הגיע הזמן לעצור את התביעות הייצוגיות הלא יעילות

עו"ד גילי ברוקס ורון היא שותפה במחלקת ליטיגציה, ועו"ד אלון סגינהור הוא עורך דיו במחלקת ליטיגציה במשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'

לפני מספר שבועות, ובשקט יחסי, ניתן פסק דין משמעותי של בית המשפט העליון אשר דחה את ערעורו של מחמד מסאלחה נגד עיריית עפולה.

ההליך המשפטי נסב סביב אירועים שהתרחשו בקיץ 2019, כשעיריית עפולה מנעה ממי שאינו תושב העיר עפולה להיכנס לפארק העירוני שבשטחה. מדיניות זו נמשכה כשבועיים, שבסופם הסכימה העירייה לפתוח את הפארק העירוני לציבור הרחב. למרות זאת החליט מסאלחה להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד העירייה. בקשת האישור הושתתה על הטענה כי החלטת העירייה נועדה להפלות ערבים, ועל כן התבקש צו המחייב את העירייה לפתוח את הפארק לציבור הרחב וכן סעד כספי לחברי הקבוצה המיוצגת.

בחלוף כשנתיים ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה את בקשת האישור, ומשהוגש ערעור, הנושא הגיע לפתחו של בית המשפט העליון.

בפסק דין מנומק קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות שבהן תוקנה ההתנהגות הנתקפת בבקשת האישור, וכאשר ממילא הסעד הכספי שעשוי להיפסק לטובת חברי הקבוצה אינו גבוה, הרי שהדיון בבקשת האישור מוצה, ואין עוד תועלת או הצדקה בהמשך ניהול ההליך הייצוגי.

במבט חטוף מתקבל הרושם שפסק הדין מהווה משב רוח טרי ומרענן, אך למעשה הוא משקף ומיישם את התכליות היסודיות ביותר שבבסיס מכשיר התובענה הייצוגית.

תובענות ייצוגיות הן כלי חשוב ביותר לקידום אינטרסים ציבוריים ומשמשות ככלי אזרחי מרכזי לאכיפת הדין ולהרתעה מפני הפרתו. לעתים הן מאפשרות למי שנגרם לו נזק, שאין בו כשלעצמו להצדיק ניהול הליך משפטי, לאגד לקבוצה את כל אלה שנגרם להם לכאורה נזק דומה, ולתבוע בשמם את הגורם המזיק. בדרך זו נוצרת אכיפה אזרחית יעילה של הוראות הדין, ויותר מכך - נוצרת התנהלות מודעת וראויה של חברות במשק.

אלא שלכלי חשוב זה יש גם צד שני: היות שמדובר בהליכים הטומנים בחובם פוטנציאל להתעשרות אישית משמעותית מאוד לתובע הייצוגי ולעורכי דינו, מוגשות פעמים רבות תובענות ייצוגיות על עניינים שאין זה צודק, הוגן או ראוי לנהל לגביהם הליך ייצוגי ארוך ויקר אשר יביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולבזבוז משאבי הקופה הציבורית, וכל זאת כשבסוף ההליך ממילא הקבוצה המיוצגת לא תצא נשכרת.

בשנתיים האחרונות, דווקא לאחר פרוץ מגפת הקורונה ולמרות הרפורמות שנעשו בחובת תשלום אגרה לצורך הגשת תובענה ייצוגית, היינו עדים למבול של ממש בתובענות ייצוגיות. על רקע הדברים הללו, נשאלת השאלה המובנת מאליה - באילו נסיבות ניהולה של תובענה ייצוגית הוא בלתי יעיל באופן המצדיק את דחיית ההליך? כעת נראה כי בית המשפט העליון השיב לשאלה בצורה ברורה.

לאחרונה, מלבד פסק הדין בעניין מסאלחה, היינו עדים לכמה פסיקות חדשניות של בתי משפט מחוזיים, אשר פרצו נתיב לסיומן של תובענות ייצוגיות במהירות וביעילות, ותוך שבתי המשפט קובעים כי במקרים מסוימים שבהם תוקנה ההפרה הנטענת, דינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית להידחות, משום שהיא מיצתה את עצמה.

קביעה זו כבר יושמה על-ידי בתי המשפט המחוזיים בנושאים שונים, וביניהם טענות ביחס למחדלים לגבי אופן סימונם של מגבונים, הטעייה בתפריטים, חוסר תום-לב בפרסום מודעות, הפרת הוראות סימון מזון ועוד.

פסיקת בתי המשפט מבטאת את מקומם המרכזי של שיקולי היעילות וההוגנות, ומעניקה משקל ראוי לערכים הללו אשר לא אחת נזנחו במהלך השנים האחרונות.

הקביעות החדשות של בתי משפט המחוזיים והרוח הגבית שזכו לה מצד בית המשפט העליון פתחו נתיב חדש-ישן ובעיקר מוצדק לדחיית בקשות לאישור תביעות כייצוגיות. כל זאת מתוך ההנחה המתבקשת שניהול ההליך הייצוגי איננו ראוי כשהסעדים הנתבעים התממשו; ושהמשך ניהול ההליך - ככל שינוהל - יסייע בעיקר להתעשרות התובע הייצוגי ולעורכי דינו, ולאו דווקא לחברי הקבוצה המיוצגת.

מדובר באפיק פסיקה מבורך וראוי, ואנו מקווים שפסיקות חדשות אלה יסייעו במניעת ניהולם של הליכים מיותרים אשר מוצו, ובכך יפחיתו עומס מיותר בבתי משפט ועלויות מיותרות לחברות.