ניתן להוזיל את מחירי החיטה: לא הכל כוח עליון

הכותב הוא מנכ"ל טחנות קמח דגן

המלחמה באוקראינה העלתה לשיח הציבורי את נושא מחירי החיטה שהגיעו לאחרונה לשיא של 14 שנה. אוקראינה ורוסיה, שהן מקור של למעלה מ-50% מהצריכה בישראל, סגרו את ייצוא החיטה. כמו כן מדינות אירופאיות נוספות כדוגמת הונגריה, רומניה ובולגריה אוסרות על יצוא חיטה על מנת לשמור על ביטחון המזון שלהן. בעלי אניות מסרבים להיכנס לים השחור וחברות הביטוח הסירו את סעיף "סיכוני מלחמה". כל זה הביא לעלייה דרסטית במחירי החיטה, מחירים שלא נראו מאז שנת 2008.

אין ספק שהמלחמה היא אירוע של כוח עליון שאיתו צריך להתמודד והוא לא בשליטתנו. אבל בכל זאת, קיימים גורמים נוספים שאינם כוח עליון שתורמים לעליית המחירים ובידי משרדי הממשלה הרלוונטיים קיימת האפשרות לתקנם ובכך לצמצם את העלייה במחירי החיטה.

המדובר בפתרון בעיית ההמתנות בנמלים הגוררות קנסות עצומים של דמי השהייה ובשיטת התמיכה במגדלי החיטה המתגלגלת בסופו של דבר לצרכן הפרטי.

ההמתנה בנמל יקרה

טחנת הקמח שבניהולי ממוקמת בשער נמל אשדוד ולמרות זאת אני נאלץ לשלוח אניות לפריקה בחיפה. נמל אשדוד מתפקד ברבע מהתפוקה עקב ציוד מיושן, תקלות מרובות, מחסור בכ"א וחוסר ברציף ייעודי לאניות צובר. זמן ההמתנה באשדוד הוא לפחות חודש ואם נראה שאפשר לפרוק מהר יותר בחיפה ההעדפה תהיה להעביר את האנייה. אך גם בחיפה ההמתנה היא בין שבועיים לחודש. בשיא הגענו להמתנה של 42 יום. על כל יום המתנה אנו נאלצים לשלם דמי השהייה לבעל האנייה שבממוצע מתבטאים בכ-70 שקלים לטון חיטה. אחרי שהאנייה פרקה בחיפה צריך להעביר את החיטה במשאיות חזרה לאשדוד בעלות נוספת של 30 שקלים לטון. מדובר בתוספת משמעותית ומיותרת למחיר החיטה. צריך גם לזכור שמדובר במאות משאיות הגורמות לעומס בכבישים ולזיהום אויר.

את העלות המצטברת הזו של כ-100 שקלים לטון חיטה הממשלה יכולה להפחית בעיקר ע"י אימוץ המלצות התאחדות התעשיינים לפתוח במיידי רציפים ריקים שלא נעשה בהם שימוש כיום. הדבר יפחית לאלתר את העומס בפריקה של מטען כללי (בצובר) בנמלים. בנוסף, יש לפעול לחידוש תשתיות וציוד המשמשים לפריקה, סיום בניית מסוע לגרעינים באשדוד, גיוס והכשרת כ"א, וקידום התור התפעולי של אניות צובר.

אמצעי נוסף להורדת מחיר החיטה הוא מעבר למתן סובסידיה ישירה למגדלי החיטה במקום השיטה המעוותת הנהוגה כיום המייקרת את מחיר החיטה. למגדלי החיטה מגיעה תמיכה ובצדק, אולם השיטה צריכה להשתנות.

תנאים לא הגיוניים

כיום לא ניתן לקבל רישיון יבוא לחיטה ללא קניית אחוז מסוים של חיטה ישראלית. תנאי זה ידוע בתעשייה בשם ה"לינקג'". את מחיר החיטה הישראלית הצמידו למחיר החיטה האמריקאית שהיא היקרה ביותר בעולם. כך נוצר מצב אבסורדי שבו החיטה היקרה ביותר שבשימוש טחנות הקמח היא דווקא החיטה הישראלית המהווה מרכיב במחירי הלחם בפיקוח שמפרסם מידי חודש משרד הכלכלה.

אבסורד נוסף הוא שהלינקג' הינו היטל שחל רק על טחנות הקמח ואילו יבואני הקמח פטורים מכך. בכל מדינה בעולם מטילים מכס על היבואנים במטרה להגן על התעשייה המקומית ואילו במקרה זה ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה התעשיין משלם היטל ומגדיל את העלויות ואילו היבואן פטור מכך.

הפתרון המתבקש הוא אימוץ של המלצות התאחדות התעשיינים למעבר למתן תמיכה ישירה למגדלי החיטה, יחד עם ביטול שיטת הלינקג' והעברת שוק החיטה המקומית לשוק חופשי ותחרותי, שישפר את איכות החיטה בארץ.