שיפור תנאי המורים: רק עם שינוי מודל ההעסקה

הכותב הוא חוקר מדיניות חינוך בפורום קהלת

המערכה של הסתדרות המורים להעלאת שכר המורים החלה בהרעשה ארטילרית על כל כלי התקשורת. שלל כתבות פורסמו לאחרונה על תנאיהם המבישים של עובדי ההוראה, על כך שהם צריכים להשלים הכנסה, שרבים מהם בוחרים לנטוש את המקצוע ושיש מחסור נוראי במורים שמהווה איום קיומי למערכת. נראה שצריך להיזכר בכמה נתונים ולהעמיד את הדברים על דיוקם.

השכר הממוצע של מורים איננו נמוך אלא גבוה מהשכר הממוצע במשק. על פי נתוני הלמ"ס שפורסמו בשבוע שעבר השכר הממוצע של עובדי הוראה לשנת תש"פ עמד על 12,907 שקל. מדובר בשכר שגבוה ב-12% מהשכר הממוצע במשק לאותה שנה. אפשר לטעון שמגיע למורים שכר גבוה יותר, ואין ספק שהסכמי השכר הקרובים אכן יגרמו לכך, אך לא זו הבעיה העיקרית שחייבים לפתור. שתי הבעיות העיקריות הן שהשכר מאד לא שוויוני ושהוא לא מתגמל יכולת אלא רק ותק.

מי שמעלים את השכר הממוצע הם המורים הוותיקים שמרוויחים שכר גבוה, בעוד מורים בשלבים הראשונים של הקריירה מרוויחים שכר עלוב שעולה לאט מידי. על פי נתוני משרד האוצר, מורה ותיק מרוויח כמעט פי ארבעה ממורה מתחיל, גם בגלל טבלאות השכר שמבוססות על וותק והשתלמויות שצוברים לאורך השנים, וגם בגלל שלמורים צעירים קשה יותר לעבוד במשרות מלאות. אנחנו שומעים רבות לאחרונה על אותם מורים עם שכר עלוב, ובהסתדרות המורים רוצים שנחשוב שלכל המורים מגיעה העלאת שכר, אבל זהו שקר, מדובר רק בחלק מהמורים.

הטעיה שנייה של ארגוני המורים היא שחסרים מורים במערכת. האמת היא שיש עודף גדול של מורים, אבל הניהול הוא כל כך כושל עד שבשטח מורגש מחסור. בעשור האחרון נוספו למערכת הרבה יותר מורים מאשר כיתות, כך שיחס תלמידים למשרה מלאה של מורה ירד בשני העשורים האחרונים מ-14.3 תלמידים לכל משרה, ל-11.9 תלמידים לכל משרה כיום. זהו יחס טוב גם בהשוואה למדינות אחרות בהן הכיתות הרבה יותר קטנות - מה שמדגיש את הניהול הכושל של כוח ההוראה במערכת הישראלית.

מדוע, אם כן מורגש מחסור? מאותה הסיבה שברוסיה הסובייטית הורגש מחסור בלחם בקרב האזרחים למרות יכולות ייצור מרשימות: כאשר המדינה מנהלת משאב באופן ריכוזי ומגושם, אין התאמה בין אספקת המשאב ובין הצרכים בשטח. בתי הספר נואשים למורים למתמטיקה, מדעים ולאנגלית? המדינה מכשירה אלפי מורים מיותרים למקצועות הומניים. קיימים אלפי סטודנטים מצוינים שהיו שמחים ללמד את מקצועם? המדינה מחייבת אותם להוציא תעודת הוראה ולהתחיל מאפס גם אם צברו רקורד מרשים בשדה אחר. הסבת עובדים במשק להוראה לא מלווה בהכרה בוותק שלהם ובטח לא ביכולותיהם המוכחות בשדות אחרים. למדינה יש פס ייצור אחד עיוור שלא מכיר בחוקי הביקוש וההיצע ומונע ממסגרות החינוך למלא את הצרכים, וזה נכון הן למנהלים, הן למורים והן לגננות.

בהסכמי השכר הקרובים, על משרד החינוך לדרוש שתוספות השכר יוענקו למורים באופן הפוך לוותק - תוספת שקלית גדולה יותר ככל שהמורה צעיר יותר. אבל זה לא מספיק - חשוב יותר להגמיש את מודל ההעסקה, כך שניתן יהיה למשוך מורים מצטיינים למערכת, ובעיקר במקצועות בהם קיים מחסור. כל עוד המדינה היא המעסיקה של עובדי ההוראה ולא בתי הספר או הרשויות המקומיות, חובה לתת למנהלי בתי הספר את האפשרות לבחור מי ילמד אצלם ומי לא, וכן תקציב גמיש בעזרתו יוכלו לתגמל את המורים המצוינים ואל אלו שמלמדים את המקצועות בהם מורגש מחסור. אם תיזרק תוספת שכר אחידה לכל המורים זו תהיה בכייה לדורות - כמות המורים אולי תמשיך לעלות, אבל איכות ההוראה תישאר נמוכה והכאוס בשטח יימשך.