מלחמת רוסיה באוקראינה: שישה שבועות ובוצ'ה אחת

קוראים קבועים של טור זה אולי יזכרו שהתחלנו לדבר כאן על בוצ'ה עוד לפני חודש ויותר, הרבה לפני שרוב העולם הבחין בקיומה, והרבה הרבה לפני ששמה נקשר לנצח באחד ממעשי הטבח הנקלים ביותר של מלחמת רוסיה באוקראינה.

הסיבה היתה פרוזאית וסנטימנטלית: קרוב משפחתי, בן דוד מדרגה שנייה, היה לכוד במרתף ביתו בבוצ'ה עם שישה מבני ביתו. אשתו הייתה שם, בתו ובעלה ושני נכדיו הקטנים. אחד הנכדים סובל משיתוק מוחין. האינטרנט נותק, והקשר בינינו התנהל באמצעות הודעות סמס. לב (זה שמו) דיווח במשפטים קצרים על ניסיונותיהם להישאר בחיים, לאכול, לשמור על כללי היגיינה בסיסיים. יום אחד הוא דיווח בקורת רוח מיוחדת על הצלחתם להתניע מנוע דיזל, ולחולל די חשמל כדי להאיר את המרתף ולחמם מים ומזון במשך ארבע שעות.

 שער עיתון the guardian

לב כתב לי שהתותחים רועמים ללא הרף, ומפעם לפעם, לאחר שנקטו את כל אמצעי הזהירות, הם הצליחו לראות טנקים רוסיים ברחוב שלהם, סמוך לכנסייה מקומית. מאחר שבנו מתגורר בישראל חשבתי שאולי תימצא דרך לחלץ אותו מבוצ'ה באמצעות משרד החוץ. אבל בוצ'ה הייתה בלב אזור לחימה, וחילוץ לא היה מעשי.

בינתיים התחילו להגיע סיפורי זוועה ראשונים על פליטים, שניסו להיחלץ מעיר קטנה סמוכה, אירפין, ונורו למוות בידי חיילים רוסיים. צילום מפורסם אחד הראה את גופותיהם של אם ושני ילדיה שרועים על הקרקע לצד כלבם.

לך תדע באיזה חייל תיתקל

לב ביקש שאשלח לו חדשות, בייחוד מקייב. הוא רצה לדעת אם עיר הבירה עדיין עומדת. היא נמצאת כ־30 ק"מ משם, ולב קיווה להגיע אליה, כדי לעלות על אוטובוס של הג'וינט, לנסוע אל אומן בדרום מערב, ומשם להגיע לרומניה. ההנחה הייתה שקייב עומדת ליפול, או בכל אופן עומדת להיקלע למלחמה עירונית אכזרית. שלחתי כל פיסת מידע. שאלתי את לב אם אני יכול לעזור באיזשהו אופן אחר. "שכנע את אמריקה לפרז את שמי אוקראינה", הוא כתב, ספק בחיוך, ספק בחריקת שיניים.

 שער עיתון new york post

בוקר אחד הודיע לי בנו של לב, מאשקלון, שאביו ומשפחתו הצליחו להימלט מבוצ'ה, והם בדרכם לקייב. אחר כך נודע לי שלב נהג את מכוניתם הפרטית באותה הדרך, שבה התגוללו אחר כך גוויותיהם של אוקראינים רבים. חיילים רוסיים עצרו אותם, אבל הניחו להם להמשיך. מזלם של אחרים לא שפר עליהם, והם נורו על המקום. כמובן, לא כל החיילים הרוסיים יורים בפליטים, אבל לך תדע באיזה חייל תיתקל.

משפחתי נחלצה בשלום מבוצ'ה. מעט מעט שמה של העיר הקטנה הזו התחיל להתגנב לעמודי החדשות, בקשר עם קרבות ש"עדיין מתחוללים", ואחר כך קרבות ש"גוברים והולכים", ולבסוף עם ההפתעה הצבאית הגדולה של המלחמה: התקפלותם המלאה של הרוסים. הטנקים והנגמ"שים המפויחים שלהם חוסמים כעת רחובות רבים בעיר הקטנה הזו.

לידיצה, אוראדור, שרברניצה

בזיכרונם של האירופים, בוצ'ה מעוררת אסוציאציות מן התקופות הקודרות ביותר של מלחמת העולם השנייה: לידיצה, הכפר הצ'כי שהושמד ב־1942 בתגובה להתנקשות בחיי ריינהרד היידריך, ראש הגסטאפו הידוע לשמצה, אדריכל "הפתרון הסופי"; ואוראדור, הכפר הצרפתי, שאוכלוסייתו נטבחה ב־1944 בידי דיוויזיה של הוואפן אס.אס.

 שער עיתון the wall street journal

לידיצה ואוראדור נעשו נכסי צאן ברזל של הזיכרון האירופי. אבל טרי מהם הוא הזיכרון של שרברניצה, העיירה הבוסנית, שבה סרבים רצחו 8,000 גברים ונערים מוסלמיים ב־1995. הטבח ההוא, מתחת לחוטמו של כוח האו"ם, גדש את הסאה. ברית נאט"ו התערבה צבאית, סרביה נגררה אל שולחן המשא־ומתן, והמלחמה הסתיימה בפתרון מדיני (מפוקפק).

