בגלל מדיניות ייצוא הגז: בחדרה ינשמו פחם, ובצרפת ייהנו מגז כחול לבן

הכותבת היא סמנכ"לית לובי99

בקיץ הקרוב כשתושבי אשקלון וחדרה יפתחו את החלון, הם עלולים לסבול מזיהום אוויר מוגבר כתוצאה משריפת כמויות גדולות יותר של פחם בתחנות הכוח של חברת החשמל. רוב החשמל בישראל מיוצר כיום בגז טבעי, אך חברת החשמל בחלק מתחנותיה הגדולות עדיין משתמשת בפחם, המסוכן משמעותית לבריאות הציבור בהשוואה לגז. ולמה שזה יקרה? מומחים בתחום החשמל מזהירים כי בקיץ הקרוב יסבול המשק הישראלי ממחסור בגז, לא מחסור "אמיתי", לישראל יש את כל הגז שהיא צריכה, אלא שחלק מהגז "כחול לבן" משווק ליצוא וישמש בשיא הביקוש בקיץ לייצור חשמל בעמאן ובקהיר, ואפילו בצרפת, טורקיה ובפקיסטן (דרך מתקני ההנזלה במצרים), במקום כאן בישראל.

איך לפתע נוצר חשש למחסור? נשיא רוסיה ולדימיר פוטין והמלחמה באוקראינה שפתח בה הביאו לעלייה דרמטית במחירי הגז בעולם. חברות הגז הישראליות מנצלות את המצב שנוצר וכל גז פנוי שיש להן, הן מוכרות במחיר גבוה ליצוא, הן רוצות להרוויח יותר וכמה שיותר מהר. גם כך מנסות חברות הגז ללחוץ על הממשלה להרחיב את היקפי היצוא, ובימים אלה ביתר שאת. זאת ועוד, בחודשי הקיץ הולכים ומתרבים אירועי מזג האוויר הקיצוני בהם כולנו מדליקים את המזגן שעות ארוכות והביקוש לחשמל קופץ. כאשר אירועים כאלה מתרחשים, יצרני החשמל רוכשים כמויות נוספות של גז. ולכל זה מצטרפת העובדה שמאגר גז שלישי "כריש" שהיה אמור לפעול וכבר יש לו חוזים חתומים לקיץ, טרם החל להפיק. כל האירועים האלה יחד הופכים את תרחיש המחסור בגז קרוב מתמיד.

לא מדובר בתרחיש תאורטי: בחורף האחרון, במזג אוויר קיצוני, כאשר יצרני חשמל פרטיים רצו לקנות גז נוסף, הם קיבלו ממאגרי הגז את התשובה "אין, התחייבנו בחוזים ליצוא". ליצרני החשמל לא נותרה אפוא ברירה והם שרפו סולר במקום.

הגז במאגרי הגז מוגדר בחוק הישראלי כ"נכס של המדינה" כלומר שייך לציבור ולא לחברות הגז, שקיבלו בסך הכל רישיון להפיק אותו. לכן, הנכונות של ממשלת ישראל לקדם יצוא של גז למדינות אחרות, כאשר בישראל ישרפו דלקים מזהמים, שהם גם יקרים יותר, היא העדפה בעייתית ביותר, לשון המעטה, של האינטרסים של חברות הגז על פני האינטרס הציבורי. לא מדובר רק בפגיעה בריאותית, חמורה דיה כשלעצמה, אלא גם בעלייה, עוד עלייה, ביוקר המחייה - חשמל שייצרו חברת החשמל ויצרני החשמל הפרטיים מפחם וסולר ייקר את חשבון החשמל של כולנו, בזמן שחברות הגז יספרו את הדולרים.

בטווח הקצר הכי דחוף למנוע את המחסור בגז בתקופות צריכת השיא של חשמל, כדי למנוע שריפת סולר ופחם יקרים ומזהמים. בתמונה הרחבה יותר, המחסור המתהווה מחדד את הבעייתיות בתהליך שהתרחש בשנה האחרונה במשק הגז הישראלי שעבר מעודף היצע לעודף ביקוש. היקפי היצוא ההולכים וגדלים גרמו לכך שכבר כעת, צרכן גז ש"נתקע" וצריך לרכוש גז נוסף, יצליח אולי לעשות זאת, אבל אך ורק במחיר היצוא - כלומר כ-7 דולר ליחידת חום. כדי להכניס את המספר הזה להקשר, נזכיר כי במסגרת הסכם הגז השערורייתי של חברת החשמל עליו נמתחה ביקורת ציבורית חריפה בשנים האחרונות, החברה שילמה בשיא מחיר של 6.3 דולר.

המשמעות של עלייה במחירי הגז בעולם, היא לא רק שרכישות גז נקודתיות ביום הכי חם בשנה יעלו לנו ביוקר. גם הסכמים ארוכי טווח שיחתמו כעת ישקפו מחיר גבוה מאוד וימומנו בסופו של דבר דרך חשבון החשמל של הציבור. למעשה זה כבר קורה: הסכם הגז החדש של חברת החשמל טרם נחתם סופית ועוד דורש את אישור הממשלה. המחיר שהשיגה החברה במשא ומתן עם מאגר תמר, הוא מחיר שכל יצרן חשמל פרטי קטן ונטול כוח המיקוח של חברת חשמל, ידע עד לאחרונה להשיג. אך כעת, בגלל העלייה ביצוא, הממשלה חוששת לדרוש את תיקון ההסכם, בטענה שהמחיר שיושג, אם יכפו על חברת החשמל לקיים הליך תחרותי, יהיה גבוה ולא אטרקטיבי עוד יותר ממה שכבר הושג.

לכן, המסקנה לה שותפים גם גורמים בתעשייה, הצורכת גז, היא שאין ברירה אלא להטיל מגבלות על יצוא הגז. כמות גז מוגדרת בכל שנה צריכה להיות מובטחת למשק הישראלי ולא ניתן יהיה לייצא אותה, בוודאי בתקופות של שיאי הביקוש בחורף ובקיץ. אם החלטה כזו תתקבל, ייווצר מחדש עודף ביקוש לגז בישראל ואולי גם תתממש סוף סוף התחרות שהובטחה במשק הגז. במצב הנוכחי הנהנים העיקריים מאוצר הטבע שהתגלה לחופי ישראל הם קומץ טייקונים ישראלים וזרים ששולטים בחברות הגז. הם ולא הציבור הרחב.