, אם יש לי עוד תא זיכרון אני רוצה לזכור בו עוד משהוא מהתורה הקדושה.

זה היה האיש שהיה מונח יומם ולילה בתורה הקדושה, זה כל הסיפור על רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. האדם הדומה למלאך, שלא התעניין בכלום מלבד בתורה הקדושה. הסיפורים שלנו הם הסיפורים של אלה שהפריעו לו ללמוד. זו הייתה ההרגשה כל אימת שנכנסת לביתו, הכל בקיצור נמרץ, הברכה בראשי תיבות - ברכה והצלחה, או כלשונו בו"ה. כדי לחסוך זמן ללימוד התורה, הוא סיים את כל התורה במחזוריות של שנה, דבר שהוא בלתי נתפס בהיגיון גם אצל הלמדנים הגדולים.

ראשו היה מוצב בשמיים, וגופו ונפשו בארץ. על שאלות הכי פשוטות הוא היה עונה כדי לעשות חסד עם הבריות. זה היה תמצית חייו, הברכות שהוא חילק היו כי יהודי חייב לעשות חסד. וכדי לעשות חסד הוא היה נפנה מלימודיו ועונה על השאלות, כזו הייתה התשובה על שאלה שנשאל על ידי הנהלת כפר הנוער זוהרים בתחילת דרכנו, כאשר התברר על תלמיד שהביא סמים לכפר, הנהלת הכפר שנועדה לטפל בנוער קצה הסתפקה האם לשולחו מן הכפר, כיוון שחצה קו אדום בוהק.

רבי חיים הקשיב לשאלה וענה, חייבים להציל אותו, הוא בן של הקדוש ברוך הוא. חייבים למצוא דרך להועיל לו, שייתנו לו עונש, וייעשו הכול להציל אותו. שניה עברה ממתן התשובה, ורבי חיים שקוע בלימוד כאילו אף אחד אינו בחדר. לא פעם ולא פעמיים שאלתי אותו שאלות קשות, שאלות של הורים לנערי קצה, תשובתו הייתה לקרב, ולאהוב. היא נאמרה בביטחון ברור. על השאלה האם להוציא מהבית נערה שאינה הולכת בדרכי הוריה, הוא ענה לי חס ושלום. תגיד להורים שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, למרות מה שאנחנו עושים, ולא זורק אותנו מהבית שלו. שינהגו כמו הקדוש ברוך הוא.

הפעם האחת שבה זכיתי ממנו לחיוך היה, כאשר באתי עם נער אליו. הנער היה רחוק מדרכו של הרב. נער שנשר מהישיבה והתבייש במצבו למול הרב. סיפרתי לרבי חיים כי הנער חזר להניח תפילין, אבל הוא אינו שומר שבת. ושאלתו היא האם יש טעם בהנחת התפילין שלו, למרות היותו מחלל שבת. הנער שכאמור התבייש, ביקש שאני אשאל את הרב. ורבי חיים הרים את עיניו מה השאלה הוא שאל, ברור שהקדוש ברוך הוא שמח בהנחת התפילין שלך. יישר כוח שהבאת אותו לשאול, השכר שלך יהיה גדול בשמיים שאתה מתעסק עם כאלה נערים. זה היה האיש הדומה למלאך ה', כולו אהבה לעם ישראל, הוא כאב את כאבם, וביטל מתלמודו עבורם. מי ייתן לנו תמורתו.