שרברניצה שינתה בן לילה את הדינמיקה של מלחמת בוסניה. מאחר שהיא עוררה שאט נפש ציבורית כללית, היא הקלה על הדמוקרטיות המערביות להתערב נגד בעלי בריתה של רוסיה. זו האחרונה לא יכלה להושיע. היא הייתה חלשה מדי ומרוחקת מדי, וצבאה ממילא לחם בדיוק באותו הזמן בצ'צ'ניה. הסרבים הוכרחו לוותר על חזון 'סרביה השלמה', שכלל את קריעת כל השטחים המיושבים בסרבים מידי בוסניה וקרואטיה.

האם בוצ'ה יכולה להניב תוצאות דומות? במובן מסוים היא כבר מניבה. ב־1995 לא היו טלפונים חכמים, לא הייתה מדיה חברתית, ומידע זרם לאט ובאופן חלקי. היה קל הרבה יותר להכחיש ולהעמיד פנים. התמונה המלאה של מאורעות בוצ'ה תחייב חקירה מדוקדקת, וזה עניין לחודשים. אבל תמונה חלקית מצטיירת והולכת.

"הדברים הבלתי־ידועים הלא־ידועים"

בוצ'ה היא מן התוצאות הלא‏־חזויות של מלחמה, מה ששר הגנה אמריקאי, דונלד רמספלד, קרא פעם "הדברים הבלתי־ידועים הלא־ידועים, אלה שאיננו יודעים שאיננו יודעים". לרוע מזלם של גנרלים, הם מוכרחים להקדים ולדעת מה שאי אפשר לדעת, לפחות במובן הזה שהם צריכים להיות מוכנים לשנות כיוון גם כאשר אין סיבה צבאית מיידית לשנותו. הגנרלים הישראלים טעמו את טעם הבלתי־ידוע הלא־ידוע בסברה ושתילה. החזון המקסימליסטי של מלחמת לבנון קרס, אף כי צה"ל ישב בביירות וניהל את לבנון.

 שער עיתון independ

רמזים על תוצאות בוצ'ה שמענו בימים האחרונים משורה של ממשלות אירופיות, או חברים בממשלות כאלה: נשיא צרפת, ראש ממשלת ספרד, סגן הקנצלר ושרת החוץ של גרמניה. הם רוצים להחיל עיצומים מיידיים על חלק מדלקי הפחמנים, שאירופה קונה מרוסיה; לא הגז הטבעי, אבל כן נפט ופחם. זה לא היה קורה בלי בוצ'ה.

הופעתו של הנשיא זלנסקי באו"ם ביום ג', לצד ביקורו ברחובות בוצ'ה, העניקו שם פרטי לזוועות המלחמה. עד הגוויות בבוצ'ה העולם חזר ושמע על ייסוריהן של ערים גדולות, או על מריופול הנצורה שאליה המצלמות לא יכלו להגיע. בבוצ'ה ניתנה לעולם החיצון ההזדמנות לפגוש את המלחמה פנים אל פנים, ולפגוש אותה באופן המועיל ביותר לעניינה של אוקראינה והמזיק ביותר לעניינה של רוסיה.

"רוסיה הפסידה במלחמה"?

למלחמה ימלאו מחר (ה') שישה שבועות. מי האמינו ב־24 בפברואר שב־6 באפריל אוקראינה עדיין תעמוד על מכונה, והצבא הרוסי ילקק את פצעיו וייסוג? לפני שישה שבועות ארה"ב הציעה לנשיא זלנסקי למהר ולהתפנות מקייב, כדי שיוכל לכונן ממשלה גולה, ולהעניק לגיטימיות למלחמת גרילה, או למאבק דיפלומטי. "אני לא זקוק לטרמפ", השיב הקומיקאי לשעבר בחריפות מרשימה להצעה האמריקאית, "אני זקוק לנשק ולתחמושת", אמר. הוא קיבל אותם.

 שער עיתון le parisien

ביום שלישי, שר ההגנה של ארה"ב הודיע כי אוקראינה תקבל מל"טים מתוחכמים ללוחמה נגד שריון, המסוגלים לחפש את מטרותיהם באופן אוטונומי במשך 40 דקות. מומחים צבאיים ואסטרטגיים טוענים עכשיו, ש"רוסיה הפסידה במלחמה", ומסכימים לכל הפחות שהיא לא תוכל לנצח בה. ביום שלישי הרמטכ"ל של ארה"ב חזה כי המלחמה תארך "שנים". שנים.

היקף אבדותיה של רוסיה מצדיק השתאות ואופטימיות במערב. אבל בעלי זיכרון מזמינים אותנו להיזכר, שבספטמבר 1941, במערכת קייב, ברית המועצות איבדה חמש ארמיות, שהיו בהן 43 דיוויזיות ו־700 אלף חיילים. זו הייתה התבוסה הצבאית הגדולה ביותר של כל הזמנים בקרב אחד ויחיד. ארבע שנים אחר כך היא שלטה בחצי אירופה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny